באר מים חיים (נוסינזון) יג

בתחלת ד' דמחשבתו מבטלת דין דקלוטה כמו שהונחה דמיה בד' אמות דרה"ר. ואי להכא קבעי לה דתנוח תיכף בשיצא לרה"ר להכא לא קבעי לה וכיון דאזיל החפץ להלן ד' אמות ממקום שבעי דלנוח פטור דלא מהני ליה הזריקה כיון דאסור להביאו למקום שבעי והוה כמו מקלקל וכן פשיט הכא מזה במתכוון לזרוק ד' וזרק ח' כיון דנפל להלן ד' אמות ממקום שחפץ שתנוח הוה כמו מקלקל. אבל בנתכוון לזרוק ח' וזרק ד' דלאו מקלקל הוא אלא מתקן על החצי הוה כמו שכתב שם משמעון דכיון דנח ממש בארץ ואהני מעשיו לתקן אף דחפץ עוד יותר שפיר מחויב כמו כתב שם משמעון. ופריך מדוע פטור בנתכוון לזרוק ד' וזרק ח' דהרי כתב שם משמעון. פי' אם היה צריך לכתוב שם ונכתב שמעון דודאי מחייב אף דההוספה קילקלה מחשבתו וה"נ מה לנו אם זרק עוד ד' כיון דעברו הד' שלו לחייב. ומשני התם כמה דלא כתב שם לא מכתב שמעון וכיון דגמר השם כמחשבתו לא איכפת לן במאי דקילקלו אחרי כן הכא כמה דלא מזדרקי ד' לא מזדרקי לן תמניא בתמי' דלבעי לזרוק מקודם ד' ואחר כן לגמור עד זריקת ח' דנימא דניגמר מקודם הזריקת הד' אלא הכל נעשה בבת אחת והקילקול באה בבת אחת עד שלא גמר ההנחה כמחשבתו וע"כ פטור ודו"ק

דף קא ע"א עמוד ברה"ר גבוה י' ורוחבו ד' ויש בקצר שלו ג'. פירש רש"י שהקצר שלו גבוה ג' וכן כתב הרמב"ם. והקשו בתוס' מ"ש מטרסקל שעל הקנה דבקיעת גדיים מבטלי מחיצות דגוד אחית. והנראה לתרץ דברי רש"י ז"ל דמיירי דהעמוד גבוה י' ברוחב ד' מלבד מקום הקצר וכן משמע לשון הברייתא דאמר עמוד ברה"ר גבוה י' ורוחב ד' משמע דבגובה י' הוא רוחב ד' אלא דבסמוך לארץ הוא מתקצר וקאמר דאפי' אם גובה הקצר הוא למעלה מג' הוה רה"י כיון דלמעלה מהקצר נשאר שיעור מחיצות דרה"י. כמו גזוזטראות ועגלות דלעיל כמו שכתבו התוס' לעיל דף צ"ט ד"ה שני גזוזטראות. וכן נראה בל' הרמב"ם ז"ל ודו"ק

דף קב ע"ב העושה נקב בלול של תרנגולים רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש עייל שופתא בקופינא דמרא רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש. הנה הרמב"ם ז"ל פ"י הל' י"ד כתב העושה נקב כל שהוא בלול של תרנגולים כדי שיכנס בהם האורה חייב משום בונה ובהל' ט"ז כתב העושה נקב כ"ש בין בעץ בין במתכות בין בבנין בין בכלים חייב משום מכה בפטיש וכל פתח שאין עשוי להכניס ולהוציא אין חייבין על עשייתו. ועיין בכ"מ. ובל"מ תירץ דרב דקאמר משום בונה אף משום בונה ואינו במשמע לשון הגמרא. והנראה לבאר בזה דבונה בכלים הוא תולדה והוא דוקא במחבר ומדבק דבר לדבר כמו שכתב רבינו פ"ו שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל ה"ז בונה וכן כתב רבינו בפ"ז הל' י"ג המכניס יד הקורדם בעץ שלו או התוקע עץ בעץ וכן העושה כלי אדמה דמחבר רגבי אדמה או מגבן דמחבר רגבי הגבינה בכל אלה כתב דחייב משום בונה. והיינו דפסק כרב בעל שופיתא בקופינא דמרא דחייב משום בונה. אבל המנפח בכלי זכוכית כתב רבינו דחייב משום מכה בפטיש דליכא חבור או בחקק קב בבקעת נראה מהגמ' דחייב משום מכה בפטיש דליכא חבור וכן אם עשה נקב בכלי ודאי לכולי עלמא אין חייב משום בונה כיון דאין מחבר כמו חקק קב בבקעת ומנפח בכלי זכוכית אלא מחייב משום מכה בפטיש ובעי בזה נקב דחשיב כמו גמר דהיינו שעשוי להכניס ולהוציא אבל בפחות כיון דודאי עתיד להרחיבה לא מחייב משום מכה בפטיש דמנה בפטיש בעינן שיהיה גמר העשיה: וזה שאמר רבה לקמן דף קמ"ו דדבר תורה פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח דמיירי בפתח דכלים דחיובם משום מכה בפטיש דבעינן בהו גמר עשיה: ופלוגתא דרב ושמואל בלול של תרנגולים דמחובר בארעא ועשה בו נקב קטן פחות מכדי להכניס ולהוציא אלא כדי להכניס האורה בלבד דרב מחייב משום בונה ואף דעתיד להרחיבה בבנין קבוע מחייב ליה רב משום בונה ולא בעינן ביה גמר עשיה. וזה שדקדק רבינו וכתב בהל' י"ד העושה נקב כ"ש בלול של תרנגולים להכניס האורה פי' להכניס האורה בלבד ולא להוציא ושמואל סבר דאף בבנין קבוע בונה לא הוה אלא במחבר ומדבק אבל על נקב חיובו רק משום מכה בפטיש. ועל כן בעינן ביה גמר עשיה דהיינו נקב גדול דעשוי להכניס ולהוציא. והא דכתב רבינו פרק כ"ג הלכה א' דהעושה נקב שהוא עשוי להכניס ולהוציא כגון נקב שבלול תרנגולים שהוא עשוי להכניס האורה ולהוציא ההבל חייב משום מכה בפטיש. לא בא ללמד דין של לול דבעינן ביה להכניס ולהוציא דבאמת כיון שהוא מחובר מחייב אף בפחות אלא הביא אותו למשל דעל נקב כזה שרגילים לעשות בלול של תרנגולים שהוא עשוי להכניס האויר ולהוציא הבל חייב משום מכה בפטיש כיון דיכול להיות כזה גמר עשיה ומחייב אף בכלים וע"כ כתב כגון לול של תרנגולים: ודע דהעושה נקב גדול כדי להכניס ולהוציא אף בבנין קבוע אין חייב אלא חדא משום מכה בפטיש דהכי אמרינן במ"ק בהמנכש ומשקה לזרעים דאין חייב אלא אחת. ומקשה מדרב כהנא דזומר וצריך לעצים דחייב שתים ונשאר בקושיא וקי"ל דכל היכא דנשאר בקושיא תרווייהו דהלכתא נינהו. וכן פסק רבינו בזה דאין חייב אלא אחת אף דבזומר וצריך לעצים פסק דחייב שתים והחילוק בזה דהיכא דעשה שתי תועלת בשני דברים כמו זומר וצריך לעצים דיפה הקרקע ומעמר העצים חייב שתים אבל היכי דעשה דבר אחד אף דדמי לשתי אבות מחייבינן ליה משום אחת משום הא דדמי יותר וה"נ אין מחויב אלא אחת משום מכה בפטיש וא"ש כל דברי רבינו ודו"ק

דף קד ע"ב תנא נתכוון לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב והתניא פטור לא קשיא הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני. ופירש רש"י דבעי זיוני דצריכים הזיינין לזיינן בתגים שלהם ע"כ פטור משום דלא גמר הכתב. אבל הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות שבת סתם אם נתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זיינין וכן כיוצא בזה בשאר אותיות פטור. וקשה עליו מסוגיית הגמרא. והנה טעמו פשוט דהוה כמו נתכוון לזרוק ב' וזרק ד' כמו שהקשו התוס' והנראה דה"פ הגמרא אליביה. הא דבעי זיוני פי' הא דקתני חייב דבעי להב' זיינין ושכח וסבר לכתוב ח' וקודם גמרו נזכר דבעי להב' זיינין ולא גמרו והניח הב' זיינין כדבעי וחייב דלא גרע מאם כבר נכתב ח' ומחקו לגגו ועשאו ב' זינין ועל כן לא הביא רבינו זה דפשוט הוא ונכלל בדבריו ודו"ק: ע

דף קו ע"א תני רבי אבוה קמיה דר' יוחנן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר א"ל פוק תני לברא חובל ומבעיר אינו משנה ואת"ל משנה חובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו. והתנן כל המקלקלין פטורים ופריך לרבי אבוה. ומשני מתני' ר' יהודא דסבר מקלקל בחבורה פטור ברייתא ר"ש דסבר מקלקל בחבורה והבערה חייב. מ"ט דר"ש מדאצטרך קרא למשרי מילה מכלל דחובל בעלמא חייב ומדאסר רחמנא הבערה בת כהן מכלל דהבערה בעלמא חייב. גי' ר"ח ופריך התם מתקן הוא כדרב אשי מה לי לתקן מילה ומה לי לתקן כלי ומה לי בישול פתילה ומה לי בישול סממנים. ועיין ברש"י ותו' שהאריכו ודחקו בזאת הסוגי' דלטעמם חיובו דחובל הוא משום נטילת נשמה. ובחובל וצריך לכלבו לרש"י ז"ל אליביה דר' יהודא היא דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא ותו' כתבו דאליביה דר"ש הוא ומתקן קצת הוא ולאו תיקון גמור ובזה שני חובל ומבעיר משאר מלאכות דחייבין בתקון כזה ודחקו לבאר דהוה מלאכה הצריכה לגופה ע"ש. והנה הרמב"ם ז"ל השמיט הסוגי' לחלק בין