באר מים חיים (נוסינזון) קכה

ימות הגשמים ואיקבע איסורא לא מהני בזה ספק טומאה ברשות הרבים והוה כמו שנשאלו בבת אחת. והנה מוקמינן דר' מאיר דמתני' סבר כר' נתן דאזיל בתר חזקה דהשתא. ויש לדקדק דבעירובין (דף ל"ה) ובנדה (דף ד') מביא הגמרא משנה דטהרות דנגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר ומ"ט מטהר והא ס"ל הכא כר"נ דאזלינן בתר השתא. והנראה לתרץ בזה דהנה בתוס' עירובין הביאו בשם התוספתא דברה"ר מטהר ר"מ. והיינו טעמא כיון דאיכא חזקה דמחיים דמעיקרא וחזקה דמיתה דהשתא אף דחזקה דהשתא עדיפי ובכל האיסורים אזלינן בתרה בכ"ז טהור ברה"ר. דמדאורייתא ספיקא הוה ואזלינן בזה לקולא כמו שביאר הרמב"ם בפ' ט"ז מהל' א"ה לענין ספק טומאה ברה"ר וכמו שבארתי בחידושי לנזיר דמשום חזקה דהשתא לא מקרי איקבע איסורא כיון דאיכא כנגדה חזקת טהור וחזקת חיים וע"כ רק מדרבנן אזלינן בזה בתר חזקה דהשתא וע"כ בטומאה דרה"ר לא גזרו בזה והקילו בטומאה דרה"ר יותר מכל האיסורים. אף דבטומאת רה"י החמירו יותר מכל האיסורים דלא אזלינן כלל בתר חזקה כיון דנמצא אצל הטומאה ויכול להיות דאישתני כמו שבארתי בחידושי לנזיר שם. אבל הכא בסוגיין דהספק היה אם הלך ברה"ר או ברה"י אזלינן בזה בתר השתא כמו בכל האיסורין לר"מ ולר"נ

והנה רבנן פליגי שם על ר"מ וס"ל דכיון דלא נמצא חי מבערב וליכא חזקה דמעיקרא אזלינן בתר השתא ומטמאינן אף ברה"ר דהוה כמו איקבע איסורא כיון דליכא חזקה דמעיקרא כנגדה אבל בנמצא חי מבערב מודו רבנן לר"מ דטהור ברה"ר. ודוקא ברה"ר וכן כתב הרמב"ם ז"ל פי"ח מהל' אבות הטומאה הל' י"ד דדוקא ברה"ר טהור בנמצא חי מבערב מהטעם שבארתי דלא כהתוס' בנדה (דף ד') אבל ברה"י מודו רבנן אף בנמצא חי מבערב וכן ר"מ בלא נודע דטמא. והא דמקשה בעירובין מזה לספק עירוב הגמרא מדמה ספק עירוב לטומאה ברה"ר אף דס"ל לר"מ תחומים דאורייתא בכ"ז מקילינן בספק עירוב כטומאה ברה"ר ולא דמיא לכל האסורין. ומכאן תשובה לדברי התוס' בנדה (דף ב') דכתבו דטומאה דלמפרע לא ילפינן מסוטה הא הכא חזינן דמחלקי רבנן ור"מ בין רה"י לרשות הרבים אף בטומאה דלמפרע וא"כ אף בטומאה דלמפרע ילפינן מסוטה. וכן בשרץ שנמצא במבוי דמטמאינן למפרע פי' הרמב"ם היינו משום דמבוי רה"י

והנה הא דקי"ל דכל הטומאות כשעת מציאתן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דמטמאינן אף לחולין ולתרומה דלא כהתוס' שם בנדה (דף ב'). וע"כ צ"ל לקושית התוס' שם דהא דבאשה מטהרינן לחולין ולתרומה משום דמדינא אשה מרגשת בעצמה וכבדוקה דמיא אלא דהחמירו בה בקדשים לשויה כאינה בדוקה אבל הכא מטמאינן אף לחולין ככל ספק טומאה ברה"י. וצ"ע דאיך כתבו התוס' דכל הטומאות כשעת מציאתן רק לקדשים מיירי דהא בפי' אמרו התם דבמקום מציאתן שרפינן עלייהו והנה האחרונים לא הרגישו בדברי הרמב"ם בזה עיין בש"ש ש"ג

והנה מכאן תשובה לדברי מהרי"ט שהובא בש"ש ש"ג פ"ט דחזקה העשויה להשתנות לאו חזקה היא דהא הכא בימות החמה ובימות הגשמים דעשויה להשתנות ואמר ר"א דלר' יעקב אזלינן בתר מעיקרא ולר"נ בתר השתא: אך לפ"ז קשה דברי התוס' ביבמות פ' אלמנה לכ"ג דאמרינן ספק בן ט' פוסל ואינו מאכיל והקשו בתוס' למה לא נעמידנו בחזקה הראשונה שהיה פחות מבן ט' ותי' דאזלינן בתר חזקה דהשתא דחזקה דמעיקרא איתרע דהא הכא אמרינן דלר' יעקב דהלכתא כוותיה אזלינן בתר חזקה דמעיקרא ולא בתר חזקה דהשתא. והנראה בזה דהא דפסקינן כר' יעקב היינו משום דלא מפקינן ממונא מחזקת המוחזק אבל לענין איסורא ספיקא הוה וע"כ פוסל מספק. והא דבקדושין (דף ע"ט) פסקינן כרב דקדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר ביומא דמשלים שיתא דהרי היא בוגרת לפנינו ואזלינן בתר השתא בארתי בזה נמי בחי' לכתובות (דף ע"ו) דהיינו משום דהיא מוחזקת בגופה והוה כמו חזקת ממון דהכא. והיינו דקאמר שם דרב אמר אפי' כר"י דשאני התם דהעמד ממון על חזקתו אבל הכא מי נימא העמד הגוף על חזקתו דאדרבה היא מוחזקת בגופה אבל בכ"מ אזלינן לחומרא

וכתוב בתשובת הר"ן והובא בש"ע י"ד סי' ר"א על מקוה שהיא מוחזקת להיות מימי' מתמעטים ולעמוד על פחות ממ' סאה וטבלו נשים בתוכה ונמצא כשיעור מכוון שאין לסמוך על חזקתה הראשונה שהיה בה מ' סאה וכן על חזקה דהשתא שנמצאת שלמה כיון דאית רעיתא בהך חזקה שעשויה להשתנות. והביא ראיה מסוגיא דהכא דאמר ר' יעקב דהעמד ממון על חזקתו ולא אמרינן דהעמד אדם בחזקתו שהיה בריא מתחילה ועכשיו ג"כ בריא לפי שאותה חזקה עשויה להשתנות שהרי החולי מצוי ולפיכך אפי' עכשיו נמי בריא אין אומרים חזקה מבטלת חזקת ממון וה"נ במקוה זו דאית בה ריעותא דמימי' מתמעטים אין מבטלת חזקת הטמא מחזקתו. ותמיהני ע"ז דהכא לאו משום דהחולי מצוי חיישינן אלא משום דאיכא ריעותא בשטר דלא כתב ביה כדמהלך על רגלוהי בשוק כדאמרינן לקמן (דף קנ"ד) ויד בעל השטר על התחתונה. ומאי ראיה מייתי מחזקת הגוף דאין מבטלת חזקת ממון דהא אמרינן דאין הולכין בממון אחר הרוב לאפוקי חזקת ממון וכ"ש דלא מהני חזקת הגוף לאפוקי מחזקת ממון כדמשמע לעיל (דף צ"ג). ואף ר' נתן לאו טעמיה משום דאזיל בתר חזקת הגוף אלא דחשיב להמקבל מוחזק בממון כיון דיש לו שטר שנתן ונגמר הקנין ועכשיו נמי בריא הוא לא מהימן זה לפסול השטר בדבריו דהיה שכיב מרע דאין סמפון ספק מוציא מידי ודאי שטר. ועיין ברא"ש פרק זה סי' כ"א ובחידושי לכתובות (דף ע"ו) וכמו דאמרינן לקמן בארעא דבי בר סיסין דלא מהימן זה לומר דלאו בר סיסין הוא אלא דמתקרי בר סיסין. והיינו דאמרינן בקדושין (דף ע"ט) כיון דכ"ע בחזקת בריאים לא מהימן בדברו לאפוקי מחזקה ולפסול השטר משא"כ אם הוא עתה ש"מ כיון דש"ש לפניך מהימן לומר דהיה ש"מ. ור' יעקב סבר כיון דאיכא ריעותא בשטר ולא יצא עוד הקרקע לרשות המקבל אזלינן בתר חזקה דמעיקרא כדבארתי בכתובות (לדף ע"ו) ומהימן לומר דהיה ש"מ. וניחא דר' אלעזר מדייק מזה דכמו דפליגי לענין חזקת ממון דלר' יעקב הראשון חשיב מוחזק ולר' נתן השני חשוב מוחזק ה"נ פליגי לענין טומאה דלר' יעקב אזלינן בתר חזקה דמעיקרא ולר' נתן בתר חזקה דהשתא. אבל לטעמא דהר"ן קשה היכי ילפינן טומאה מפלוגתא דהכא. וא"כ דברי הר"ן צ"ע דמסוגיא דילן אין כאן שום ראיה דאף אם נאמר דחזקת הגוף אלימתא היא לא נוכל להוציא מחזקת ממון. אבל במקוה אפשר לומר כיון דמעיקרא היתה בחזקת מ' סאה ואף עכשיו נמצאת כן דחזקה מעליותא היא כיון דאין כאן ריעותא ולא אמרינן דעשויה להשתנות. וראיה לזה דהא אשה דדמים מצוי בה ואם היתה בחזקת טהורה ולאחר זמן בדקה ונמצאת טהורה באשה שאין לה וסת לכ"ע ולמ"ד דוסתות מדרבנן אף אם ביני ביני היה זמן וסתה ולא בדקה דהוה טהורה. ולא גריעה הך חזקה דאורח בזמנו בא מחזקה שהיה גברא טמא אף דהשתא טבל לפניך ובהמקוה שאנו דנין עליה לא נמצא שום ריעותא ואין עשויה להשתנות כמו וסת דהתם וא"כ ק"ו הוא דאזלינן בתר חזקה וע"כ דברי הר"ן צ"ע

והנה במרדכי הכא פרק מי שמת כתב דבע"ה ששכר מלמד והתנה עמו שילך אצל קרובו לנסותו ולא הלך ולמד עם בנו וטען זה שלא ידע ללמוד עם בנו והמלמד טוען שינסהו עתה ופסק שהדין עם המלמד והביא ראיה מדר' נתן דאמרינן אם בריא הוא עליו הראיה וכו' ומוכח דאזלינן בתר השתא ופסק הרמ"א בסי' של"ה כדברי המרדכי. והקשה השב שמעתתא דמאי ראיה מייתי מדברי ר' נתן הא אנן קי"ל כר' יעקב. ולפי מה שבארתי ניחא דטעמא דהמרדכי דס"ל דע"כ לא פליג ר' יעקב אלא משום כיון דאיכא ריעותא ופסול בשטר וע"כ לא מפקינן ממונא אפומיה ואתי סמפון ספק ומבטל ספק שטר. אבל