באר מים חיים (נוסינזון) קכג

שם וקודם שהגיע שם הוזל היין או החמיצה ה"ז ברשות מוכר מפני שהחבית והיין שלו. ונראה מלשונו הזהב שכתב הטעם דהיין עודנו שלו דמיירי בלקח חבית במקום הזול כשער דמקום היוקר דפרוותא דזולשפט וע"כ אחריות זולא על המוכר אבל אחריות אונסים יכול להיות על המקבל כדבארתי בחיד' לב"מ ד' ע"ג לפרש"י שם ואף הרמב"ם מודה לו בזה ע"ש. ומבעיא ליה בחלא מאי דאף דשאר אונסים על המקבל הוא אבל חלא שאני מדר"י בר"ח והיינו שביאר רבינו מפני שהחבית והיין שלו וזה כמו שבארתי דעד שיגיע שם הכל שלו ולפ"ז אפשר לומר דאף הראשונים שכתבו דמיירי בלוקח עולה כסגנון הזה דמקבל כזה לוקח מקרי ודו"ק

דף ק"ד ע"א בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר אפי' פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יתר מכאן יעשה חשבון מהו מחזיר לו מעות ואם רצה מחזיר לו קרקע ולמה אמרו מחזיר לו מעות ליפות כחו של מוכר. ופרשב"ם דתקנת חכמים היא שחסו על המוכר כיון שלא נשאר לו שיעור שדה ואם שייר בשדה ט' קבים ובגנה חצי קב וכו' מחזיר לו קרקע. ופריך ליפות כחו של מוכר אמרינן ליפות כח של לוקח לא אמרינן והתניא וכו' יותר מכאן כופין את המוכר למכור ואת הלוקח ליקח. ומשני התם כגון דהוה יקרא מעיקרא וזל השתא דאמרינן ליה אי ארעא יהבת לי הב לי כזולא דהשתא. ופרשב"ם דכופין את המוכר למכור כשעת הזול בפחות מט' קבים דדי שכופין הלוקח לקנות אבל אין כופין אותו לקנות בשעת הזול כשער היוקר. ופריך והתניא שנותן לו כשער שלקח ממנו. ומשני כגון דהוה זולא מעיקרא והוקרה לה השתא. והרמב"ם ז"ל כתב בזה פכ"ח מהל' מכירה בית כור עפר אני מוכר לך בין חסר בין יתר אם פיחת מן המדה אחד מכ"ד שהוא רובע לכל סחה או הותיר רובע לכל סאה הגיעו יתר על כן יחשוב עמו על כל הרבעין כולן שחסרו או הוסיפו וכל שפיחת מבית כור ינכה לו מן הדמין וכל שהוסיף לו מחזיר לו ומה הוא מחזיר לו אם היתה התוספת פחותה מט' קבין מחזיר לו דמין כשעת המכירה ליפות כח המוכר וכו' ואם היתה התוספת יתירה על ט' קבין נותנים רובע לכל סאה והנשאר יתר על הרבעין אם יש בו ט' קבים נותן כל הרבעים כולם עם היתר מהקרקע ונותן לו כשעה שלקחה ממנו בד"א כשהיתה בזול בשעת ממכר והוקירה בשעת החזרת היתר אבל אם היתה ביוקר והוזלה אומרים ללוקח אם רצית ליתן לו דמי התוספת כולה תן לו דמים כפי הממכר ואם רצית ליתן לו קרקע תן לו כמו ששוה עכשיו. ועיין במ"מ והמפרשים שנשארו בתימה על רבינו דמ"ט צריך ליתן לו קרקע כזולא דעכשיו בערך דמים שהיה ביוקר בשעת המכר דהא מעולם לא נתחייב לו בדמים דהא ישיב למוכר קרקעו שנשאר ולא מכר לו. ועוד דהא אם הוקרה ברשות מוכר הוקרה וה"נ אם הוזלה. ועוד אם דינא הוא ליתן לו קרקע כשעת הזול מ"ט הברירה ביד הלוקח לסלקו בע"כ בדמים. והנראה בזה דהנה בחיד' לכתובות ד' ע"ו ביארתי לדעת הרמב"ם ז"ל שמוכח דס"ל דהלוקח מקרי מוחזק בקרקע הכא שכתב בזה בהל' י"א שהאומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל בין חסר או יתר או להיפוך הלך אחר פחות שבלשונות ואין לו אלא כדין אם חסר או יתר. ומשמע דאפי' אם יתר הם ברשות הלוקח וכן פי' הסמ"ע בח"מ בסי' רי"ח דלא כהר"מ והשגות. והיינו משום דבאמת כל השדה מכר אלא דנמצא טעות באומדנא דמישחתא וצריך להחזיר האונאה ושיעור אונאה בזה א' מכ"ד משום דקרקע חשיבה כמו בסלע לת"ק ב"מ ד' נ"ד וע"כ בפחות מרובע לסאה הוה מחילה אבל ביתר מרובע צריך להחזיר. ולא אמרינן אין אונאה לקרקעות כיון דהטעות בהמדה. ואם היתר אין מגיע לט' קבים דהוא שיעור שדה מחזיר האונאה בדמים דבאמת רק דמים נתחייב אך היכי דאיכא ט' קבים דהוא שיעור שדה יכול לשלם לו בקרקע דקרקע לקח וקרקע משלם וכן המוכר יכול לבקש קרקע אבל בדליכא שיעור שדה כיון דאיכא פסידא דמוכר אין יכול לשלם בקרקע ודינא הוא ולא תקנת חכמים משום רחמנות וכן אם הוזל הקרקע עד שלא שילם ברשותו הוזלה כדין דנתאנה מוכר והוזל המקח וכדין מכר לו חיטין רעות ונמצאו יפות והוזלו וע"כ אם בעל כרחו דמוכר משלם בקרקע צריך ליתן לו כשעת הזול דעכשיו. אבל המוכר אין יכול לכוף הלוקח ליתן לו קרקע כשעת הזול דלקתה מדת הדין בזה דזה לקח קרקע ביוקר ויכוף אותו לשלם ולחשוב לו כשעת הזול. ואם יבוא לבטל המקח בהמותר א"כ ברשותו הוזלה: והיינו דאמרינן בגמ' דכופין את המוכר למכור ואת הלוקח לקנות ומוקי לה בדהוה יקרא מעיקרא וזל השתא דאמרינן ליה אי ארעא יהבת לי הב לי כזולא דהשתא. פי' דהמוכר יכול לטעון כן להלוקח אם יחפוץ לסלקו דוקא בארעא וע"כ כופין בזה את הלוקח לקנות אף אם נשאר כאן ביותר מט' קבים וכן אם המוכר מבקש דוקא ארעא כופין אותו למכור ולקבל דמים דאינו בדין שיכריחנו ליתן לו כזולא דהשתא כמו שבארתי, אבל אם הוקרה נותן לו כשער שלקח ממנו דיד מוכר על העליונה ויכול לבטל המקח בהמותר: והנה המ"מ הבין עוד בדברי רבינו דבעד הרבעים מחזיר לו תמיד במעות ורק אם יש בהנשאר יתר על הרבעים ט' קבים מחזיר לו קרקע ואין טעם לזה ואין מוכרח זה בלשון רבינו דבאמת רבינו בין כולם קאמר דיש ט' קבים. וכן כתבו רבותיו של רבינו והא דכפל מלת הט' קבים היינו לדקדק דפחות מרובע לסאה הוה מחילה אף אם יש לצרף ט' קבים והיינו כר"נ ולאפוקי מדעת ר"ה

והנראה לפי מה שבארתי דהנה לקמן אמרינן במוכר חצי שדהו דמשמנים ביניהם ונותן ללוקח הגרוע והמוכר נוטל היפה דהכא במחזיר לו המותר בקרקע לא יכול המוכר לברור היפה דהתם נכנס הלוקח ע"ז התנאי דהמוכר יברור ויתן לו חצי שדהו ובדעת מוכר תליא מלתא אבל הכא הלא כל שדהו מכר אלא דנמצא טעות באומדנא דמישחתא כדבארתי וע"כ בדעת לוקח תליא מלתא ונראה דדינא דמוכר בזה כבע"ח בבינונית ודו"ק

דף קי"ב ע"א ואומר ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד וכי מנין ליאיר שלא היה לשגוב מלמד שנשא יאיר אשה ומתה וירשה ועיין בתו' תימה לרשב"א אי לבאי הארץ נתחלקה אמאי לא היה ליאיר שלא היה לשגוב. והנראה בזה דהני מקשה הגמ' דשגוב היה משבט יהודה ובחלוקת הארץ לא היה לשבט יהודה מעבר לירדן וארץ הגלעד נפל לחלק מכיר בן מנשה כדאיתא בפ' מטות וע"כ פריך דמניין ליאיר בארץ גלעד שלא היו לשגוב דמשום חלוקת הארץ לא אפשר כדבארתי אלא ע"כ דירש או מצד אשתו או מצד האם כדלקמן ודו"ק

דף קל"א ע"ב פשיטא בנו הגדול לא עשאו אלא אפטרופוס. וכתב הרא"ש בסי' ל"א דאם כתב חצי נכסי לבני פלוני וחצי נכסי לבני פלוני הראשון מתנה והשני אפטרופוס מדלא כתב כל נכסי לפלוני ופלוני בניי דאז הוה שניהם אפטרופסים אבל כאן הראשון במתנה דהא שייר והשני אפטרופוס דהא לא שייר. ונראה דמיירי דחצי הראשון הקנה לבנו בקניין כדין מתנה במקצת אבל אי כתב לו כמצוה מחמת מיתה או יירש א"כ לא זכה עד לאחר מיתה א"כ לא מקרי כל נכסיו גבי שני דהא שייר לירושת בנו ובזה מיירי תשובת רב האי גאון הובא בש"ע אה"ע סי' ק"ז סעיף י' דאם צוה שבתו פלונית תטול נ' זהובים ופלונית נ' זהובים והשאר לאשתו והיה לו ג' בנות