באר מים חיים (נוסינזון) קיט

דף לז ע"א זה קנה אילנות וזה קנה קרקע ופירש רשב"ם דלאו בחזקת ג' שנים איירי אלא במכר מיירי אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע. וכתב רשב"ם דלאו דוקא החצי אלא הצריך להם תחתיהם וביניהם וחוצה להם כמלא אורה וסלו אי נמי דוקא קאמר חצי וכגון שכל הקרקע צריך לאילנות. ועיין בתוס' שפי' והוכיחו דבחזקת ג' שנים מיירי וזה קנה אילנות וחצי קרקע פי' לא שיקנה בגוף הקרקע כלום שהרי זה החזיק בכל הקרקע אלא לענין שאם יתייבשו יטע אחרים במקומם וס"ל דה"ה במכר כדמשמע מהגמ' דלקמן ועיין בדבריהם. והרמב"ם ז"ל כתב בזה פכ"ד מהלכות מכירה הל' ט' מכר את הקרקע לאחד ואת האילנות לאחר והחזיק זה באילנות והחזיק זה בקרקע זה קנה האילנות עם חצי הקרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי הקרקע בלבד. ומשמע מדבריו דחצי קרקע ממש קאמר ועיין במ"מ שהשיג עליו דבפי"ב מהל' טוען ונטען כתב דזה החזיק באילנות ואכל פירותיהם וזה החזיק בקרקע ואכל פירותיה וכ"א משניהם טוען שהכל שלו ואני לקחתיו זה שהחזיק באילנות ואכלן ג' שנים. יש לו הקרקע שצריכים לו והוא כמלא אורה וסלו לכל אילן ואילן וזה שהחזיק בקרקע יש לו שאר הקרקע. והיינו כפי' הר"י מיגש הכא ודבריו סותרים זה את זה ונשאר המ"מ בצ"ע על רבינו בזה. והנראה בזה בטעמא דרבינו דזה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע ואין ביניהם הכחשה אלא דשניהם מודים דכך מכר להם ומדינא במכר סתם שייך הקרקע לבעל האילן כיון דנטועים כהלכתם מד' עד ט"ז אך כאן פי' הקרקע לאחר וע"כ הדין דחולקים הקרקע ככל ממון המוטל בספק ואיכא דררא דממונא להאי ולהאי ואין חזקה להאחד יותר מהאחר. ולא דמי לשני שטרות היוצאים ביום אחד דאמרינן שודא דהתם אית ביניהם הכחשה דהא מסר לכ"א בזמן חלוק לקנות כולו אבל הכא שניהם מודים דניתן להם לקנות ביחד והוה כמו כתב קרקע לשניהם. משא"כ בפי"ב מהל' טוען דאיכא הכחשה ביניהם וכל אחד אומר דבפי' לקח כל הקרקע וע"כ אזלינן בתר חזקתם במאי דהחזיק כל אחד וע"כ בעל האילנות דהחזיק במלא אורה וסלו אית ליה כן וזה הלא החזיק בשאר הקרקע והמוציא מחבירו עליו הראיה ודין זה פשוט בטעמו. והנראה דרבינו תפס בשיטת סוגיין בשני פירושין ופסק כדין וכדין דכולם עולים לדינא ודו"ק

שם ע"ב מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפי' לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר ה"מ גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא אבל אילנות דקמכחשי בארעא שיורי שיור דאי לא שייר לימא ליה עקור אילנא וזיל. ופי' רשב"ם ואפי' בשני אילנות דעדיף מלוקח שני אילנות כדאמרינן בהדיא לקמן (דף עא) אמר ר"ה אע"ג דאמר רבנן הקונה ב' אילנות ה"ז לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע ואפי' לר"ע וכו'. וקאמר עוד מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר"ע ורבנן דלר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה ולרבנן לית ליה. ופירש רשב"ם דבמכר שני אילנות מיירי אף דתנן לקמן דבמכר שני אילנות אין לו קרקע זה אתיא דלא כר"ע אף דרישא מוקי שם כר"ע וכן מוכח בסוף המוכר את הבית (דף עב.) דקתני הקדיש ג' אילנות ממטע י' לבית סאה וכו' בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע ופריך מני אילימא ר"ע האמר מוכר בעין יפה מוכר וכ"ש מקדיש פי' ואמאי בזה אחר זה לא הקדיש הקרקע ומוכח דקנה אילן אחד נמי קנה קרקע. והתוס' הקשו על פי' רשב"ם ופי' בפנים אחרים ודחקו בפי' סוגיא דלקמן ע"ש שהאריכו בזה וכן האריכו בזה כל גדולי הראשונים. והנה הרמב"ם ז"ל פכ"ד מהל' מכירה הל' ח' כתב המוכר קרקע ושייר אילנות לפניו הרי יש לו חצי הקרקע שאילו לא שייר בקרקע הרי אומר לו הלוקח עקור אילנך וכן אם שייר שני האילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם שאילו לא שייר הקרקע היה הלוקח אומר לו עקור אילנך ולך. ופי' המ"מ דקרקע הראוי להם שקאמר בסיפא בשני אילנות היינו ביניהם ותחתיהם כמלא אורה וסלו ותמה המ"מ מדוע יש לו חצי הקרקע מטעם עקור אילנך וכו'. ועוד יש לדקדק מנין לו זה החילוק משנים או מרבים דלא נזכר בגמרא. ועוד תמיהני על פי' המ"מ דכתב דבשנים נמי יש לו ביניהם ותחתיהם כמלא אורה וסלו דהא בשייר לו הרבה אילנות דכתב דיש לו חצי קרקע ע"כ החצי ממאי דשייך לאילנות קאמר שהוא בכלל אילנות אבל בשאר הקרקע מאי לו לבעל האילן בזה וא"כ איך נוכל לאמר בתרי דיהיה להם כל הקרקע השייך להם ואיך יהיה עדיפי תרי מתלתא דאין להם אלא חצי מזה השיעור אלא ע"כ דקרקע הראוי להם דקאמר היינו כדין תרי המוזכר במכר לעיל בהל' א' וב' שם והיינו יניקה וכל הצריך להם כל זמן שיעמדו האילנות דלא כהמ"מ. ועוד כתב שם בהל' ט' דאם מכר אילנות ושייר קרקע לפניו יש לבעל האילנות קרקע הראוי להם כמו שבארנו ומשמע כמו שביאר בדין הסמוך לזה בשייר אילנות דבהרבה יש לו חצי הקרקע ואם שני אילנות מכר יהיה לו קרקע הראוי להם. דאם כוונתו כמו שביאר בתחילת הפרק דהיינו ג' אית ליה ביניהם ותחתיהם כמלא אורה וסלו ובשנים אית ליה יניקה וכל הצריך להם הא כבר ביאר זה ולמה לו לחזור בזה. ותימה דמ"ש כאן מתחילת הפרק. ועוד איך יפרנס הסוגיא מכר אילנות פלוגתא דר"ע ורבנן דהא פסק כר"ע ובשנים פסק דלא קנה קרקע. ואף בהקדש דקי"ל דבעין יפה מקדיש כמו שפסק פכ"ו מהל' מכירה בכ"ז פסק פ"ד מהל' ערכין הל' ט"ז דבהקדיש שני אילנות לא הקדיש הקרקע ואיך יפרנס הסוגיא דלקמן (דף עב.). והנראה לפרש בזה לדעת רבינו דהא דתנינן לקמן דבג' אית ליה קרקע ביניהם ותחתיהם כמלא אורה וסלו ובשנים אית ליה יניקה וכל הצריך להם כל זמן שיעמדו לר"ע נאמרה ולא לרבנן ובפי' מוקמי לה לקמן הא דג' כר"ע אבל לרבנן כמו שאין לו דרך דבעין רעה מכר ה"נ אין לו אורה וסלו בג' וה"נ בשנים אין לו יניקה ויצטרך לעוקרו מיד. ואף דר"א ס"ד שם (דף פא) דמתני' רבנן היא וא"כ ס"ל לרבנן דבב' אית ליה יניקה ועדיף יניקה מדרך אבל לפי' המסקנא נאמר דמתני' כולה ר"ע היא אבל לרבנן אין לו יניקה בשנים כמו דאין לו דרך. והיינו דקאמר מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר"ע ורבנן דלר"ע אית ליה קרקע היינו כל חד כדיניה בג' ביניהם ותחתיהם כמלא אורה וסלו ובב' קרקע הראוי להם כ"ז שיעמדו ולרבנן לית להו ויכול לומר בב' עקור אילנך וזיל ובזה ניחא פסקי דרבינו דבמכר קרקע ושייר אילנות לפניו והם הרבה פסק דיש לו חצי קרקע ומיירי דכל הקרקע שייך להאילנות ואם לא שייר לעצמו קרקע יאמר לו עקור אילנך דהא לא יהיה לו אפי' יניקה דהא לעצמו בעין רעה משייר לר"ע והוה כמו לרבנן במוכר דאין לו יניקה. וע"כ אמרינן דמסתמא שייר ושייר כדרך המנהג וכדין שבארתי לעיל בשני לוקחים דיש לו חצי קרקע ואם שני אילנות שייר יש לו קרקע הראוי להם דהיינו נמי דשייר כמו המנהג במוכר שני אילנות דשייר יניקה וכל הצריך להם עד שיבשו ואילו לא שייר יאמר לו הלוקח עקור אילנך תיכף וזיל כמו שביארתי. ובמכר אילנות ושייר קרקע לפניו כתב דיש לבעל האילנות קרקע הראוי להם כמו שביארנו והיינו כמו שביאר לעיל בדין הסמוך לזה בשייר האילנות דיש לו חצי הקרקע וה"נ במכר האילנית ושייר הקרקע לעצמו כיון דכל הקרקע שייך להאילן וע"כ חולקין כמו שבארתי לעיל בהחזיק זה בקרקע וזה באילנות ואם שני אילנות מכר יהיה לו כדי יניקה והיינו כמו שבארתי

ובזה א"ש הסוגיא דלקמן (דף עא) אמר ר"ה אע"ג דאמור רבנן הקונה שני אילנות בתוך של חבירו אין לו קרקע ויצטרך לאלתר לעוקרו לרבנן דבעין רעה מכר ואין לו יניקה אבל בשייר ב' אילנות לפניו יהיה הדין להיפוך דהא בעין יפה משייר ואית ליה קרקע ליניקה. וקאמר דאפי' לר"ע דאית ליה דבעין רע משייר לעצמו בכ"ז שייר הכא יניקה ולא אמרינן דהוה כמו מכר לרבנן דא"כ יאמר לו עקור אילנך לאלתר וזיל דלא דמי לדרך דבור ודות דהתם לא מכחשי בארעא וכו'. ובתוס' דחקו מאד שם בפי' הגמ' הזה ע"ש. ומקשה שם מר' שמעון דאמר דהקדיש חרוב המורכב משום דיניק השדה הקדש ואי ס"ד דשייר