באר מים חיים (נוסינזון) קיא

אנגריא ועוד אמרינן לקמן השוכר את החמור והבריקה או נשתטית אומר לו הרי שלך לפניך מתה או שנעשית אנגריא חייב להעמיד לו חמור בד"א שלא בדרך הליכתה אבל ניטלה בדרך הליכתה אומר לו הרי שלך לפניך. ופריך והתניא השוכר החמור לרכוב עליה והבריקה או נשתטית חייב להעמיד לו חמור ומשני לרכוב עליה שאני. אמר רב פפא וכלי זכוכית כלרכוב עליה דמי ופרש"י ותו' דהא דבהברקה ונשתטית דאומר לו הרי שלך לפניך משום דראויה למלאכה אלא שמלאכתה תעשה בכבידות ואחור משא"כ בשכרה לרכוב או לכלי זכוכית דאינה ראויה כלל לזה שמא תשליכנו באחת הפחתים וע"כ הוה כמתה דמחויב להעמיד לו חמור ולפי זה באנגריא דבדרך הלוכה ניטלה לא שייך כלל לפלוגי בין למשא או לרכוב וכלי זכוכית. והרמב"ם ז"ל מפליג אף באנגריא בין שכרה למשא או לרכוב וכלי זכוכית והשיגו עליו ותמהו המפרשים דמאיזה טעם מחלק בזה. ועוד כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' שכירות דאם שכרו למשא יש נ"מ דאם אמר לו חמור סתם ומתה הבהמה אם יש בדמיה לקח יקח ולשכור ישכור אבל בחמור זה אינו מחויב להעמיד לו חמור אבל בשכרו לרכוב או לכלי זכוכית אף בחמור זה אם יש בדמיה ליקח יקח או לשכור ישכור. ותמהו המפרשים דמאיזה טעם שייך לחלק בזה בין שכרו לרכוב או למשא. ועיין עוד בהמפרשים קושיות חבילות בזאת הסוגיא. ודחקו בתירוצים. והנראה בזה לדעת הרמב"ם ז"ל דכלל הענין בזה דרואים בזה בשל מי נעשה האונס ובשל מי הסער דאם האונס נעשה בהפועל ובמלאכתו הוה פסידא דפועל ואם האונס נעשה בבע"ה ובשדהו הוה פסידא דבעל הבית. [וכה"ג אמרינן בב"ב (דף קמ"ה) דאם מתה היא או נאנסה צריכה להחזיר הקדושין ואם מת הוא אין צריכה להחזיר]. וע"כ בהשכיר בית ונפל או חמור ומת או שדה ונשטפה או נטלוה מסיקים הם פסידא דמשכיר דהוא הפועל דלא עשה שליח שליחותו ובשלו נעשה האונס. וכן אמרינן בכתובות (דף צ"ה ע"ב) אם משכן לו פרדיסא וקש דפסידא דלוה הוא דההפסד נעשה בשלו דנתקלקל גוף שדהו אבל בע"ה מזומן לקיים תנאו וכן חלה או מת הפועל. אבל אם נעשה האונס בבע"ה כגון חלה או מת או שכר פועלים לעשות בשלו ונשטפה שדהו או נשרף ביתו הוא פסידא דבע"ה. ולפי זה ניחא דבהשכיר שדה ונשדפה או אכלה חגב או לא צמחה דפסידא דשוכר הוא דהאונס נעשה בפירות דשוכר והוה כמו שכר חמור או ספינה ונפסד הסחורה והמשא דודאי פסידא דשוכר הוא וכן יבש המעין ונקצץ האילן כיון דשם הראשון על הדבר המושכר א"כ מקרי דהאונס נעשה בשל השוכר דהשדה נגרע ואין מוציאה כל כך פירות כמו הכא בשכר חמור והבריקה או נשתטית. אבל במכת מדינא דלא נוכל לאמר דפסידא נעשית בשל השוכר דהא דכולי עלמא לקה והוה כמו לקתה השדה ומנכה לו מן חכורו. וע"כ השוכר הפועל לריפקא או להשקות השדה ומצאו שדה שהיא לחה דנעשה אונס במלאכת הפועל אבל לבע"ה אדרבה טובה הוא לו וע"כ הוא פסידא דפועל. וכן אם פסק הנהר האונס הוא במלאכת הפועל דבע"ה יכול להשקות אותה למחר וליומא אוחרא. ובזה ניחא שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ט מהל' שכירות הל' י' דאם בא המטר והשקה חין להם אלא מה שעשו בא הנהר והשקה נותן להם כל שכרם מן השמים נסתייעו. וה"פ דבאתא מיטרא כיון דלכל העולם נעשה הטובה ע"כ אמרינן דטובת בע"ה הוא כמו במכת מדינה לענין הרעה דבארתי לעיל ולהפועלים היא רע דבעלי בתים לא יצטרכו למלאכה. וכן מצאו שדה שהיא לחה קודם התחלת מלאכתם אפי' ע"י נהרא אמרינן דהטובה לבע"ה נעשה דלא יצטרך למלאכה בשדה זו ולהפועלים היא רע. משא"כ באתא נהרא באמצע היום אמרינן דלהפועלים הטובה ומן השמים נסתייעו דהוקל להם מלאכתם כמו ירד להציל ועלה שלו מאליו בב"ק (דף קט"ז) כיון דהטובה בחמור של פועל הוא וכן הכא במלאכתם נעשית הטובה. וכתב רמ"א בסי' רס"ד דאם עלה של בע"ה מאליו הוה פסידא דפועל והיינו כמו שבארתי באתא מטרא הכא. וע"כ בהלכו חמרין ולא מצאו תבואה והשוכר הפועל להביא שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא נותן להם שכרם משלם דהאונס נעשה במלאכת בע"ה וכן בירד להציל ולא הציל אית ליה שכרו כיון דהאונס נעשה בבע"ה. אבל מה שהתנה יתר משכרו עבור הפסד חמור שלו זה לא קיבל בע"ה אלא אם ירויח שלו. משא"כ בשכר פועל דהתם ערב לו בעד טרחתו ולא משום רווח וכיון דהאונס נעשה בבע"ה אית ליה שכרו משלם

ובזה ניחא דבקדושין (דף י"ז) אמרינן בעבד עברי דחלה שלש ועבד שלש אין צריך להשלים ובחלה ארבע צריך להשלים ועיין שם בתו' ובפרק זה ברא"ש ז"ל שדחקו בזה דמ"ש מפועל דודאי חלה פסידא דפועל. והרמב"ם ז"ל פירש בזה פ"ב מהל' עבדים טעמא שנאמר כשכיר כתושב יהיה עמך. וטעמו צריך ביאור. ולמה שבארתי ניחא דעבד עברי דמי מקצתו לבהמה דגופו קנוי ובמקצתו דמי לפועל והיינו שכתב הרמב"ם שנאמר כשכיר כתושב יהי' עמך דהיינו דומה לשכיר ופועל ודומה לתושב דגופו קנוי לו. וע"כ אם חלה שלש אמרינן דבשל בע"ה נעשה האונס דהא גופו קנוי כמו קנה בהמה לזמן וחלתה אבל חלה כל שש אמרינן דפועל הוה ובגופו נעשה האונס: ובזה ניחא דבהמה שנעשית אנגריא בדרך הלוכה דאומר לו הרי שלך לפניך דבמלאכתו נעשית האונס כיון דבדרך הלוכה ולא דמי למתה מחמת מלאכה דהכא הבעלים יגבו אותה לאחר זמן אפי' באנגרי' שאינה חוזרת בכ"ז אין לוקחין אותה לחלוטין אלא לאנגריא וחוזרת בסוף לבעלים וכן חלתה או נשתטית דרק במלאכתו נעשה האונס דשכירות ליומא ממכר הוא. אבל בפועל שנעשה אנגריא אמרינן דלדידיה נעשה האונס וע"כ אין יכול לומר הרי שלך לפניך. וכן חלה או נשתטה הפועל דודאי פטור בע"ה דלא עדיף ממצא שדה כשהיא לחה

ובזה ניחא הפלוגתא דרב ושמואל דרב מפליג דבאנגריא חוזרת פסידא דשוכר הוה דבשלו נעשה האונס דיפסיד זמנו אשר שכרו משא"כ בשאינה חוזרת דכיון דאינה חוזרת בקרוב הוה כמתה ואמרינן בשל בע"ה נעשה האונס. ושמואל סבר דתלוי דאם נטלה בדרך הלוכה אז מקרי דבשל פועל נעשה האונס כדבארתי. ודוקא בשכרה למשא אבל אם שכרה לרכוב עליה או לכלי זכוכית מחויב להעמיד לו חמור ואם לא אין לו שכר במה שלא הלך כיון דפי' לרכוב עליה או לכלי זכוכית שיעבודיה שעביד שתהא ראויה לכך. כמו באמר לו שדה בית השלחין זו ויבש המעיין דלקמן דפר' המקבל דאמרינן כיון דקאי בגוה ופי' זו הוה כמו דאתנה שתהא במעלה הזאת ואם נחסרה המעלה מנכה לו מן חכורו. וכן אמרינן בדלית שע"ג פרסק זה או בעליה שע"ג בית זה. ואף במכר אמרו דאם אמר לו יין למקפה הוא מוכר לו דצריך לתן לו שתהא ראויה לעמוד זמן מרובה. וע"כ ניחא דברי רבינו שכתב אף באנגריא דאם שכרו לרכוב או לכלי זכוכית דצריך להעמיד לו חמור או מנכה לו משכירתו דאף באנגריא כמו בהבריקה ונשתטית שייך האי טעמא. ובזה ניחא דבספינה זו ויין סתם דאף אם נתן יחזיר דבשל משכיר נעשה האונס כיון דהוא לא יכול לקיים תנאו

והא דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' שכירות השוכר הספינה וטבעה בחצי הדרך אם אמר לו ספינה זו ויין סתם אע"פ שנתן השכר יחזיר כולו שהרי זה אומר הבא לי ספינה זו ששכרתי שהקפדה גדולה יש בספינה. ויש לדקדק דלמה ליה למימר שהקפדה גדולה יש בספינה דהא ביין אין הקפדה בכ"ז אם אמר לו יין זו וספינה סתם כיון דלא יכול לקיים תנאו אמרינן דבשלו נעשה האונס ויפסיד. והנראה בזה דרבינו מתרץ בזה קושית התו' דמ"ש מבית זה דנותן לו שכר חצי הדרך שהלך. ותי' התו' משום דלא נהנה אין עולין לדינא דהא בירד להציל ולא הציל אית ליה שכרו וכן בש"ש שנאנס נשבע ליטול שכרו כדבארתי לעיל. וע"ז מתרץ רבינו דהקפדה גדולה יש בספינה וגדולה הקפדה הזאת מחמיר לרכוב דהתם אין הקפדה במחליף לו באחר אבל הכא בנשברה ויתן לו אחרת יכול לעכב השכירות ולא לשלם כלל: ובזה ניחא הא דמפליג רבינו על הא