באר מים חיים (נוסינזון) קח

יחזר ולקחם ממנו בכ"ד סלע מותר ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית ה"נ דאמר לו הלוני ל' דינר א"ל דינרין אין לי חיטים בל' דינר יש לי ונתן לו חיטים בל' דינרים וחזר ולקחם הימנו בדינר זהב אי אית ליה חמרא ללוה דיהב ליה בל' דינר פירא הוא דקא שקיל מיניה ולית לן בה ואי לית ליה ושקיל זוזי מיניה מחזי כריבית. ופריך רבא על האי אוקימתא ומוקי לה כדתני ר' אושעיה דהרי שהיה נושה בחבירו מנה ופסק עמו על החיטין כהשער וכו' אם יש לו מותר אם אין לו אסור. אמר רבא ש"מ מדר' אושעיה תלת ש"מ מעמידים מלוה על גבי פירות ולא אמרינן דלא כאסרו הבא לידו הוא. ופי' רש"י ודלא כדתני ר' חייא לעיל דאפי' ביש לו אסור וש"מ והוא דיש לו וש"מ כדר' ינאי דאמר מה לי הן ומה לי דמיהם. דאתמר רב אמר עושים אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים. ור' ינאי אמר מה לי הן ומה לי דמיהם. מיתיבי כולם אם יש לו מותר וקשיא לרב. אמר ר"ה אמר רב בשמשך וכו' ושמואל אמר הא מני ר' יהודה דאמר צד אחד בריבית מותר דתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר ופרש"י אם אין אני נותן לך עד יום פלוני הרי השדה שלך בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור ר' יהודא אומר אף בזמן שהלוקח אוכל פירות מותר וכו'. מאי בינייהו אמר אביי צד אחד בריבית איכא ביניי'. רבא אמר ריבית ע"מ להחזיר איכא בינייהו ופרש"י דר' יהודא לא שרי אלא ע"מ להחזיר ות"ק אסר אפי' בזה ועיין בתוספות שהרבו להקשות ע"ז ודחקו בתי'

והנה הרמב"ם ז"ל השמיט מהלכותיו איקימתא דרבא דאוסר אפילו ע"מ להחזיר. והנראה בזה דהנה רבינו ז"ל כתב בפ"ז מהל' מכירה הל' ד' דמי שהיה לו חוב אצל חבירו ואמר לו מכור לי חביות של יין בחוב שיש לי אצלך ורצה המוכר הרי זה כמו שנתן הדמים והחוזר בו מקבל מי שפרע לפיכך אם מכר לו קרקע בחובו אין אחד מהם יכול לחזור ואע"פ שאין מעות המלוה מצויות בשעת המכר. והשיגו עליו מסוגיא דקדושין דף מ"ז דאמרינן דאי מלוה להוצאה ניתנה במכר במאי קנה. ועוד הקשה המ"מ מירושלמי דאמר רב חייא בשם ר"י קדושי מלוה לחומרין ובקרקעות לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע והנראה בזה לדעת רבינו דפלוגתא דתנאי ואמוראי היא בזה בסוגיין. דברייתא דהביא רבה דבקנה בחובו אף אם יש לו אסור דלא כאסרו הבא לידו הוא ס"ל דלא קנה במלוה דמלוה להוצאה ניתנה וע"כ לא כאסרו הבא לידו הוא ומש"ה אסור לפסוק אף אם יש לו דהא לא קנה ואם נתיקרו ברשות מוכר נתיקרו והוה ריבית. ואביי מוקי לה משום הערמת ריבית וס"ל נמי כברייתא דהביא רבה דבמלוה לא קנה והכא מיירי בדלא נתיקר היין ואם יתן לו יין דפירא שקיל מיניה לא מחזי כריבית אך אם יתן לו מעות אסור דהוה כריבית. ורבא מוקי לה כברייתא דר' אושעיה דפליג אברייתא דלעיל וס"ל דאם קנה בחובו אם יש לו מותר וא"כ ע"כ ס"ל דקנה במלוה. ורבא אזיל לטעמיה דמוכיח לעיל דף מ"ח דמעות לא קנה משום דתשומת יד לא אהדר קרא ומאי מוכיח נימא דמשום הלואה היא וע"כ לא קנה אלא דס"ל דהלואה כמעות בעין דמיא וקאמר דמסעייא לר' ינאי דאמר מה לי הן ומה לי דמיהם דס"ל דפוסקין על החוב ומלוה דקנה. ורב סבר דאין עושים אמנה בדמים דאזיל לטעמיה דס"ל בקדושין דף מ"ז דבמלוה לא קנה ומה"ט ס"ל נמי בב"ק דף ק"ד דאם פסק על הפירות ונתיקרו דאסור לקבל מעות משום דהפירות הם חוב ולא קנה בעדם הדמים אא"כ הודיעו להקונה הפירות דליזכי להלוקח הדמים והכל חד טעמא הוא. ופריך על רב מברייתא דר' אושעיה דאם יש לו מותר וא"כ קנה במלוה. ומוקי לה כשמשך או ייחד לו קרן זויות דקנה בהשאלת מקום. ושמואל סבר נמי דמלוה לא קנה ומוקי לה כר"י דאמר צד אחד בריבית מותר כדתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר פי' דהקנה לו שדהו בחובו ומלוה לא קנה וע"כ לוקח אוכל פירות אסור משום ריבית דהא לא קנה והמעות הוה רק הלואה ור' יהודא סבר אף דלא קנה כיון דאוכל בתורת מכר וסבר דשלו הוא אף דטעות הוא מותר והיינו צד אחד בריבית וטעמיה נבאר בזה. ורבא אמר ריבית ע"מ להחזיר איכא בינייהו פי' דרבא ביארנו דס"ל דבמלוה קנה וע"כ פליג על שמואל דמוקי הברייתא פלוגתא דר"י ורבנן במכר בחובו דבזה שפיר קנה ואין כאן ריבית אלא מוקי לה דמיירי בפירש ע"מ להחזיר דהיינו דאם יחזיר לו המעות יחזיר לו השדה דלא קנה כדלקמן דף ס"ה ע"ב

ובזה פליגי ר"י ורבנן אם מותר ללוקח לאכול פירות ואף לרבא טעמייהו משום צד אחד בריבית. וא"ש כל הסוגיות שהביאו התוספות דמוכח דפלוגתא דר"י ורבנן בצד אחד בריבית דאזלה שפיר אף לרבא. ובזה ניחא הסוגיא דערכין דפריך על ההוא דקתני דבית דערי חומה ריבית ואינה ריבית מהא דקתני דריבית גמורה היא והתורה התירה ומשני הא ר"י והא רבנן ומפרש בירושלמי דר"י סבר דריבית גמורה היא והתורה התירתו ורבנן סברי דריבית ואינה ריבית היא וזה דלא כפרש"י ותוספות שם. ולמה שבארתי ניחא דר"י סבר דבית דבתי ערי חומה לא קני כלל בכ"ז התורה התירה וה"נ יליף דכל היכי דלא עשה קנין כדין אף דלא קנה כלל או היכא דפירש ע"מ להחזיר השדה דלא קנה כיון דבתורת מכר אכיל הפירות מותר. ורבנן סברי דהיא ריבית ואינה ריבית דסברי דהמכר חל לשעתו ואם יפדה הוא קונה בחזרה ומשום הכי שרי אבל היכא דלא קנה מדינא הוה ריבית גמורה דלא נוכל לליף מבתי ערי חומה. ובזה ניחא הא דפסק רבינו בפ"ו מהל' מו"ל דהמוכר בית או שדה ואמר, לו כשיהיה לי מעות תחזור לי קרקעי דלא קנה וריבית קצוצה היא אם הלוקח אוכל פירות. משום דהא ר"י היכי דלא קנה קרי ליה ריבית גמורה ורבנן לא פליגי עליה אלא דס"ל דלא התירה התורה והתורה התירה התם משום דקני ליה לשעתו אבל היכי דלא קנה ס"ל דריבית גמורה היא

ובזה ניחא דבסוגיא דלקמן אמרינן כשתרצה למוכרם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור ומוקי לה דלא כר' יהודא ומפרש לה רבינו בפ"ז מהל' מו"ל דמיירי בדלא אמר מעכשיו וא"כ הוה אסמכתא ור' יהודא הלא סבר דאסמכתא לא קניא בכ"ז מותר לר"י אף דלא קני לה כלל והיינו כדבארתי והראב"ד בהשגותיו מוקי לה בדאמר מעכשיו ועיין בחיד' לקמן לד' ע"ב במה דנבאר עוד בזה

ובזה נראה לי לפרש סוגיא דלקמן ד' ס"ו בהלוהו על שדהו ואמר אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו ומוקי לה ר"ה דבשעת מתן מעות קנה הכל לאחר מתן מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו והיינו טעמא דאף דסבר דאסמכתא קניא ס"ל דדוקא בשעת מתן מעות מועיל תנאו דקנה לו מעותיו אבל לאחר מתן מעות לא יכול להתנות דבמאי יקנה דס"ל דבחוב והלואה לא יכול לקנות דאזיל לטעמיה דס"ל לעיל כרב רבו דבהלואה אין קונה. והא דקאמר דקני אלא כנגד מעותיו לאו דוקא דקנה כנגד מעותיו אלא דיש לו שיעבוד כנגד מעותיו. וכן פרש"י דאין בדבריו כלום. ור"נ פליג דאף לאחר מתן מעות יכול להתנות דהיינו דס"ל דבחוב והלואה שפיר יכול לקנות. ואפשר לומר דפלוגתא אם מלוה קנה שייכה בפלוגתא שיעבודא דאורייתא וע"כ רבה ורב ושמואל דבארתי דס"ל דמלוה לא קנה אזלי לטעמייהו דס"ל בב"ב דף קע"ה דשיעבודא לאו דאורייתא ודו"ק

דף ס"ד ע"א אמר רב האי מאן דיהיב זוזי לגינאה אקרי