באר מים חיים (נוסינזון) קז

היינו היכא שעשה לו שבח אף דאין אומן קונה בשבח כלי בכ"ז עשית השבח הוה כמו נתן לו דמים דיש בו ממש ומקרי דמים. וכן אם השכיר לו מטלטלין, והתנה ליתן חפץ בשכרו קנה דהוה כמו החליף מטלטלין בהחפץ דשכירות ליומא ממכר הוא ומקרי דמים. וכן בזונה כותית דמשכרת עצמה לו ומקרי דמים דהא איתא במכירה וע"כ קנתה החפץ ע"י החלפה הזה כמו אם מכרה עצמה בעד החלפה באיזה חפץ דקנתה החפץ כמו החליף יין בשמן דבארתי לעיל. וה"נ במשכרת עצמה כדבארתי. אבל בזונה ישראלית דאינה במכר וכן אין נקנה גופה בשכירות וע"כ אין כאן חליפין לקנות החפץ עבורה והפעולה אשר עשתה נמי אין כאן שבח אלא הנאה בעלמא ודבר שאין בו ממש הוא וע"כ אין יכולה לקנות עבור זה דבקנין דמים בעינן כסף או שוה כסף

והא דמתחייב בשכירתו עבור פעולה כזאת וכן באדבר עליך לשלטון ושמור לי ואשמור לך נראה דהיינו משום ערבות דערב לו בעד פעולתו: ובזה ניחא דלקמן דף קי"ח פריך על הא דאמרינן דאם אמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו והא תניא שומעין לו. ומשני כאן בשלו כאן בשל חבירו. ופריך דאף בשל חבירו כיון דאמר שכרו עלי שכרו עליו הוא. ומשני דמיירי בשל הפקר. וע"כ דמיירי דאמר שכרו עלי דומיא דשל חבירו דפריך ליה דלא כהסמ"ע בסי' של"ו וכן משמע מהסוגיא ע"ש בכ"ז לא נתחייב בשכירותו בשל הפקר. והיינו כדבארתי דכיון דלא עשה לו שבח וע"כ באמר שכרו עלי לא נתחייב רק מכח ערבות וכיון דצוהו לעשות בשל הפקר הוה כמו תנם על גבי סלע או לכלב דלאו שלה בקדושין דף ח' וע"ש ברא"ש. ומכאן סייעתא גדולה לדעת הזאת דלא מתחייב משום ערבות בהולך לאבוד: וכן נראה דאם שכרו לגנוב או להזיק כיון דלא קני ליה המשלח אף משום ערבות אין מחוייב דאין שליח לדבר עבירה ולא עדיף משכרו בשל הפקר. וכן משמע בב"ק ד' צ"ב במשנה עשה כן לאיש פלוני ע"מ לפטור דלא מהני והיינו דלא נתחייב באיסור משום ערבות. וכן כתב הרשב"א בתשובה הובא בש"ע ס"ס קע"ז דשותף שאמר לשותפו גנוב וכל נזק שיגיע לך אשלם פטור וכו' וביאר שם משום דאין שליח לדבר עבירה ופטור אף על הערבות שקיבל עליו לשלם כל נזק שיגיע לו. והיינו כדבארתי ועיין בפ"ת בסי' קע"ו ס"ק י"ח

והנה באתנן לא נוכל לפטור תנאי השכירות משום דאין שליח לדבר עבירה ולא נתחייב בערבות דהכא כיון דשניהם עושים מעשה העבירה מחוייב שפיר כמו שותפים שגנבו ועיין לעיל דף ח'. ועוד דאדרבה הוא עושה עיקר המעשה וסוף סוף קיבל ההנאה

ולפי הביאור הזה דהחיוב הוא משום ערבות לא קנה זה מה שהתנה בשכירות בכל מקום שהוא אלא דחל על גופו של זה חוב ושיעבוד: ולפ"ז יכול לשעבד עצמו אף בדבר שאין נקנה בקנין כמו שמור לי ואשמור לך דאף דגופו אין נקנה בקנין בכ"ז נתחייב גופו מתורת ערבות. וכן מבואר בסי' ס' דבתורת חיוב יכול להתחייב אף בדבר שאין נקנה בקנין. ואף להרמב"ם דפליג בפי"א מהל' מכירה לענין מזונות ביאר הטעם בזה משום דהוה מתנה אבל בדברים הניקנים באמירה מודה דחל על גופו חוב ושיעבוד. ומכים אותו עד שתצא נפשו כמו כל פריעת ב"ח דמצוה הוא: וכן נראה בהתנה באתנן שישאנה אף דאין חל קנין ע"ז בכ"ז מתחייב בשכירות וערבות כדבארתי וחל חיוב עליו ומכים אותו לקיים התחייבות שלו כמו כל פריעת ב"ח דמצוה היא דלא כתשובת ח"ס ועיין בפ"ת בהל' נערה

ולפי הביאור הזה פריך שפיר בע"ז ד' ס"ג באתנן והא מיחסרה משיכה דהטלה אין נקנה עבור הפעולה דהפעולה אין בה ממש ואין זה דמים אלא דמחויב בהטלה משום ערבות דחל על גופו חוב ושיעבוד משום פריעת ב"ח מצוה לקיים דברו וכן היורשים מחוייבים לפרוע משום מצוה ואפשר דהנכסים נמי משועבדים כמו בכל חוב אבל אין כאן קנין. וא"כ אף אם הבטיח ליתן לה קרקע או עבד דנקניס במעות בזה אין נקנים אלא דנשתעבד גופו בתורת חוב. והא דאמרינן בקדושין ד' ס"ג דעשה לפני כדימ' או שחוק או רקוד לפני דשמין אם יש בו שוה פרוטה מקודשת. קדושין שאני כדבארתי לעיל בחידושי בקדושין דף ו' דלא בעינן רק קבלתה וכיון דקיבלה הנאה ששוה פרוטה שפיר מקנית עצמה. משא"כ בקנין דבארתי שם דבעינן שהקונה יתן דמים משלו וכיון דהמקנה קיבל רק הנאה מדעם נתן ואין כאן כסף ושוה כסף שיקנה עבורו ודו"ק

דף נ"ב ע"א ואם היה מכירה אפי' לאחר י"ב חודש מקבלה הימנו ואין לו עליו אלא תרעומות. ומפ' בגמ' דמקבלה במידת חסידות ואחר שאינו מקבלה לאחר הזמן אין לו עליו אלא תרעומות. וכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מהלכות מכירה הל' י"ב הנותן סלע חסירה לחבירו אם היה מכירה אפי' לאחר י"ב חודש ה"ז מחזירה ואם היה אפשר להוציאה ע"י הדחק אינו יכול להחזירה לאחר זמן אלא א"כ קבלה ממנו במדת חסידות. ועיין במ"מ ובהמפרשים שתמהו על דברי רבינו. ונראה דה"פ דיכול להוציאו ע"י הדחק מקרי ביוצא בתורת מטבע אף בניכוי ההונאה אבל אם לא תצא כלל בתורת מטבע אלא כמו נסכא וכמו גרוטאות לא שייך בזה כלל דין אונאה בכדי שיראה דהא מין אחר הוא והוה ביטול מקח כמו שחמתית ונמצא לבנה בב"ב ד' פ"ד וכן כתב הרא"ש בשם רב האי במוכר ונמצא בו מום דאין כאן שיעור בכדי שיראה

ובזה נראה נמי לפרש מה שכתב רבינו בהלכה י' וכן אם היה הסלע חסירה שתות והיו מוציאים הסלעים במנין ולא במשקל מחזיר הונייה וה"פ דמוציאים הסלעים במנין אבל לא במשקל דאין עושים ממנו משקל אבל במקום ששוקלים כנגדם מבואר לעיל פ"ז מהל' גניבה דאסור לקיימו בחסרה כדי אונאה ויקוץ או יתיך שמא יבוא אחר ויעשנה משקל וא"כ הוה כמו נסכא דהא אסור להוציאה במטבע והוה ביטול מקח כמו שבארתי. והמ"מ הבין בזה דאם מוציאים השקלים במשקל דשוקלים כל סלע שלא יחסר ממנו מאומה וע"כ אף פחות מכדי אונאה חוזר כדין כ"ד שבמדה ומשקל. וזה לא מסתבר כלל דא"כ צורת מטבע למה אלא ודאי דכל מטבע פחות מכדי אונאה אין מדקדקים בה כלל. וכן ע"כ במקום שמוציאים במנין מדקדקים במשקלו דאל"כ אף בכדי אונאה אין חוזר אלא ודאי אין כאן בזה חילוק מקומות. ועוד דאם כדברי המ"מ הוה ליה לרבינו לכתוב זה בדין דלעיל אפחות מכדי אונאה ולא כאן אחסרה בכדי אונאה. ומפרש רבינו הגמ' דהכא והוא דסגי לה היינו דיוצא בתורת מטבע ולא אם לוקחים אותה כמו נסכא ודו"ק

דף ס"ב ע"ב כיצד לקח הימנו חיטים בדינר זהב הכור וכן השער עמדו חיטים בל' דינר כו' ואמר לו הרי חטיך עשויות עלי בל' דינר והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו. ופריך וכי אין לו יין מאי הוי והתניא יצא השער פוסקין אע"פ שאין לו. אמר רבה מתני' בבא לחוב בדמיהם וכדתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה והלך ועמד על גורנו וכו' ופסק עמו על החיטין כשער של עכשיו אסור דלאו כאסרו הבא לידו דמי. א"ל אביי אי דלא כאסרו הבא לידו מאי אריא אין לו אפי' יש לו נמי. אלא אמר אביי מתני' כדתני ר"ם בריבית דבי ר' חייא וכו' יש דברים שהם מותרין ואסורין מפני הערמת רבית כיצד אמר לו הלוני מנה א"ל מנה אין לי חיטין במנה יש לי נתן לו חיטים במנה