באר מים חיים (נוסינזון) קו

והנה בלקח מאחד מחמשה דקיי"ל דפטור כתב הב"ח בח"מ סי' רכ"ב דמיירי נמי שלקח כשהיו במעמד אחד דלא הוה ליה למידק אבל לקח מאחד ואינו יודע ממי לקח חייב דהוה ליה למידק. והש"ך השיג עליו דהנ"י כתב בזה דמקח שאני דניתן לתובעו לאלתר ולכך לא הוה ליה למידק. ובאמת כדברי הב"ח משמע נמי בש"מ בשם תוספות שאנץ ובשם הר"ף ובאמת סברת הנ"י דחוקה מאד דמה לנו אם ניתן לתובעו לאלתר דהא זה נתחייב להמוכר מעות ובחוב קיי"ל דלא מפטר עד שתבא ליד מי שנתחייב לו. וכן נראה מדברי הרא"ש שמדמה חוב לדהוה ליה למידק. ומה שהקשה הש"ך דהא לדעת הרי"ף והרמב"ם כרך אחד לא מקרי אלא בכרך אחד ממש נראה דשנים שעמדו ביחד ונתנו לו חפץ דהוה ככרך אחד ממש דהא אמרינן דשותפים הם. ובש"ע בסי' ע"ו דמחייב בלוה מאחד משנים דייקו הטור והמחבר דהודיעוהו דשל מי היה המנה ושל מי היה הר' והיינו כדעת הב"ח. וה"ט דחזינן דהקפידו אהדדי וגילו דעתן דקפדי אהדדי. וכן בפקדון אם גילו דעתן דקפדי אהדדי נמי מחייב. והסמ"ע שם מחלק בין מלוה לפקדון וגמגם הש"ך בזה. ובמה שבארתי אין צורך בחילוקים אלא כיון דהודיעוהו גילו בדעתם דקפדי אהדדי: ועיין לעיל בחי' לב"ק ד' צ"ח ע"ב במה שבארתי דהא דצריך לומר בגזל טעמא דקנסא ולא קאמר דהוה ליה למידק משום דגזלן לא הוה שומר ופטר אם עבד השבה אף דנפסד ע"י גרמתו ודו"ק

דף מ"ו ע"ב אלא לר"נ דאמר כלי אין אבל פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד. ומשני דה"ק יש דמים שהם כחליפים כיצד החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור מ"ט דר"נ סבר לה כר"י דאמר דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו אינם קונות גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה מלתא דשכיחא גזרו בה רבנן ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. וז"ל הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מכירה ראובן שמכר מטלטלין לשמעון בנ' זוז וקנה שמעון המטלטלין ונתחייב בדמים והיה לשמעון יין או בהמה או עבד וכיוצא בהן משאר המטלטלין ואמר לו ראובן מכור אותם לי בנ' זוז שיש לי בידך דמי המכר ואמר לו הן קנה ראובן המטלטלין בכל מקום שהן ואע"פ שלא משך ולא הגביה שגם זה דבר שאינו מצוי הוא ולא הצריכו בו משיכה אבל אם היה לו חוב עליו שלא מחמת מכר ואמר לו מכור לי מטלטלין בחוב שיש לי אצלך ורצו שניהם לא קנה עד שיגביה או ימשוך דבר שאין דרכו להגביה או יקנה באחד מן הדרכים שהמטלטלין ניקנים בה. ועיין בהמפרשים בזה. ובהלכה א' שם כתב רבינו המחליף פרה בחמור או יין בשמן אע"פ שמקפידים על הדמים ושיערו כמה שוה זה וכמה שוה זה. ואח"כ החליפו כיון שמשך האחד או הגביהו קנה השני המטלטלין האחרים בכל מקום שהם וכו'. וכתב בזה הרב המגיד דהא דכתב רבינו יין בשמן דמשמע דאפי' פירות קנה בהחלפה. ולקמן פסק דפירות לא עבדי חליפים דסבר כדעת ר"ת דחליפין שוה בשוה קונה אף בפירות וכו'. והאמת יורה דרכו דאין סברתו במשמע בלשון רבינו דהא כתב אע"פ שמקפידים על הדמים ולדברי המ"מ אדרבה דוקא במקפידים דאם אינם מקפידים ואינו שוה לא קנה. ועוד דאם מסברא הוציא רבינו דין זה הוה ליה למימר בלשון יראה לי כדרכו בזה והוה ליה להביא הקרא אשר דרש ר"ת בזה. ועוד דהוה ליה לרבינו לכתוב זה לקמן בדיני קנין סודר ופירי לא עבדי חליפים ובשוה בשוה קנה. והנראה בזה בטעמו דרבינו דהא דהפקיעו חכמים קנין מעות היינו דוקא במטבע אבל בנותן לו פירות או מטלטלין לדמים הדמים כאלה קנו והיינו דבר שאין מצוי. ועוד דלא שייך כאן התקנה דנשרפו חטיך בעליה דאם לא קנה יאמר לו המוכר נשרפה יין שלך והדמים בעליה ולא שייך בזה תי' התו' משום דמעות קל להציל ואין להם שמירה אלא בקרקע. וע"כ לא הפקיעו חכמים קנין מעות אלא במטבע ולא בשאר דברים אם נתן לו בתורת דמים. וכן משמע מדברי רבינו פ"ו שם הל' ב'. והיינו דכתב רבינו אע"פ שמקפידים על הדמים ושיערו כמה שוה זה וכמה זה וכ"ש בשאין מקפידים דמהני אף במטבע כדביאר רבינו בדין ג'. ולא דמי לפירא דלא עבדי חליפין דהתם המכר נעשה במעות והפירא נתן רק לקנין אע"פ שאין בו שוה פרוטה והדר למריה אלא דנהגו לקנות בענין הזה ועיין בזה בחיד' קדושין לד' כ"ו. אבל הכא נותן הפירא לפרעון המקח ודמים נינהו. ונראה דאפי' נתן לו מקצת הדמים בדמים כאלה כמו ערבון קנה בזה כמו קנין מעות בקרקע ובדמים כאלה ביארנו דאוקמוהו אדין תורה. ולקח זה רבינו מדמוקי הגמ' כל המטלטלין קונין זה את את זה בדינר אנקא ואניגרא דפסלתו מלכות או מדינה וסבר רבינו דהוה פירות כמו שכתב פ"ו הל' ו' וכן אמרינן לעיל בפרוטטות דמקני בהחלפה ורבינו סבר דהוה פירא ומוקי לה רבינו דקנה משום דמים ודמים כאלה לא הפקיעו רבנן כדבארתי. וע"כ כתב רבינו בהא דבא לחוב בדמיהם דקנה היינו דוקא בחוב דמכר ולא בחוב דהלואה דהתם קנה רק למי שפרע. דסבר דאזלינן בזה בתר עיקרו ולא תהא החוב והדמין עדיפי מאסרו הבא לידו ואיך יתכן דהלואתו יהא עדיפה מיניה. וע"כ כתב דרק בחוב דמכר יכול לקנות דאף בדבר הבא ממנו היה יכול לקנות אם נתן לו בעין בתורת דמין וע"כ אף אם נתחייב לו בחוב עבור זה חזינן כאילו הוא בעין. ועיין במ"מ ולפ"ז כל דברי רבינו מפורשין בגמ' ולא מלבו הוציא מילין

והנראה לדעת רבינו דאף בדמי פעולה ואומנות יכול לקנות דרק ממטבע הפקיעו חכמים הקנין אבל בשכר פעולה שפיר קנה דזה נמי דבר שאין מצוי הוא: ובזה ניחא דכתב רבינו פ"ט מהל' שכירות הל' י' דהשוכר את הפועל לעשות בתבן ובקש וכיוצא בו ואמר לו טול מה שעשית בשכרך וכו' אם משקיבל עליו אמר לו הילך שכרך ואני אטול את שלי אין שומעין לו. משמע דבקבלה בעלמא קנה אותם בדמי חוב שכירתו דאי לאו הכי הוה ליה לפרש דקנה אותם וזכה בהם כמו שכתב בפ"ג מהל' נזקי שכנים לענין אם נפל כותלו לגנת חבירו. והיינו כמו שבארתי כיון דהחוב לאו מחמת מטבע הוא קנה. וה"נ אם התנה מתחלה איזה חפץ בעד הפעולה דקנה אותו דלא יהא חוב הבא ממנו עדיף מיניה כדבארתי: ובזה ניחא הא דכתב רבינו פ"ג מהל' מכירה הל' י"ח פשתן שהוא מחובר לקרקע ויבש שאינו צריך לקרקע ואמר לו יפה לי קרקע כ"ש וקני כל מה שעליה כיון שתלש קנה הכל מפני התנאי הזה. ומפרש המ"מ שקנה מטעם אגב דהקנה לו הקרקע כ"ש. אבל בלשון רבינו לא משמע כן דלא כתב כלל שהשאיל או הקנה לו הקרקע כ"ש. ועוד דבקנין אגב צ"ל אגב כמו שכתב רבינו בהל' ט' ורבינו לא כתב זה כאן. ועוד דלמה האריך רבינו בלשונו לומר דקנה הכל מפני התנאי הזה דקנין אגב כבר ביאר לעיל. אלא נראין דדברי רבינו הם כדברי רבו הר"י מיגש שכתב בחידו' לבבא בתרא שקנה לפי שיפה לו הקרקע בתלישתו ממנו הוה ליה כמו ששכרו ליפות קרקע וקנה הפשתן בתורת שכירות פי' דהוה כמו התנה ליתן לו הפשתן עבור שכירתו

ואך לפ"ז קשה דבע"ז ד' ס"ג גבי אתנן פריך וכי אמר לה בטלה זה מאי הוה הא מיחסרה משיכה. והקשה הרא"ש ז"ל דלקני בשכר פעולה דפועל העושה עם בע"ה קנה שכרו וביאה דבר שנותנים עליה שכר. ודקדק מזה דבהתנה לתת חפץ בשכר פעולה דיכול ליתן לו דמים דגוף החפץ א"א לקנות אלא במשיכה ושכר פעולה הוה כמעות. והביא זה הרמ"א בהג' בסי' של"ב. והנה כאשר הוכחתי מדברי רבינו דקנה הן בדמי הפעולה והן בהתנה לתת חפץ בשכרו קשה מסוגיא דהתם. והנראה בזה דהא דיכול לקנות בדמי הפעולה