בית נאמן עט

התיר הרשב"א אע"ג דראינו שינוי בה ותולין הירקות בדר' נתן [עי' ט"ז סי' נ"ב מזה באורך] וע"כ צ"ל משום דנשחטה הותרה וכן מה שהעתיק שם בשמו דאין ירקות פוסל בעוף בייתי שיש במינו מדברי ואין חוששין אף בנפלה לאור אע"ג דרוב הבייתות אין כבדן ירוק וא"כ אין שייך כאן לומר דרוב בהמות כשירות וכעין מ"ש התבו"ש בסי' נ' בדין שנמצא מים בראש. וראיתי בתשו' טור האבן [סי' כ"ב] שהאריך בזה והביא דברי הרשב"א אלו' מזה על התבו"ש. והנראה מדבריו שם דס"ל להרשב"א דבכל ספק השקול אפי' ודאי נולד הריעותא מחיים מתירין מטעם נשחטה הותרה. ולבבי לא כן ידמה דהרואה מלשון הרשב"א בחידושיו שהביא הש"ך (סי' נ' ס"ק ג'] מוכח דס"ל דכל ספק השקול ואין דבר לתלות בו יותר להיתר אסרינן וכן מוכח מדברי הר"ן שהוא כ' ג"כ כהרשב"א דבכל ספק השקול אפי' י"ל דלאחר שחיטה נעשה אסור: והוא עצמו כ' בפא"ט בריאה הסמוכה לדופן דלמאן דמכשיר אפי' ליכא ריעותא בדופן ולא בריאה או דאיכא ריעותא בתרווייהו ג"כ כשר וכ' שם ב' טעמים הא' דלמאן דס"ל אין סירכא בלא נקב יש כאן ס"ס דגם בודאי סירכא יש ספק שמא לא נקבה

הגה"ה ודברי הר"ן אלו נעלם להגאון בעל פרי תבואה (סי' ל"ז) שכ' דגם למ"ד שסירכא אסורה מטעם סופה להתפרק הוא רק ספק ואדרבא משמע מדבריו שם דלשיטה זו יש סברא לומר דהוא ספק מלשיטת רש"י דס"ל אין סירכא בלא דמסופק שם אם לשיטתו הוי ספק או לא והנך רואה שהר"ן כ' להיפוך דלשיטת רש"י ודאי הוי רק ספק איסור ולשיטת ר"ט הוי ודאי איסור ובע"א בתשובת הארכתי בזה ואכ"מ: ולמ"ד שהטעם שסופה להתפרק ג"כ יש לתלות יותר בדופן שלחותה מרובה וקולטת הריאה אצלה ע"ש. מוכח מדבריו דבספק השקול אסורה ולא אזלינן בתר רוב בהמות כשירות. עוד ראי' ממ"ש הרשב"א והר"ן להביא ראי' דבספק השקול אסור ממ"ש בפ' א"ט בההוא אמרתא דהוי בי רב חביבא דהוה משגרא כרעא בתרייתא דאמר שגרונא נקטה ומתקיף לה רבינא דילמא חוט השדרה נפסק ופסק שם דלית הלכתא כרבינא משום דשגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח ולמה לא קאמר מטעם נשחטה הותרה. הרי מוכח מדבריו דבספק השקול אסור

יב ולכן נלע"ד ברור דבאמת דעת הרשב"א דכל ספק השקול אסור בין אם הריעותא נולד מחיים בודאי ובין בספק לאחר שחיטה ולאו מטעם מחזיקין מאיסור לאיסור אתינן עלה ודלא כמ"ש בתשו' פר"ת [סי' י"ז דהרשב"א ס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור וכודאי מוחזקת לאיסור דמיא. ודבריו נסתרים מכל המקומות שכתבנו בשם הרשב"א כמבואר. אלא די"ל דס"ל כמ"ש דלכך לא אמרינן העמידנה על חזקת כשרות וככל ספק איסור תורה השקול במקום חזקת היתר והיינו מטעם דזה לא אמרינן אלא בחזקה ודאית לא בחזקה דאתיא מחמת רובא כמש"ל לענין נאמנות ע"א. והא דמתיר הרשב"א בנפלה לאור ונמצא ירקות בריאה ש"ה דאזיל לשיטתו דס"ל דנפלה לאור ולא נבדקו בני מעיה מותרת וכמ"ש הרשב"א עצמו בתה"א משום דגם אם נפלה לאור שכיח יותר להיתר מלאיסור וכמ"ש הש"ך (סי' נ"ב] דקודם שנחמרו בני מעיה תשרף לגמרי רק משום דמיעוט המצוי הוא החמירו חכמים לבודקה כמו שהחמירו לבדוק סירכות הריאה ולכן כל שיש לתלות הירקות בתולדה אין כאן ריעותא גלוי' שנחמרו בני מעי' ויש לתלות יותר בתולדה משום דע"פ הרוב הנופלים באור אין נחמרים והוי כלא נבדק כלל וכן הטעם בהא דירקות בכבד של עוף ביית שיש במינו מדברי. והא דמתיר הרשב"א בתשובה (סי' קע"ד] בנסתפקו בסירכא אם היא בגב או בחיתוך כבר כתבנו למעלה משום דאזיל לשיטתו דס"ל דבכסידרן בא ע"י דוחק רביצה ושכיח יותר להיתר או מטעם שכ' הר"ן בריאה הסמוכה לדופן משום דהוי כעין ס"ס דגם בסירכא גמורה אין כאן טריפות ודאית לשיטת רש"י. אכן הרשב"א עצמו ס"ל דהטעם משום דסופה להתפרק וצ"ל כמ"ש תחי' אבל בהא דשגרונא אי הוי שכיח בשוה כמו פסיקת חוט השדרה שפיר כתבו דאסור כיון דליכא מידי למתלי בי'. ולכך הוצרך הש"ס לטעמא דחוט השדרה לא שכיח ושגרונא שכיח

יג לפי מ"ש יוצא לנו דין אחד בא"א שלא הי' לה בנים מבעלה וגם הוחזק לנו שאין לבעלה אח ומת בעלה ובא ע"א והעיד שנולד לבעלה אח במדה"י בעת שהיתה עדיין נשואה לבעלה דאם נאמר דמחזיקין מאיסור לאיסור ודאי דע"א נאמן דחזקת איסור מסייע לי' אע"ג דהי' מוחזק בתחי' בלית ליה אחים א"כ היתה בחזקת היתר לשוק. מ"מ אם היתה עדיין א"א ומחזיקין מאיסור לאסור. וגם לפי מ"ש דמועיל החזקה מאיסור לאיסור שיהי' כמו שאין כאן חזקה כלל לא לאיסור ולא להיתר ג"כ נאמן אבל לשיטת התוס' פ"ד אחין ובפא"ט אין העד נאמן כלל דמעיד נגד חזקת היתר. ועי' תשו' מהרי"ט סי' פ"ב] כעין עובדא זו רק דהמעשה הי' שם דלא ידענו אם הי' לו אחים מעולם ובא ע"א ואמר שהי' לו אחים שכ' שם דע"א נאמן משום דלא הי' לה חזקה מעולם שלא ידענו אם הי' לו אחים מעולם או לא. מוכח מדבריו דאם הי' ידוע שלא הי' לו אחים והעיד שנולד לו אח"כ אח אינו נאמן ע"ש. ויש לי מקום עיון בזה דבפ' האומר בקדושין [ס"ד ע"א] איתא מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים כו' דמוקי לה אביי מתני' דלא מוחזק לן באחי ולא בבני אמר יש לי בנים נאמן יש לי אחים א"נ לאו כל כמיני' דאסר לה אכ"ע ופרש"י דלא מוחזק לן כו' וקיימא הך אתתא בחזקה שאינה זקוקה ליבום כו' אמר יש לי אחים ואין לי בנים לאו כל כמיני' דמפקינן לה מחזקה הרי מוכח דאין מחזיקין מאיסור לאיסור אך בכה"ג דחזקה שני' תליא בראשונה שע"י שנעשית א"א הוזקקה ליבום. ויותר תימא על הש"ך [סי' נ' ס"ק ג'] שכ' לתרץ שם דברי רמ"א בת"ח מהא דבפ"ד אחין שכ' שם דאביי ורבא דס"ל יגיד עליו ריעו כו' ס"ל דבאמת מחזיקין מאיסור לאיסור ע"ש. והרי כאן ס"ל לאביי להיפוך ממש דאפי' בריעותא מחיים אין מחזיקין מאיסור לאיסור דהא כאן שאמר בשעת מיתתו יש לי אחים הוי כאתיילד ריעותא מחיים כיון שנפל לנו ספק ע"י עדותו מחיים בעת שהיתה עדיין א"א. וע"ק מהא דאיתא בר"פ האשה בתרא (קי"ט ע"א] האשה שהלך בעלה וצרתה כו' היתה לה חמות אינה חוששת. ופריך שם מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני סיפא חזקה לשוק כו' הרי דגם רבא ס"ל דמיקרי חזקת היתר לשוק אפי' בחיי בעלה שעדיין היא בחזקת א"א. שוב מצאתי קושיא זו בתשו' טור האבן [סי' כ"ב] ע"ש

יד לכך נלע"ד ליישב הכל דבאמת דעת הפוסקים דמחזיקין מאיסור לאיסור היינו דווקא באתיילד ריעותא מחיים כגון הא דפ"ד אחין דזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה דנולד לנו מעצמינו דבר שמכניס אותנו לבית הספק מאחר שרואים שזרק לה גט וכל שבידינו לבדוק אחר אותו דבר מקריא ריעותא וטעם הדבר דמחזיקין מאיסור לאיסור הוא דבאמת כל דבר בחזקתו עומד וכל שהוא בחזקת איסור

הגה"ה הן אמת שיש לתמוה על מה שפלפלו הפוסקים בהא דמחזיקין מאיסור לאיסור ובמה שהתוס' הוכיחו בפא"ט ובפ' ארבעה אחין מהא דזרק לה גט ספק קרוב לו כו' דאין מחזיקין מאיסור לאיסור דלכאורה אין לזה דמיון לשם דשם בצרות עריות שפיר קאמר הש"ס דבחזקת היתר לשוק קיימא כיון דקיי"ל כל ספק בחזקה מוקמינן ליה אחזקה וכאלו ודאי החזקה הראשונה עדיין עומדת היא. וא"כ שם שנולד ספק בגט אם היה קרוב לו או לה והספק אם נתגרשה מבעלה או נשארה בחזקת א"א כדמעיקרא אמרינן אוקי אחזקה קמייתא. וא"כ הוי כודאי לא נתגרשה וממילא כשמת בעלה אח"כ הצרה בחזקת היתר לשוק עומדת משא"כ בהא דפא"ט בספק דרוסה או ישב לה קוץ בושט מה בכך שנולד הספק מחיים הא אין לנו ספק אם היא שחוטה או לא וכאן לאחר שחיטה הספק הוא בענין אחר ולכן אף שהיתה בחזקת כשרות מ"מ כל שנולד הספק לא יצתה בהיתר לא שייך לומר נשחטה הותרה כמו בהא דלקח זאב בני מעיים שכבר נקרא עליו שם היתר ולכך כל ספק שיסתפק לך אח"כ מותרת. וא"י איך דימו לזה להא דיבמה הנ"ל. דשם הספק שנולד בגט גורם לעשות כודאי אינה מגורשת והוא הגורם היתר היבמה לשוק כמ"ש א"כ לכאורה דברי התוס' תמוהים. שוב אחר העיון ראיתי שדבריהם נכונים ומדוקדקים מאוד. והוא שמוכרחים אנו לומר דמ"ש בפ' ארבעה אחין שם דלאו מטעם שהספק נולד בגט שזרק להערוה וספק