בית נאמן עז

הגה"ה וראיתי עוד בתשו' פר"ת שם שכ' בבר אווזות שנמצאו בועות בדקין שלהם ונאבדו הדקין ולא נבדקו אם נקבו מעל"ע דכשר אף שהיה ריעותא מחיים וחילק שם בין ריעותא ששם איסור עלי' וצד היתר נסתר מנגד עינינו ואנו צריכים לחפש צד היתר להתירו נק' ריעותא ברורה וראוי להחמיר בה בספק השקול בריעותא מחיים אבל אם הספק הוא אולי אין כאן איסור כלל יש להתיר והביא ראיה מהא דפסקו הפוסקים בקורקבן ובה"כ שנקבו מצד אחד ולא בדקו אחר קורט דם מבחוץ ע"ש. ולענ"ד אין נראה כן דבועות בבר אווזות שכיחא טובא דניקב מעל"ע ע"י תולעים וכמעט רובם נקובים מעל"ע והתולע פיו יוצא לחוץ ובכה"ג ודאי דליכא למימר דמוקמינן ליה בחזקת כשרות ואין זה דומה לדין הפוסקים הנ"ל דשם עכ"פ ראו במראית עין שלא ניקב בעבר השני כמ"ש הפרמ"ג בשפ"ד (סי' מ"ח ס"ק כ"ה) ע"ש ואין לך ריעותא ברורה יותר מזה וזה פשוט: ז

ז וכיון שכן מה שהעלה בפשיטות דע"א נאמן נגד רוב אין זה ברור כ"כ כמ"ש כמ"פ דדווקא אם המיעוט ישנו לפנינו במציאות אין זה עדות נגד הרוב דע"כ אנו מודים דגם מיעוט ישנו כאן ובעדותו אינו מגרע כח הרוב כלל רק מברר המיעוט מן הרוב ואומר שזה אינו מן הרוב משא"כ ברוב התלוי במציאות כגון הא דרוב קטנים אינם סריסים ורוב קטנות אינם איילנות דפליגי בה ר"מ ורבנן אין ע"א נאמן שראה בקטן זה סימני סריס וכדומה וי"ל עוד דאפי' היכא דאיכא חזקה המסייע לדברי העד כגון אם שחט אחד בהמה א' ואזל לעלמא דקיי"ל רוב מצויים א"ש מומחים הם והעיד ע"א שלא הי' מומחה אע"ג דחזקת שאינה זבוחה דבהמה מסייע לי' י"ל כיון דרובא עדיף מחזקה א"נ לאסור הבהמה. וקצת ראי' לזה מעדים החתומים על השטר דקיי"ל דאין ע"א נאמן לומר דהעדים פסולים אף שיש כאן חזקת ממון מסייע לנתבע אמרינן דחזקת כשרות דעדים עדיפא טפי והיינו מטעמא דרובא דרוב ישראל לא חשידי ח"ו להיות פסולים לעדות דאי מטעם חזקה אתינן עלה הוי חזקה נגד חזקה ולמה מפקינן ממונא מספיקא אלא ודאי מטעם רובא הוא. ולפ"ז גם מ"ש המחבר הנ"ל בפשיטות דע"א שהעיד על בהמה שנטרפה דנאמן אע"ג דרוב בהמות כשירות. ולענ"ד אין הדין כן וכמו שית' עוד בסמוך בס"ד דכ"ז שלא נודע לנו שהי' ריעותא בבהמה זו י"ל דאין ע"א נאמן לשיטת פוסקים הסוברים דאין ע"א נאמן נגד חזקה דכ"ש דא"נ נגד רובא כ"ז שאין המיעוט בודאי לפנינו. אבל אם יש ריעותא ברורה לפנינו כהא דנמצא מים בראש ונסתפקו אם הגיע עד לקרום דאפי' לדעת כמה פוסקים דס"ל דאם נאבד הראש ולא נבדק דכשירה דאמרינן נשחטה הותרה ואפי' בנולד ריעותא מחיים מטעם דהוי חזקה דאתיא מחמת רובא מ"מ ע"א נאמן בזה לומר שהיתה מגיע לקרום די"ל דדווקא נגד חזקה גמורה וברורה א"נ משא"כ בחזקה דאתיא מחמת רובא דגם דגרע טפי די"ל דווקא אם אין כאן שום ריעותא נראה לנו כלל כגון הא דנת' ביו"ד סי' ל"ט] בבודק שהכניס ידו ואמר טריפה היא ושוב בא אחר ולא מצא טריפות שפלפלו האחרונים בזה דאם אינו בידו אין הראשון נאמן דשם שפיר עדותו הוי נגד הרוב גמור דאמרינן בודאי הבהמה היתה מרוב בהמות הכשירות וא"נ נגדו אבל אם יש ריעותא לפנינו רק דאנו מסופקים אם הגיע הריעותא עד שתטרף בו כגון הא דמים בראש שכתבנו אין אנו יכולים לומר שעדותו הוא נגד הרוב דהא בהמה זו יצתה מן הרוב וכמ"ש באמת התבו"ש בסי' נ' שמטעם זה הכריע שם כרמ"א מטעם דרוב בהם אין להם מים בראש. וא"כ צריכים אנו לומר לדעת המתירין בזה דטעמם הוא כיון דבשעה שנולדה היתה כשירה מטעם רוב בהמות כשירות הם ואפי' אם היינו רואים שהגיע המים לקרום היינו מעמידים אותה על חזקת כשרותה ואמרינן השתא הוא דנטרפה דמטעם זה מתירין הגבינות שנעשו ממנה. וכיון שכן אין כאן הטעם משום רובא רק מטעם חזקה וא"כ חזקה זו דאתיא מחמת רובא ודאי דגרע מחזקה ברורה ודאית וי"ל דע"א נאמן בזה דלא מצינו בש"ס דע"א א"נ נגד חזקה אלא בחזקה ברורה כגון הא דאמר נטמאו טהרותיך כו' דהתם היו טהורות בודאי מתחי' לא מטעם רוב די"ל דחזקה דאתיא מחמת רוב ולא מטעם ודאי גרע טפי לא מבעי' לפי מ"ש בשיטה מקובצת פ"ק דב"מ בהא דקפץ א' מן המנויים בתוכו דמ"ש דהולכים אחר רוב אינו מתורת ודאי אלא עדיין ספק הוא רק שהתורה התירה ספק כזה. ותי' שם קושיית התוס' בהא דעשירי ספק ע"ש. ואף שבמ"א בתשובה הארכתי בזה וכתבתי מכמה ראיות שאין הדבר כן מ"מ ודאי דגרע מחזקה ודאית

ח ולכאורה הי' נלע"ד להוכיח זה החילוף שכתבתי ממ"ש הרשב"ץ בתשו' הובא ביו"ד [סי' ל"ט סעי' י"ז] הקונה ריאה בשוק ואמר שמצא בה סירכא במקום שהיא טריפה והמוכר אמר שהי' במקום שהי' כשירה דמשמע שם אם הי' הקונה בא תחי' לב"ד הי' נאמן לאוסרה אע"ג דשם הי' חזקה דאתיא מחמת רובא דרוב עצמו אין שייך שם כיון דבאמת גם המוכר מודה שהי' בה סירכא אלא שאמר שהי' במקום שהיא כשירה ואין שייך לומר דרוב סירכות כשירות הם דכיון שיש סירכות שכיח סרכות האוסרות כמו הכשירות והוי דומיא דמים בראש ועי' ט"ז שם ס"ק כ"ב] שכ' ג"כ בפי' דאין שייך לומר דרוב סירכות שבריאה הם כשירות וא"כ א"ש מה דס"ל דע"א נאמן דאע"ג דא"נ נגד חזקה ורובא מ"מ נגד חזקה דאתיא מחמת רובא נאמן אע"ג דבלא עדותו אם היינו מסתפקין אם הוא כסדרן או לא היינו מכשירין היינו מטעם חזקה כיון שנשחטה הותרה והיינו העמידנה על חזקתה הראשונה דכשנולדה כשירה היתה מטעם חזקה דאתיא מחמת רובא אבל ע"א נאמן בזה לאוסרה וכמ"ש. ומ"ש הרשב"א בתשו' אם נסתפקו בסירכא בין אונא לאונא אם היא בגב או בחיתוך דהוי כנאבדה הריאה אע"ג דהרשב"א ס"ל אפי' בספק שמא לאחר שחיטה ג"כ אסור אם לא שיש לתלות יותר להיתר צ"ל דהרשב"א לשיטתו דס"ל דלכך סירכא בכסידרן כשירה דאין הטעם משום הגנה כשיטת רש"י אלא בכסידרן שכיח יותר מחמת דוחק רביצתה וא"כ הוי כשכיח טפי להיתרא מאיסורא וכיון שכאן הי' הסירכא במקום ידוע קרוב לבין החיתוכים שלכך נסתפקו אם הי' במקום חתוך או בגב ולכן יש כאן סברא דודאי שכיח יותר שתהי' סירכא זו בחיתוך מטעם דוחק רביצה. אבל בהא דתשו' רשב"ץ שהי' הכחשה ביניהם אם הי' במקום האוסר שם לא הי' במקום מיוחד קרוב לבין החיתוכים רק שהאוסר אומר שהי' במקום שאוסר וכיון שברוב הריאה שכיחא סירכות האוסרות כמו הכשירות שפיר נאמן כאן ע"א דלא שייך כאן לומר דיותר שכיח להיתר שהי' מחמת דוחק הרביצה כיון שלא העידו שניהם על מקום אחד. ולפי מ"ש הי' נראה דלשיטת רש"י דכל סירכא מחמת נקב היא ואפי' בכסידרן רק דאז הסירכא מגינה או אונא חברתה מגינה עלי'. וכן לשיטת התוס' דהטעם משום דסופה להתפרק ובכסידרן לא תתפרק הי' נראה דבהך דינא דנסתפקו אם בגב או בחיתוך הי' לנו לאסור לפי שיטת הרשב"א דס"ל דספק השקול אסור וכ"ש דנולד הריעותא מחיים. אך מ"מ כיון דרוב הפוסקים חולקים בזה על הרשב"א וס"ל דעכ"פ בספק השקול אמרינן נשחטה הותרה א"ש ג"כ הך דינא גם לדידן

ט ולפי מש"ל נראה דע"א א"נ לומר טריפה היתה במקום שלא ראינו ריעותא כלל משום דאין ע"א נאמן נגד רובא או נגד חזקה וכן יראה מלשון תשו' הרא"ש שהבאתי למעלה בהא דטבח שהוציא ידו מהבהמה ואמר טריפה היא דנאמן משום דבידו הוא משמע דאם אין בידו א"נ מטעם הנ"ל. וכן נראה מדברי הפרמ"ג במשבצות (סי' ל"ט ס"ק י"ט] ע"ש. וזה דלא כמ"ש הגאון בתשו' פר"ת להיפוך. ופלפל שם הרבה בדברי הרא"ש שם במה שהוצרך לכתוב משום דבידו כו' והקשה שם דמה בכך שהי' בידו לעשות איזה טריפות הא אכתי לא הוי רק מיגו בעלמא ואיך יועיל המיגו נגד רוב הא אפי' במיגו נגד חזקה הוא אבעי' דלא אפשיטא וכ"ש נגד הרוב. וכל דבריו שם נדחים ממילא דמה שהקשה דמיגו במקום חזקה לא מהני דבריו תמוהים דהך חזקה לא דמיא לשאר חזקה דאמרינן העמידנה על