בית נאמן עו

שהרי שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה ובפירוש אמרו נשחטה הותרה כו' אבל לפי מש"ל א"ש דעיקר טעמו של הרשב"א הוא דחזקת אבמ"ה שהי' בחיים מועיל לסלק חזקת כשרות דבהמה דאתיא מחמת רובא דכשהיתה בחיים לא נקרא על הבהמה שם היתר לאכילה. ולכן אפי' אחר שחיטה לא שייך לומר מוקמינן לה בחזקת כשרות שעדיין לא הי' לה חזקת כשרות מעולם. משא"כ בגבינות שמחיי הבהמה היו מותרים לאכילה והוחזקו בכשרות דחזקת אבמ"ה לא הי' פועל כלל בגבינות לסלק מהם חזקת כשרות רק בבהמה עצמה משום דממנ"פ היתה אסורה מחיים ולא נקרא עלי' שם היתר. אבל יותר נראה כמש"ל דגם הרשב"א ס"ל כשיטת התוס' דאין מחזיקים מאיסור לאיסור רק דבזה חולקים על התוס' וס"ל דגם בספק שמא לאחר שחיטה נעשה אין לומר נלך בתר חזקה דמעיקרא כיון דחזקה דמעיקרא לא היתה ודאית רק מחמת רובא ולכן אזלינן בתר חזקה דהשתא ועכ"פ שקולים הם ב' החזקות ולא גריעא מחזקה דמעיקרא. משא"כ הגבינות שיקרא עליהם שם היתר לאכילה הוי' לה חזקה דמעיקרא ברורה ועדיפא מחזקה דהשתא כנ"ל ברור בזה. ולפ"ז יוצא לנו הדין דגם בנולד ריעותא מחיים בבירור גם לשיטת הסוברים דמחזיקין מאיסור לאיסור נאמן ע"א בזה

ה אמנם לשיטת התוס' ושאר פוסקים דס"ל דגם בנולד ריעותא מחיים אמרינן נשחטה הותרה והיא בחזקת כשרות צ"ע אם בא ע"א והעיד שהיתה באופן שהיא אסורה כגון בנמצא מים בראש ונסתפקו אם הגיעו המים לקרום אם נאמן בזה ע"א. דלכאורה נראה לשיטתם דס"ל ג"כ דאין ע"א נאמן לאסור במה שהוחזק להיתר א"נ כאן. אבל לענ"ד יש להסתפק בזה טובא והוא דאע"ג דביארתי למעלה די"ל דאין ע"א נאמן נגד רוב דאין המיעוט במציאות לפנינו. מ"מ כאן גרע טפי כשי"ת. ולפי שענין זה דחזקה ורובא עמוק עמוק ויש כמה סתירות בש"ס בענין זה. וגם ראיתי להגאון בתשו' פרי תבואה [סי' ט"ז] שחקר הרבה בזה ואין דבריו נראים לענ"ד מוכרח אני להאריך והוא שכ' שם לחקור בהא דקיי"ל רובא עדיף מחזקה ואנן קיי"ל דע"א במקום חזקה א"נ ונגד רובא נאמן. וכ' שם דבאמת חזקה עדיפא מרוב דחזקה אפי' אתרעי אזלינן בתרה כמ"ש התוס' פ"ק דחולין לענין נגע דאם עתה חסרה הנגע מ"מ זה שהי' בינתים בבית טמא מכח חזקה קמייתא ולא אזלינן בתר חזקה דהשתא אע"ג דנקרא זה ריעותא לגבי חזקה קמייתא. וברובא קיי"ל דהיכא דאתרע רובא לאו כלום הוא כדאיתא בפ"ב דכתובות (ט"ז ע"ב] דכיון דרוב הנישאות בתולות יש להם קול אתרע לה רובא דבתולות נישאות ולכן העלה שם דבאמת בזה חזקה עדיפא מרובא. והטעם דע"י דמגרעין כח הרוב אין הרוב מתבטל שאנו אומרים שזה אינו מן הרוב כשירות והרוב נשאר בעלמא משא"כ החזקה אם נאמר דאתרע הרי אנו רוצים לעקור החזקה לגמרי לכן ע"א נאמן נגד רוב ולא נגד חזקה. וכ' שם דמ"ש דרובא עדיף מחזקה הוא כגוונא דפרה אדומה דמשם ללמד דין זה דרובא עדיף דשם ע"י שאנו אומרים דפרה כשירה מחמת רוב ואנו דוחים בזה חזקת טומאה דגברא לא מכח דחיות החזקה אנו אומרים דהוא טהור רק מחמת שנעשה בו מעשה הגורמת טהרה שהוזה עליו מאפר פרה הזאת ונסתלק טומאתו וחזקתו ע"י מעשה ובסור הסיבה יסור המסובב אלו תוכן דבריו בקצרה במה שהאריך שם

ו ולע"ד אין כל דבריו נכונים דמ"ש דלא אמרינן רובא עדיף מחזקה אלא אם החזקה מסתלק ע"י מעשה שנתחדש בו שבזה אין אנו מסלקין החזקה. דבריו נסתרים מכ"מ בש"ס דהרי בפ' האשה בתרא בהלכה צרתה ובעלה למדה"י מקשה אמאי ליזיל בתר רוב נשים דמתעברות ויולדות אע"ג דיש לה חזקת יבום רובא עדיף מחזקה ולכן מסיק שם דמתני' ר"מ היא דחייש למיעוטא. והרי שם לא נעשה מעשה באשה זו כמו בהא דפרה שהזו עליו מאפר פרה זו והוחזקה בכשרות מחמת רוב. אלא הרוב עומד בפ"ע דרוב נשים יולדות. והחזקה עומדת בפ"ע. דבשלמא בפרה אדומה שפיר י"ל כיון דהפרה עצמה כשירה מטעם רוב ואלו נפדית היתה מותרת באכילה הרי בפרה כשירה הוזה והמעשה סילק החזקה. וכן בהא דכ' הרשב"א ברוב מצויים א"ש מומחים הם דאדם השוחט עשה מעשה בבהמה ושחטה וסילק החזקה בידים. משא"כ בהא דיבמה וכן בר"פ הלוקח בהמה שהאריכו התוס' בהא דרוב בהמות אינם חולבות אא"כ יולדות שכ' שם דרובא עדיף מחזקת שלא ילדה. וכן בהא דפ' כיסוי הדם [פ"ה ע"א] רוב תינוקות מטפחין לפי' התוס' שם דרוב מטפחין בעיסה והתינוק ודאי טמא דלא נעשה מעשה בעיסה בבירור ואפ"ה לרבנן שם אמרינן רובא עדיף מחזקה דעיסה ע"ש. וגם מדברי התוס' מוכח דלא כוותי' ממ"ש להקשות בפ"ק דחולין בסוגיא דמנלן דאזלינן בת"ר דכיון דכבר הוכיח מנגעים דאזלינן בתר חזקה כ"ש דאזלינן בת"ר דרוב עדיף מחזקה והוצרכו לדחוק שם. ולדבריו לא הקשו כלום. גם מ"ש להוכיח דרובא אתרע בכ"ד מהא דפ"ב דכתובות גבי רוב הנישאות בתולות יש להם קול כו' לא ידעתי מה הוכחה היא זו דהא שם יש רוב נגד רוב ושפיר קאמר מאי חזית דאזלית בתר רוב נשים דנישאות בתולות הלך אחר רוב דאין להם קול שאינם בתולות. וכה"ג איתא בפא"ט [י"ג ע"א] רוב אריות דורסים כו' אדרבא רוב הדורסים אין צפרנם נשמטת כו'. והרי בהא דכתובות באמת כתבו התוס' דהך רובא דנישאות בתולות עדיפא מרוב הנישאות בתולות יש להם קול והיינו משום דזה הוי רובא דעלמא ורוב השני אינו אלא רוב מתוך רוב וכתבו שם דמן התורה אזלינן בתר רוב נשים בתולות נישאות רק מדרבנן החמירו דלא הוי רוב גמור כ"כ ולכן ע"א נאמן בזה ע"ש [ומאי דקשיא מהא דפא"ט גבי רוב אריות דורסים כו' דחשיב לספק השקול כתבתי במ"א] ומ"ש דחזקה דאתרע אפ"ה אזלינן בתרה והוכיח זה מהא דכ' התוס' גבי נגע. לא ידעתי דשם לא אתרעי החזקה כלל דאמרינן השתא הוא דאתרע. ובאמת במידי דחסר ואתאי אמרינן דחזקה קמייתא אתרעי ולא אזלינן בתרה והרי התוס' כתבו דבזרק לה גט ספק קרוב לו כו' דאתרע חזקת א"א וכ"כ בכ"מ דחזקה דאשה דייקא ומנסבא מרעא לה לחזקת א"א. גם מה שפלפל שם במ"ש בהא דגבינות דאנו מתירין אע"ג דהוי חזקה שלא נתבררה משום דהוי חזקה דאתיא מחמת רובא. ולמה אמרו דהוי חזקה כו' ולא אמרו דהוי רובא דהרי מטעם שאנו אומרים שתחיל' היתה מרוב כשירות אנו מתירין הגבינות א"כ למה קרא שמה חזקה ולא רובא. והאריך שם משום דרובא לא מהני כאן משום דאתרע רק מטעם שבעת שנולדה היתה בודאי כשירה דחייתה יב"ח. ואע"ג דהוי חזקה שלא נתבררה מ"מ מטעם רובא הוי כאלו נתבררה אלו הם ת"ד. צירוף זה א"י מה הוא דממנ"פ אם הרוב לא מהני כאן משום דאתרעי דעכשיו היא טריפה גם החזקה אינה כלום דהוי לא נתבררה ולא נחשב חזקה כמ"ש התוס' בפ"ק דחולין. ולענ"ד הדברים כפשטם דמ"ש חזקה דאתיא מחמת רובא היינו דלא שייך לומר דרוב בהמות כשירות כי אם כשבעת שדנים עליו י"ל דהיא מרוב כשירות משא"כ בהא דגבינות שהרי עכשיו ודאי טריפה וא"א לומר דבהמה זו היא מרוב הכשירות ואין לומר דבעת שנעשו הגבינות היתה מהרוב ועכשיו נטרפה דהא רוב הכשירות אין נטרפות לאחר זמן. וא"כ הוי כהא דרוב הנישאות בתולות יש להם קול כו' דלא מיקרי רוב אלא כך אנו אומרים כיון שבעת שנעשו הגבינות אלו בא לשאול עליהם היינו מתירין לו לאכול הגבינות מטעם רוב כשירות וא"כ כבר הוחזקו בכשרות ולכן אמרינן העמידנה בחזקת כשרות דמעיקרא ועכשיו הוא דנטרפה וזה ברור ועוד יש ראי' דבעיקר דינא קיי"ל דרובא עדיף מחזקה דהרי חזקה העשוי' להשתנות מבואר בכ"מ דאינה חזקה ורובא אף דעשוי להשתנות אזלינן בתרי' דהרי מבואר בפ' דם הנדה דאשה שרוב ימיה טהורים במגעות ובהסיטות אזלינן בתר הרוב ואם רוב ימיה טמאים טמא אף דעשוי' להשתנות אצלה תמיד מטומאה לטהרה. וכן בספק טומאה ברה"י טמא אע"ג דיש לו חזקת טהרה וברובא קיי"ל דטהור אפי' ברה"י כדאי' בספ"ק דכתובות תשע צפרדעים ושרץ א' ביניהם ופירש אחד מן הקבוע אזלינן בת"ר וטהור: