בית נאמן עב

רש"י בהא דסוטה מגיד לך שעל הספק אסורה כו' משמע שאינו מפרש כפי' התוס' שבא לעונש כמו על ודאי איסור רק לאיסור עצמו וצ"ע

והא דפ' כיסוי הדם בהא דרוב תינוקות מטפחין ג"כ א"ש דשם אזלינן בת"ר לטמא ודאי כיון דמן הסברא הי' לנו לטהר בספק מטעם דמוקמינן אחזקה רק כיון שמצינו שהתורה עשה ספק כודאי א"כ מסוטה ילפינן דלא אזלינן בתר חזקה. ומה לי חד ספיקא או כמה ספיקות ותינוק שאין בו דעת לשאול דלא הוי דומיא דסוטה דלכך טהור ברה"י והיינו מטעם הסברא דאזלינן בתר חזקה לכן כל שיש רוב נגדו דרובא עדיף מחזקה שפיר ס"ל לחכמים דטמא וא"ש

ב ולמ"ש ע"פ שיטת הרשב"א דס"ס מטעם רובא הוא א"כ אין ע"א נאמן נגדו יש לנו לחקור אם העיד ע"א על ספק א' ולא על ספק השני כגון הא דפ"ק דכתובות בסוגיא דפ"פ מצאתי. דפריך אמאי ס"ס הוא ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ואת"ל תחתיו שמא באונס אם העיד ע"א שהי' תחתיו רק שא"י אם באונס או ברצון דלכאו' נראה אע"ג דס"ס מטעם רובא הוא ואין ע"א נאמן נגד הרוב היינו כשהרוב הוא דבר א' דאז אנו אומרים דרוב הוא כודאי ויכול להכחיש את העד. אבל בס"ס כל שמעיד על ספק א' השקול אין כח בספק א' להכחיש העד ונאמן ע"ז לעשותו כודאי ונשאר רק ספק השני לבד ואסורה מספיקא דהא עיקר עדותו אינו לאסור אותה שיהי' שייך לומר שהרוב שהוא להתיר מכחישו. דכאן עיקר עדותו אינו אלא שהיא תחתיו. וכן יש להסתפק בהא דבמס' נדה פ' האשה שהיא עושה צרכיה (נ"ט ע"ב] באיש ואשה שהטילו מים בספל ונמצא בו דם דמתירין מטעם ס"ס שמא מן האיש ואת"ל מן האשה שמא אינו מן המקור אם העיד ע"א שהוא מן האשה כגון שראה תחיל' בעת שהטיל שם האיש מי רגלים לא הי' בו דם. אך שם נראה ברור דע"א נאמן כיון דשם יש להפריד בין הספיקות דכ"ז שלא הטילה האשה מ"ר בודאי הי' נאמן לומר שלא הי' בו דם וכבדוק לפנינו דמי ומה דעדותו בב"ד הי' אחר שהטילה האשה מ"ר מה בכך אין זה אלא גילוי מלתא בעלמא. אבל בהא דפ"פ מצאתי דא"א להפריד בין הספיקות ונולדו שניהם יחד. וכיון שכבר הוחזקה דמותרת לבעלה ע"פ ס"ס שהוא מטעם רובא אפשר דע"א אע"ג שמברר לפנינו ספק א' כל שנשאר לנו הספק השני כאלו לא העיד כלל דמי

ג ועי' בספ"ק דכתובות [י"ד ע"א] בסוגיא דאלמנת עיסה שמתיר שם מטעם ס"ס. ופי' המפרשים דהיינו שנתערבה במשפחה אחת שהיא ספק גרושה כגון שזרק לה בעלה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה ונתערבה דיש עוד ספק שמא לא זו היא בכה"ג ודאי דאם הי' ע"א מעיד על אותה אשה שהי' בו ספק אם היה הגט קרוב לה לשיטת הסוברים דע"א נאמן בזה משום דאתרע החזקה כמו שהארכתי בזה בחדרים הקודמים. ואפי' לפמ"ש למעלה די"ל דספק קרוב לה לא אתרע החזקה שלה בכך לענין דיעבד רק לאסור לכתחי'. מ"מ בנ"ד דהספק בגירושין ונולד ספק לאח"ז להתירה לכהן י"ל בזה דמחזיקין מאיסור א"א לאיסור כהונה כיון שנולד הספק מחיים לשיטת הסוברים דמחזיקין מאיסור לאיסור כמ"ש האחרונים. ובמ"א הארכתי דאף לשיטת הסוברים כן אינו חזקה גמורה אלא דעי"ז הוי כאין כאן חזקה כלל לא להיתר ולא לאיסור וא"כ לשיטת הסוברים דגם בדבר שבערוה ע"א נאמן במקום דליכא חזקה כלל י"ל דנאמן כאן ע"א דהא ספק זה נולד קודם שנתערבה וכיון דאינו בא לאסור כל הנשים שבמשפחה שאנו דנין עליהם רק לאסור אחת ולומר שהיא גרושה בודאי שהוא נאמן בזה דהא דאנו אוסרים כל המשפחה מילתא אחריתי היא וממילא אתיא. ועיקר עדותו אינו אלא על אחת ועל ספק א' ובזה נאמן לכ"ע. אך הי' נראה דדבר דאתחזק בהיתר אין ע"א נאמן לעשות ספק ואפי' בדבר שבערוה כגון להעיד שזרק לה גט או קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה. וראי' לזה מהא דאי' בפ"ד אחין [ל"א ע"ב] וכולם שהי' להם ספק קדושין או ספק גירושין כו' ודחיק התם למה לא קתני בגירושין ספק קרוב לו כו' עד דמתרץ דלא משכחת לה בגירושין דמוקמינן לה אחזקתה כו' ולמה לא תני במתני' בכה"ג שיש ע"א שאמר שזרק לה גט וספק לו אם קרוב לו או לה. וע"כ צ"ל דגם בכה"ג לא איכפת לן דאין ע"א נאמן לעשותה ספק מגורשת. אמנם מדנקט בכה"ג שיש ע"א המכחישו מוכח דאם לא הי' רק ע"א לבד בזה שהעיד שספק לו אם קרוב לו או לה דהויא ספק מגורשת. דאע"ג דאם הי' ע"א לבד מעיד שודאי הי' קרוב לה לא הי' נאמן שאין ע"א מועיל בדבר שבערוה היינו דווקא אם ע"י עדותו אנו מוציאין אותה בודאי מחזקת כשרותה ולכן אפי' ספק אין נעשה ע"י עדותו דא"א לקבל עדותו לחצאין. אבל אם הוא עשה ספק ע"י עדותו בזה אין אנו מוציאין אותה מחזקתה. אך לפ"ז יקשה דא"כ הי' יכול למתני' גם בגירושין למנקט ספק כה"ג שהי' ע"א בלי הכחשה שאמר שספק לו אם קרוב לה. אלא ודאי דגם לעשות ספק בעדותו אין ע"א נאמן בדבר שבערוה. וק"ו הדברים אם כשהוא מעיד על ודאי אין אנו חוששים לעדותו כלל כ"ש אם הוא עצמו אומר שספק לו שאין בעדותו כלום ואין ספיקו מוציאה מידי ודאי חזקת כשרותה

ד ויש להסתפק בדבר שבערוה דבעינן ב' עדים אם הי' ספק תחיל' בדבר שבערוה והעיד ע"א לאיסור או להיתר אם נאמן כגון אם היו ב' עדים שזרק לה גט וספק להם אם קרוב לו כו' ושוב בא ע"א והעיד שהי' קרוב לה וכן בקדושין בכה"ג. לפי מ"ש התוס' פ"ב דכתובות (כ"ב ע"ב] דבכה"ג אתרע חזקתה ולשיטת הפוסקים דבדבר שבערוה גם בליכא חזקה אין פחות משנים א"כ אין ע"א נאמן כאן לעשותה ודאי. או אפשר כיון שכבר אסורה ממילא מספק לשיטת הסוברים דספיקא בשל תורה אסור מן התורה א"כ מה שמעיד אח"כ לעשותה ודאי אין זה עדות בדבר שבערוה דדווקא אם ע"י עדותו אוסרה או מתירה בעינן ב' עדים. ולכאורה הי' נראה ללמוד דין זה מהא דמצינו דע"א בטומאת סוטה נאמן דלאחר שקינא לה ונסתרה ושוב בא ע"א והעיד שנטמאה נאמן דילפינן לה מקרא דועד אין בה. וקאמר ברפ"ק דסוטה דה"ט דנאמן ע"א משום דרגלים לדבר שכבר קינא לה ונסתרה. וא"כ כיון דמה דבעינן ב' עדים בדבר שבערוה ילפינן לה דבר דבר דוכי מצא בה ערות דבר דגבי זנות דסוטה כתיב וכמו דהתם נאמן ע"א לעשות הספק לודאי כמו כן בכל דבר שבערוה. אבל יש לדחות דש"ה דכיון שקינא לה ונסתרה יש רגלים לדבר שהעד אומר אמת. אבל היכא דליכא רגלים לדבר רק שהדבר ספק מעצמו י"ל דכלל בידינו דאין עדות ע"א מועיל כלל בדבר שבערוה וכלא העיד דמי וכמו שא"נ לאיסור בודאי במה שלא הי' ספק תחי' כמו כן א"נ לעשות ספק לודאי. וקצת יש להביא ראי' לזה מהא דאי' ברפ"ק דסוטה [ב' ע"ב] אלא טעמא דכתיב לא יקום ע"א באיש הא לאו הכי הו"א עד דסוטה חד הוא ואי אפי' חד ליכא כו' והיאך ס"ד דמקשה דבלא קרא הוא דע"א א"נ מידי דהוי אכל עריות משום דילפינן דבר דבר מממון דהיאך מדמה להא דלא הוה שום ספק קודם עדותו משא"כ בסוטה דקודם שבא להעיד כבר נאסרה מן התורה מספק וגם למה הוצרך לומר דאצטריך סד"א דסוטה שאני דרגלים לדבר בלא רגלים לדבר אצטריך קרא למימר דאע"ג דנאבדה תחיל' מספק בלא"ה מ"מ א"נ לעשותה ודאי

ה ולכאורה נראה דדבר זה במחלוקת שנוי' דר"א ור"י דמתני' דרפ"ק דסוטה דר"א אומר מקנא לה ע"פ שנים ומשקה ע"פ ע"א. ור"י אמר מקנא ע"פ שנים ומשקה ע"פ שנים דר"א דס"ל סתירה ע"י ע"א א"א לומר דהא דהאמינתו תורה לע"א בטומאה לעשותה ודאי וללקות עלי' משום טומאה הוא משום דרגלים לדבר שאומר אמת דמה רגלים לדבר יש כאן הא בעלמא אין ע"א נאמן כלל בדבר שבערוה. וא"כ אין כאן רגלים לדבר כלל דשמא לא נסתרה והעד אמר שקר. וע"כ מה שהאמינה תורה לע"א בטומאה הוא משום דבלא"ה היתה אסורה מספק תורה שוב מהני עדות ע"א לעשות מספק לודאי. אבל לר"י דמשקה ע"פ שנים י"ל דמה דהאמינתו תורה