בית נאמן סט

חדר יט אחד מן השותפים בדבר שהוחזק בהיתר אם נאמן על חלק חברו ובו ז"ח

א יש לחקור שנים שהיה להם חביות יין או טהרות בשותפות ואמר האחד מהם שנתנסך היין או נטמאו הטהרות לפ"ד הפוסקים דאין ע"א נאמן לאסור רק על שלו הוא נאמן משום דהוי בעליו. אם נאמן לאסור חלק חברו דלכאורה היה נראה דא"נ על חלק חברו אע"ג דהוי תרתי דסתרי משום דעל שלו נאמן לאסור גם לאחרים דהוי בעליו אבל על חלק חברו א"נ לאסור. אבל לפמ"ש בחדר הקודם דאין סברא לומר שיהיה נאמן למחצה לאסור שלו על אחרים ולא החצי שאינו שלו כיון דהוי הכל גוף א' וא"א לחלק לומר שחצי זו נאסר ולא חצי השני וכן כאן דאם נתנסך מקצת היין ממילא אסור כולו. וכתבתי דזה דומה להא דפ' הניזקין דמתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול ס"ת. אע"ג דשם טעמא אחרינא איכא דמסתמא קושטא קאמר. מ"מ גם כאן כיון דנאמן על שלו לאסור כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים. אך נראה דדין זה במחלוקת שנוי' והם הרמב"ם והרא"ש שהעתיק המחבר ביו"ד (סי' ד' סעיף ד') ישראל ששחט בהמת חברו לע"ג לא אסרה כו' ואם יש לו שותפות בה י"א שאוסר גם חלק חברו. והוא דעת הרמב"ם דס"ל דביש לו שותפות לא אמרינן לצעורי מכוין. וכ' שם די"א דגם בזה אינו מכוין אלא לצער שותפו. והוא דעת הרא"ש פ"ב דחולין שכ' דלמסקנא דמוקי לה בישראל מומר ס"ל להש"ס דגם ביש לו חלק בה אמרינן לצעורי קא מכוין. ולפ"ז לפמ"ש בחדר הקודם בשם הגאון פנ"י לשיטת הסוברים דאין ע"א נאמן נגד חזקה לאסור הוא מטעם דלצעורי מכוין א"כ ביש לו שותפות דין זה תלוי בפוסקים האלו. אבל לפ"ז אם נאמר דגם ביש לו שותפות לא כיון אלא לצערו היה לנו לומר דגם חלקו יהיה מותר כמו בהא דשחט לשם ע"ג דודאי לפי שיטת הרא"ש מותר גם חלקו דא"א לומר דחלקו לעולם אסור אפי' אם נאמר דיש ברירה בדאורייתא דהא כיון שא"א לכזית בשר בלא שחיטה וחציו שלו דנאסר מטעם שחט לע"ג דנאמן על שלו א"כ הרי הוי כשחט סימן אחד לע"ג דבמעשה כל דהו אסור כמבואר שם וע"כ צ"ל כיון דאמרינן סברא דלצעורי מכוין גם שלו מותר. א"כ ה"ה בהא דהכא. אבל כבר כתבתי לעיל בחדר הקודם דא"א לומר בטעם דאין ע"א נאמן נגד חזקה משום דלצעורי מכוין. דלא כן ממ"ש בפ' הניזקין גבי כה"ג ביוה"כ דאמר פיגול דשם לא שייך לצעורי מכוין אע"כ דהא דא"נ נגד חזקה הוא דאין אנו מחוייבים להאמין לע"א וכיון שספק לנו אם אומר אמת מספיקא מוקמינן לי' אחזקה. וא"כ באית לי' שותפות יש לנו לומר דנאמן לאסור גם חלק חברו גם לשיטת הרא"ש דדוקא בשוחט לשם ע"ג אמרינן דודאי כיון לצעורי כל שאינו מומר דחזקה שאין אדם מישראל חשוד לעבוד גלולים ח"ו

ב ועפ"ז יש לתרץ מה שהקשה הראב"ד על שיטת התוס' דס"ל דאין ע"א נאמן נגד חזקה מסוגיא דפ' הניזקין (דף נ"ד ע"א) בפלוגתא דהיזק שאינו ניכר דחזקי' ס"ל היזק שאינו ניכר שמיה היזק ומ"ט שוגג פטור כדי שיודיעו דמה תועלת בהודעתו כיון שלא יהיה נאמן. דלפי מ"ש א"ש די"ל דמיירי ביש לו שותפות בגוי' דבכה"ג כיון שנאמן על שלו לאסור חלקו נאמן גם בחלק חברו. אך זה א"ש למ"ד מנסך היינו מערב אבל למ"ד מנסך ממש לא א"ש רק לשיטת הרמב"ם דס"ל דבכה"ג לא אמרינן לצעורי מכוין אבל לשיטת הרא"ש דאין חשוד לנסך לע"ג וגם באית לי' שותפות בגוי' אמרינן לצעורי מכוין קשה. ובאמת יש לתרץ קושיית הראב"ד דמ"ש כדי שיודיעו היינו בפועל שהיה מסור בידו היין או הטהרות דבכה"ג נאמן משום דבידו וע"ז תיקנו דשוגג יהיה פטור כדי שיודיעו. דאין לומר דפועל שאני כיון שהוא שומר עליו וחייב אפי' לא עשה ההיזק בידים כיון שבפשיעתו נעשה ההיזק לכך גם בהיזק שאינו ניכר לגבי' הוי כאלו נעשה ע"י אחר היזק ניכר. דזה אינו דהא בכהנים שפגלו במקדש יש להם דין פועל ואפ"ה פטורים בשוגג לחזקיה שהטעם כדי שיודיעו (א"ה עי' בתורת גיטין בחידושי מס' גיטין שיישב ג"כ קושיא זו ע"ד מ"ש אאמ"ו הגאון ז"ל אלא שהוסיף דחיישינן דילמא לפעמים יהיה פועל על היין כו' ושפיר תיקנו כדי שיודיעו ואף במקום שאינו בידו פטור בשוגג משום לא פלוג) ועי' בס' פתח הבית שהקשה במה דמסיק סוף פ"ב דחולין (דף מ"א ע"א) למ"ד מנסך ממש ולמ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דמוקי לה בישראל מומר דלפ"ז לחזקיה היאך שייך לומר בשוגג פטור כדי שיודיעו הא ישראל מומר ודאי דאינו בגדר עדות לאסור ע"פ לכ"ע יעו"ש שהניח בצ"ע. ולענ"ד י"ל דבאמת ס"ל לחזקי' כמ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו אליבא דמ"ד מנסך ממש ולית לי' סברא דלצעורי מכוין ולא מוקי לה בישראל מומר ובשוגג שייך לומר כדי שיודיעו דעדיין לא נפסל בזה לעדות. וא"כ צ"ל דמה דקאמר במזיד חייב היינו שיהיו עדים שראו שנסכו לע"ג ובכה"ג בשוגג פטור אפי' היו עדים ומה דקאמר דפטור כדי שיודיעו היינו דעשו תקנה דגם בעדים יהיה פטור כדי שאם יארע דבר כזה בלא עדים בשוגג יהיה מודיעו. וכ"ז דוחק דבכ"מ מצינו דבמילתא דלא שכיחא לא חששו חכמים לעשות תקנה בשביל זה. וכיון דבכה"ג בעדים מיירי לא שייך לומר שיהיה פטור בשוגג משום שחשו שמא יארע דבר כזה לנסך יין חברו בשוגג בלא עדים

ג ובסוף פ' הערל (דף פ"ג ע"א) פליגי רב ושמואל דאמרי בי רב משמיה דרב אמרי הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה ושמואל אמר בקשוי וקידוש. ומסיק התם דרב ס"ל דאין הלכה כר' יוסי בקידוש במסכך גפנו על גבי תבואותיו של חברו ושמואל ס"ל דהלכה כר' יוסי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ושם איתא דאמוראי נינהו אליבא דרב דרב אדא אמר אליבא דרב דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ולפ"ז בהא דפליגי רב ושמואל בפ' הניזקין במנסך דרב אמר מנסך ממש לרב הונא אליבא דרב א"ש דס"ל אדם אוסר דבר שאינו שלו. אבל לרב אדא צ"ל דמיירי באית ליה שותפות בגוי' ולית לי' סברא דלצעורי מכוין או דמוקי לה בישראל מומר. אבל לשמואל דס"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו א"ש דמוקי לה במערב דווקא דמנסך לא אסר כלל. ולפ"ז קשה הא דקאמר שם למ"ד מערב מ"ט לא אמר מנסך כו' דמאי פריך הא שמואל דס"ל מערב לא מצי מוקי לה במנסך. וע"כ צ"ל דקושיית הש"ס דלוקי במנסך ממש ובאית ליה שותפות בגוי' וממילא נאסר גם חלק חברו. והיינו משום דשמואל לטעמיה דס"ל אין ברירה כדאיתא בס"פ משילין בשנים שלקחו חביות ובהמה בשותפות וס"ל ג"כ האחין שחלקו לקוחות הם ומחזירין זה לזה ביובל. אבל עדיין קשה לר' יוחנן דס"ל היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק ומ"ט מזיד חייב כדי שלא יהא כל א' הולך ומטמא כו' ויאמר שוגג אני כו' א"כ ודאי אין סברא לומר דבדאית ליה שותפות בגוויה לתחייב מזיד מה"ט דכאן לא שייך לומר כדי שלא יהא כל אחד כו' דודאי לא שכיח שיעשה כן להפסיד גם שלו כדי להפסיד חברו ובהא דאיתא שם גבי ס"ת כיון דמפסיד כולי אגרא מסתמא קושטא קאמר דאין אדם עושה הפסד לחברו כדי להקניטו ולצערו כל שעי"ז יגרום הפסד לעצמו. א"כ מאי מקשה מ"ט לא אמר מנסך. וע"כ צ"ל דאליבא דחזקי' פריך אם איתא דס"ל לשמואל כחזקיה דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק מ"ט לא אמר מנסך. אך עדיין קשה לפי מ"ש בספרי על דיני ברירה לפי מ"ש הראשונים דלכך מחלקינן בדיני ברירה בין דאורייתא לדרבנן דהוי ספק אם סומכין על ברירה ולכך בדאורייתא ספיקא לחומרא ואין ברירה. א"כ למה לא קאמר דלכך לא רצה שמואל לאוקמי' במנסך לטעמי' דס"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וע"כ בדאית ליה שותפות ושמא יש ברירה א"כ למה מתחייב לשלם במזיד הא יכול לומר שמא יש ברירה ולא נאסר שלך כלל ומספיקא לא מפקינן ממונא ולפ"ז יהיה מכאן ראיה למ"ש הש"ך ביו"ד