בית נאמן סח

יהיה נאמן והאריך בזה. ולפי מ"ש א"ש דהכל תלוי שלא יגרום לו הפסד ברור מכיסו דבזה שייך לומר לצעורי מכוין וצריכים אנו לחלק לשיטת התוס' והרא"ש בהא דע"א א"נ נגד חזקה היינו רק לאסור אבל לא להתיר דבכה"ג לא שייך לומר לצעורי מכוין. אבל מדברי הרא"ש פ' הניזקין משמע דאם א"נ לאסור כ"ש דא"נ להתיר וצ"ע. ויבואר לפנינו בס"ד עוד מזה. ולפ"ז בהך דינא של הלבו"ש הי' נראה דהאשה נאמנת לאסור הבשר של כל הבהמה לאחרים כיון שמפסידה מכיסה ואוסרת הדקין לעצמה נאמנת גם לאחרים כהא דס"ת דאם מפסיד אגרי' נאמן גם לאסור הס"ת. ואין לומר דהאשה לא תפסיד כיון דנמצא טריפה וצריך הטבח להחזיר הדמים להאשה דה"ז מקח טעות כמבואר בחו"מ (סי' רל"ב) דהא ודאי אינה נאמנת להוציא ממון ע"י דבריה דבממון ודאי דבעינן ב' עדים. אבל מסוגיא דפ' הניזקין שם משמע דהא דע"א אינו נאמן לאסור דבר שהוחזק בהיתר אין הטעם משום דלצעורי מכוין מהא דאמר שם בהא דטהרות שעשית עמך כו' אמר לפניו ר' אסי ר' אתה אומר כן הכי אמר ר"י מה אעשה שהתורה האמינתו כו' כה"ג ביוה"כ יוכיח דכי אמר פיגול הוא נאמן כו' והא שם לא שייך לצעורי מכוין דהא קרבן ציבור הוא וכפרת כל ישראל תלוי בו. והיאך ס"ד שכיון לצער כל ישראל. אע"כ דהטעם דדבר שהוחזק בכשרות אין ע"א נאמן להוציאו מחזקתו משום דלאו כל כמיני' וצ"ע

ז עוד ראיתי שי"ל דהא דע"א נאמן בדבר שבערוה או בשאר איסורים נגד רובא תליא באשלי רברבי במחלוקת שבין רבינו יונה להרא"ש שהביאו בפ"ק דכתובות בסוגיא דפ"פ אם אמרה נאנסתי דרבינו יונה ס"ל דנאמנת והרא"ש שם השיג עליו משום דרוב ברצון ואונס לא שכיח. וא"כ ס"ל להרא"ש דאינה נאמנת נגד רוב אף שיש לה חזקת צדקת וכשירה משום דרובא עדיף מחזקה כמ"ש הרא"ש שם ולרבינו יונה דנאמנת משום דברי ושמא ברי עדיף וגם חזקת צדקת מסייע לה אע"ג דהוא נגד רובא. וא"כ ה"ה לע"א דנאמן כ"ז שאינו מכחישו בברי ומכ"ש היכא דחזקה מסייע להעד כגון הכא דחזקת חיים וחזקת א"א מסייע להעד. ומ"מ יש לדחות די"ל דטעמו של רבינו יונה דנגד הך רובא יש רוב אחר כנגדו דרוב בנות ישראל כשרות ואין מזנות ברצון. והוה כהא דרפ"ב דכתובות שם רוב נשים בתולות נישאות כו' אדרבא רוב הנישאות בתולות יש להם קול כו' ועי' תוס' שם שכ' דהך רוב נשים בתולות נישאות עדיף יותר מהך רובא דהנישאות בתולות יש להם קול ומדאורייתא הוה רוב גמור. וא"כ י"ל דה"ה בכה"ג רוב בנות ישראל אין מזנות ברצון עדיף מרוב המזנות אינו באונס. אף שיש לחלק קצת דש"ה דאתרע רובא דרוב בנ"י כשירות כיון שנמצא פ"פ מ"מ הוי כפלגא ופלגא (ועי' בתבו"ש סי' נ' בדין נמצא מים בראש וא"י אם המוח מקיפם שכ' דלא שייך לומר רוב בהמות כשרות הם משום דנמצא מים במוח ורוב בהמות הכשירות אין מים בראש שלהם משמע שם דזה חשיב כפלגא ופלגא) ועכ"פ מדברי הרא"ש שם יש ראיה דאין ע"א נאמן נגד רוב שבמקרה ואין המיעוט לפנינו. ובודאי דאין לחלק בין האשה עצמה לע"א דעלמא דכיון דבלאו הך סברא דרובא גם הרא"ש מודה דהיתה האשה נאמנת. א"כ אין חילוק בינה לבין עד כשר דעלמא. ועי' בתשו' נוב"י שם שתמה באמת על הרא"ש למה אינה נאמנת לומר נאנסתי כיון דחזקה מסייע לה וכ' שם דאין לומר משום דהוא נגד רובא הא מעשים בכל יום שמאמינים לקצבים על בשר כשר אע"ג דרוב טריפות אצלו ע"ש. ולפי מ"ש למעלה לחלק בין אם המיעוט לפנינו בודאי דבכה"ג אין זה סותר הרוב דנאמן ובין רובא ומיעוטא דליתא קמן א"ש

ח ועי' פ"ק דכתובות (דף י"ג ע"ב) בסוגיא דהיתה מעוברת כו' דאמר ריב"ל לר"ג דמכשיר הולד מכשיר אפי' ברוב פסולים אצלה והרי ר"ג עצמו אינו מתיר אלא מטעם חזקת כשרות ואפי' למאן דמכשיר גם בבתה היינו משום דחזקה דאם מהני גם לגבי בת. משא"כ אם כבר מתה האם ואין אנו באים לדון רק על הבת לא מהני חזקה דאם כדמוכח מדברי רש"י פ' האומר בקדושין (דף ס"ו ע"א) בעובדא דינאי המלך. ואעפ"כ לנגד רובא נאמנת היכא שיש חזקת כשרות אע"ג דרובא עדיף מחזקה מ"מ היינו משום דשם יש מיעוט לפנינו ובכה"ג אין זה סותר הרוב כמ"ש. ושם י"ל ג"כ מטעם אחר לפי מה דמשמע מדברי התוס' שם ד"ה השבתני כו' דהטעם הוא משום דאשה מזנה בודקת ומזנה ולהכי א"ש דנאמנת אע"ג דרוב פסולים אצלה משום דיש רוב להיפוך דרוב המזנות בודקות ומזנות. ובזה ניחא ג"כ דברי הרא"ש שהשיג על רבינו יונה וכ' עליו דטעו התלמידים לכותבו בשמו מטעם דרוב ברצון. והא דברי ר' יונה מוכרחים מהא דראוה מדברת וכמ"ש הרא"ש עצמו. ולמ"ש ניחא דבאמת משם אין ראיה משום דשם יש רוב אחר כנגדו וכמ"ש. ולבסוף יישב דברי ר"י דאפשר גם בזה יש רוב אחר רוב נשים אין מזנות ברצון ומדמה שפיר להא דראוה מדברת דדמיא ממש לזה וכמ"ש. אך יש לדחותו מטעם אחר דזה מיקרי דבר שבידה וכמו במקום חזקה קיי"ל דע"א נאמן בכל מה שבידו וכשי"ת במקומו בס"ד כמו כן נגד רובא נאמנות בדבר שבידה ולכן שפיר הקשה הרא"ש על ר' יונה דבהא דנאנסתי לא הוי דבר שבידה ואינו דומה להא דמעוברת. ואח"כ מסיק הרא"ש שיש לו סמך מהא דראוה מדברת כו' והיינו דס"ל דגם בראוה מדברת לא מיקרי דבר שבידה דנהי דבידה לזנות עם מי שתרצה שמא הכשר לא יתרצה לזנות עמה. וכעין מ"ש בפ' האומר שם באם האב אומר קדשתי את בתי דקאמר שם נהי שבידו לקדשה אלו אמר לא ניחא כו'

ט ולכאורה יש ראיה לזה מהא דבפ' האשה שנתארמלה (דף כ"ב ע"ב) וכן שני אנשים כו' זה אומר אני כהן כו' ובזמן שהם מעידים זא"ז הרי אלו נאמנים. מוכח דנאמן ע"א נגד רובא דהא ישראלים נגד כהנים רובא נינהו. ובודאי אין סברא לומר דמיירי דווקא בעיר שאין ישראלים מרובים מכהנים ואפי' לר' יהודה דמתני' שם דאין מעלים לכהונה ע"פ ע"א אינו מן הדין אלא מעלה עשו ביוחסין ולכך גם בתרומה א"נ. גם צ"ע בהא דאיתא שם (דף כ"ה ע"ב) ההוא דאתא לקמיה דר' אמי אמר לי' מוחזקני בזה שהוא כהן א"ל מה ראית כו' הרי מבואר דע"א נאמן להעיד עליו שהוא כהן ודוחק לומר דהמעשה היה שהיה שם מחצה כהנים. ושם לא נחית לדינא דנאמנת ע"י ע"א רק בדין אם מעלים לכהונה ע"י שקרא ראשון לתורה. ודברי הש"ס שם י"ל דמיירי בתרומה בזה"ז דרבנן ולכך ע"א נאמן לכ"ע. אבל בפלוגתא דרבנן ור' יהודה במתני' דשם פליגי בדאורייתא וגם ר"י דאמר אין מעלים לכהונה ע"פ ע"א ה"ט משום דס"ל מעלין מתרומה ליוחסין לכך ס"ל דבעינן ב' עדים דליוחסין משום מעלה לכ"ע בעינן תרי. אבל לתרומה עצמה אפי' דאורייתא נאמן ע"א אפי' לר"י וכדמסיק שם (דף כ"ד ע"ב) להדיא. ולפי מש"ל דרובא ומיעוטא דאיתא קמן נאמן ע"א א"ש והר"ן שם כ' דה"ט דנאמן ע"א משום דע"א נאמן באיסורים וכ"ש במילתא דעבידא לגלויי הלכך אפי' בתרומה דאורייתא נאמן ע"א. נראה מדבריו דס"ל ג"כ דנאמן נגד רובא דאיתא קמן. אף דהר"ן עצמו בקדושין פ' האומר אחר שהביא ב' השיטות שיטת התוס' דאין ע"א נאמן נגד חזקה ושיטת הרמב"ן והרשב"א דנאמן הכריע לדינא כשיטת התוס'. אע"כ כמ"ש. או אפשר דס"ל עיקר הטעם משום דעל"ג וס"ל דבכה"ג אפי' נגד חזקה נאמן כמו בע"א באשה דנאמן מטעם על"ג וס"ל כשיטת הרי"ף דנפשטה הבעיא דע"א במלחמה דטעם דמהימן באשה משום דעל"ג ובכה"ג מהימן אף בדבר שבערוה. וי"ל עוד דאפי' לאותם פוסקים דס"ל דלא נפשטה הבעיא היינו להעיד שמת בעלה דאין זה ברור שעתיד הדבר להתגלות כיון שהלך בעלה למדה"י למקום שאין שיירות מצויות. משא"כ להעיד שהוא כהן דודאי יתגלה הדבר ע"י משפחתו וכדאי' בפ"ב דכתובות (דף כ"ב ע"א) אי ערוה דפגם משפחה גילוי מילתא בעלמא הוא, ולפ"ז יש לדון אם ניסת אשה ע"פ עדות שבעלה נטבע במשאל"ס דקיי"ל דלא תצא דסמכינן ארובא שאין נמלטים. לפי מ"ש דברובא ומיעוטא דליתא קמן אין ע"א נאמן לאסור י"ל דלא תצא דזה הוי נגד חזקה ודבר שבערוה וצ"ע: