בית נאמן סה

חדר יז מי שבא ואמר גר אני אם נאמן ובו ב"ח

א גרסינן בפ' החולץ (דף מ"ז ע"א) ת"ר מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו ת"ל אתך במוחזק לך בא ועדיו עמו מנין ת"ל וכי יגור אתך גר בארצכם אין לי אלא בארץ בחו"ל מנין ת"ל אתך בכ"מ שאתך א"כ מה ת"ל בארץ בארץ צריך להביא ראי' בחו"ל א"צ להביא ראי' דברי ר"י וחכמים אומרים בין בארץ בין בחו"ל צריך להביא ראי'. ומקשה שם בא הוא ועדיו עמו פשיטא קרא למה לי. ומשני רב ששת דאמרי שמענו שנתגייר בב"ד פלוני סד"א לא להמנינהו כו'. ובתוס' שם ד"ה במוחזק לך כתבו בשם ר"ת דמיירי דידעינן שהי' נכרי מעיקרא דאל"כ מהימן מיגו דאי בעי אמר ישראל אני דמהימן משום דרוב הבאים לפנינו בתורת יהדות ישראל הם כו' ע"ש. וצ"ע לכאורה לפי מה שנת' דבדבר שבערוה ואתחזק איסורא לכ"ע לא מהימן ע"א. א"כ לפי מ"ש התוס' שם וס"פ החולץ דר' יהודה ס"ל כר"ע דיש ממזר מחייבי לאוין וס"ל דלכל מילי חייבי לאוין כערוה שוינהי רבנן וס"ל לר"י ג"כ דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. א"כ למה ס"ל לר"י דבחו"ל א"צ להביא ראי' הא אפי' ע"א דעלמא שאין לו שום נגיעה ואין אדם חוטא ולא לו לא מהימן בדבר שבערוה. והיאך נאמן לומר גר אני ליתן לו בת ישראל ומכ"ש לפי מ"ש התוס' דמיירי דידעינן שהי' נכרי שאין לו שום מיגו כלל. והא אפי' האב קיי"ל דהא דנאמן על בתו שקידשה אינו אלא מגזירת הכ' וגם אינו נאמן לסקול ע"י וא"כ היאך מהימנינן לי' לכל מילי דאם קידש בת ישראל וזינתה תחתיו היאך נסקלת ע"י. וכ"ש דקשה לשיטת הפוסקים דס"ל דאין ע"א נאמן במקום חזקה אפי' אינו דבר שבערוה דהרי כאן הוחזק לנכרי מעיקרא לפי מ"ש התוס'. ואין זה דומה למ"ש למעלה (חדר הקודם חלק ח') בהא דכ' הרי"ף דע"א נאמן לומר שאחי המת הוא משום דלאו אאיסורא ולאו אממונא קא מסהדי אלא מלתא בעלמא מסהדי דודאי הא דאומר גר אני עיקר עדותו הוא רק לאיסור ולממון ולדבר שבערוה שיהיה דינו כישראל. והי' נלע"ד דר"י ס"ל דגם בגר גזירת הכ' הוא דנאמן מקרא דוכי יגור אתך וגו' דכיון דכתיב בארץ למעוטי חו"ל וקרא מרבה גם חו"ל ע"כ קרא דבארץ אתי למעוטי דחו"ל א"צ ראי'. דאל"כ קרא דוכי יגור למה לי דלקבל גרים ל"צ קרא דק"ו הוא מא"י שיש שבחא דא"י כמבואר שם. אבל עדיין אינו מיושב דא"כ למה צריך קרא דאתך במוחזק לך שאינו נאמן הא ממילא ידעינן כיון דכתיב תי' עמך מיותר שגם בחו"ל מקבלים גרים וקרא דבארץ דבא"י מקבלים ממילא ידעינן שיש חילוק בין א"י לחו"ל לענין עדות דבא"י צריך להביא ראיה ובחו"ל א"צ. דאל"כ תי' אתך כל שאתך למה לי כיון דבא"י מקבלים כ"ש בחו"ל. ואין לומר דיש סברא להיפוך דרק בא"י מקבלים גרים ולא בחו"ל כמ"ש התוס' שם משום דבא"י ליכא חשש דילמא הדרי בהו כיון דיש שבחא דא"י. וא"כ צריכים תרי קראי קרא דאתך וקרא דעמך דא"כ מה זה דקאמר ר"י א"כ מה ת"ל בארץ בארץ צריך להביא ראיה כו' הא צריכי הנך תרי קראי דבשניהם מקבלים גרים. ומ"מ י"ל דכיון דילפינן מקרא דוכי יגור דבא הוא ועדיו עמו נאמן. ומקשה פשיטא ומשני דאמרי שמענו שנתגייר כו'. הרי דבכה"ג גבי ממון ודבר שבערוה לא מהני עד מפי עד וכאן גילתה תורה דמהני הרי דא"צ עדים גמורים בכה"ג וכיון דע"כ צריך לחלק בין ארץ לחו"ל דא"כ למה לי קרא דבארץ מקרא דאתך דמשמע אתך כל מקום שאתך נמי נדע דבין בארץ בין בחו"ל נקבל מוכח דבחו"ל נאמן הוא עצמו בלא שום ראיה כלל. ולפ"ז קשה לרבנן דסברי דאין חילוק בין א"י לחו"ל ובשניהם צריך להביא ראיה א"כ מאי קאמר שם ולרבנן קרא דבארץ קמ"ל דאפי' בארץ מקבלים כו' למה צריך קרא לזה דמאתך ילפינן כל מקום שאתך דמשמע בין בארץ בין בחו"ל וצ"ע

ב ועי' ברא"ש (שם סי' ל"ד) שכ' דאפשר דמאי דמסיק דאמרי עדים שמענו שנתגייר בב"ד פלוני דמהני היינו דוקא לר"י דמיקל ואמר דבחו"ל א"צ להביא ראי'. אבל לרבנן דאמרי בין בארץ בין בחו"ל צריך להביא ראיה דילמא ראי' ברורה ועדות ברורה צריך עכ"ל. ולכאורה הוא תמוה דא"כ קרא דוכי יגור וגו' למה לי דאם באו עדים גמורים לא בעי קרא כדקאמר הש"ס עצמו. ואין לומר דרק לר"י קאמר שם הכי דלא מצינו דפליגי בזה רבנן על ר"י דאל"כ לדידהו קרא דוכי יגור וגו' מאי דרשי בי'. שוב ראיתי בס' חוסן ישועות שהביא בשם היש"ש שדחה דברי הרא"ש מטעם זה. ולפ"ז צ"ע מ"ש הרמב"ם (פי"ג מה' א"ב ה"ז) וז"ל טבל בינו לבין עצמו כו' בא ואמר נתגיירתי בב"ד של פלוני והטבילוני אינו נאמן לבוא בקהל עד שיביא עדים. משמע מלשונו דבעינן עדים גמורים ולא מהני בעד מפי עד וכדעת הרא"ש שם. ובלא"ה דברי הרמב"ם שם צריכים ביאור דז"ל (שם ה' ט' י') וכן גר שנוהג כו' ואע"פ שאין שם עדים שמעידים לפני מי נתגיירו ואעפ"כ אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותם עד שיביאו עדים כו' הואיל והוחזקו עו"ג אבל מי שבא ואמר שהי' עו"ג ונתגייר בב"ד נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר בד"א בא"י ובאותם הימים שחזקת הכל שם בחזקת ישראל אבל בחו"ל צריך להביא ראיה ואח"כ ישא ישראלית ואני אומר שזו מעלה ביוחסין עכ"ל. ודבריו קשים להולמם וא"י מנין הוציא דין זה. ובאמת הראב"ד משיג עליו שם. וכ' וז"ל שלא ע"ד הלכה היא זו דלדעת ר"י בא"י צריך להביא ראיה אבל לא בחו"ל ולדעת חכמים בכ"מ צריך להביא ראי' עכ"ל. ועי' במגדול עוז שם שדבריו ע"פ הירושלמי דמס' גרים שאמר שם חביבה א"י שמכשרת גרים כו' דבא"י א"צ להביא ראיה ובחו"ל צריך ופי' דברי הירושלמי דמיירי בא"י שהי' ע"ג אם לא אלא ע"פ ומהימן מטעם מיגו ובזה מחלק בין א"י לחו"ל ומה דפסק ש"ס דינן כחכמים דבין בחו"ל ובין בא"י צריך להביא ראיה מיירי שידוע שהי' עו"ג והחילוק שבין א"י לחו"ל הוא כמ"ש בפ' י' יוחסין כל הארצות עיסה כו'. ועי' בביאורי רבינו הגדול הגר"א ז"ל ביו"ד (סי' רס"ח סעיף י'). ועכ"פ משמע מדברי הרמב"ם אלו דעד מפי עד לא מהני עד שיביאו עדים ממש. ונלע"ד דטעמו דגריס בש"ס דילן כנוסחא שהביאו התוס' שם דגרסינן מ"ד ליהמנינהו כו' ופי' התוס' ר"ל כדין עד מפי עד כו' ור"ל דכיון דכתיב וכי יגור אתך במוחזק לך הוה אמינא דא"צ עדות גמורה רק גילוי מילתא בעלמא דבמה דאיכא לגלויי א"צ עדות גמורה כמו בהא דאי' דאשתמודעינהו דאחוה דמיתנא הוא דאפי' קרוב ואפי' אשה מהימני מטעם דגילוי מילתא הוא וכן ע"א שנאמן להעיד שמת בעלה מטעם דעל"ג ומשמע דס"ל דמן התורה מהימן כמ"ש כמ"פ. וע"ז קאמר בברייתא בא הוא ועדיו מנין כו' ר"ל מנין דלא מהני וקאי על מ"ש תחי' הרי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו ת"ל אתך כו' בא הוא ועדיו עמו מנין ר"ל שאעפ"כ לא מהימן כו' וע"ז מקשה פשיטא שהיה ס"ד דפי' הברייתא שמביא ראיה דעדות מהני ומתרץ דאדרבא כוונת הברייתא דלא מהני עדים. והיינו בכה"ג דאמרי שמענו כו' דהוה אמינא דזה מיקרי מוחזק לך דגילוי מילתא בעלמא הוא קמ"ל קרא דוכי יגור וגו' יתירא לומר דאע"ג דגילוי מילתא הוא שמסתמא נתגייר דבמילתא דעל"ג לא משקרי אינשי קמ"ל קרא דאתך בעינן שיהי' מוחזק לך בודאי בעדות גמורה והיינו לבוא בקהל משום דהוה דבר שבערוה ואפי' לרבנן דס"ל דעו"ג הבא על בת ישראל הולד כשר מ"מ מיקרי דבר שבערוה לענין אם קידש אשה דחוששין לקדושיו ונעשית א"א ע"י:

חדר יח ע"א המעיד נגד רובא דליתא קמן ובו ט"ח

א כבר כתבתי כמ"פ דלכאורה כיון דאין ע"א נאמן נגד חזקה לשיטת הפוסקים הסוברים כן כ"ש דא"נ נגד רובא דהא רובא עדיף מחזקה. וכתבתי לחלק בין רובא דאיתא קמן