בית נאמן סד

ובתשובה הארכתי בזה. ולפ"ז יש להסתפק אם שהה עשר שנים עם האשה שבכאן ולא ילדה ושוב נשא אשה במדה"י ולא שהה עמה כ"כ זמן ובא ע"א ואמר שניתן בן לבעלה מהאשה האחרת אם אתרע עי"ז הך רובא די"ל דממה ששהה עם האשה שבכאן ולא ילדה אין זה ראיה דשמא לא זכה להבנות ממנה כמ"ש בס"פ הבע"י וא"כ עדיין לא אתרע הך רובא עם האשה האחרת ונאמן ע"א להתירה לשוק וצ"ע

ח עוד נלע"ד להביא ראיה דהיכא דיש רוב מסייע לע"א מהימן אף נגד חזקה ובדבר שבערוה מהא דפ' בא סימן (דף מ"ח ע"ב) ת"ר כל הנבדקות נבדקות ע"פ נשים כו' ר"י אומר לפני' הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותם כו' ומפרש שם טעמא דלאחר הפרק נשים נאמנות משום דאיכא חזקה דרבא דכל שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים. וע"כ צ"ל דהך חזקה היינו חזקה דאתיא מחמת רובא דרוב המגיעות לכלל שנותיהם מביאים סימנים דאם נאמר דכולהו הכי איתנהו א"כ בדיקה זו מה טיבה וגם צ"ל דמיעוטא דשכיחא הוא שאין מביאים סימנים דאל"כ לא צריך בדיקה כלל דלמיעוטא דל"ש לא חיישינן כלל אף במקום חזקה כמ"ש הרא"ש בפ"ק דחולין. וא"כ הרי יש כאן חזקת קטנות וגם דבר שבערוה לפי מש"ל דיבמה לשוק הוי בכלל דבר שבערוה. דהא בבדיקה זו פוטרה בחליצה מן היבום ואפ"ה נשים נאמנות בה ונשים דין ע"א להם ובכ"מ גריעי נשים מע"א כמ"ש בפ' האשה שלום. ועי' בפ' הזורק בגיטין במי שהיה מושלך בבור ואמר אני פלוני בן פלוני כתבו גט לאשתי כו' ופריך וליחוש דילמא שד הוא כו' והקשה בס' פתח הבית למה לא פריך תפ"ל דהוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים. ותי' דכיון דאינו מעיד על גוף דבר ערוה רק שאני פב"פ וממילא נותנים הגט לא הוי דבר שבערוה. ויש לדבריו ראיה ממ"ש הרי"ף העתיקו הרא"ש בפ' החולץ בהא דקאמר שם ואשתמדעינהו דהדין פלוני אחוה דמותנא כו' והלכתא אפי' קרוב אפי' אשה דגילוי מלתא בעלמא הוא דלאו אמילתא דאיסורא קא מסהדי ולאו אממונא קא מסהדי אלא מילתא בעלמא הוא דקא מגלי דהדין הוא גברא פלניא כו' וא"כ במה שכ' למעלה בבא ע"א תחלה שנשא בעלה אשה במדה"י נראה דבכה"ג כבר יצתה מחזקת יבום ע"י האי רובא ושוב נאמן ע"א להעיד שניתן לבעלה בן

ט ובמה שהעלתי דהיכא דרובא מסייע לדברי העד נאמן אף בדבר שבערוה ואתחזק איסורא. יש להסתפק היכא דליכא רוב גמור רק רובא דתלי' במעלה אם הוא מסייע לע"א אם נאמן בכה"ג. והנה במס' בכורות ר"פ הלוקח בהמה (דף כ' ע"א) אמאי דתנן מכאן ואילך ספק פריך אמאי הלך אחר רוב בהמות דמתעברות ויולדות כו' מסיק רבינא שם אפי' תימא רבנן כי אזלי רבנן בת"ר ברובא דלא תלי' במעשה אבל רובא דתלי' במעשה לא. ומשמע דרובא דתלי' במעשה לא נחשב כלל והוי כפלגא ופלגא. והנה בפ' האיש מקדש (דף נ' ע"ב) בסוגיא דסבלונות מסיק שם באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי חיישינן באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן ופריך שם מקדשי והדר מסבלי פשיטא ומשני מ"ד ניחוש למיעוטא קמ"ל. והתוס' שם פי' דבאתרא דמקדשי והדר מסבלי דחיישינן היינו משום דיש לחוש שמא קידשה כבר קודם הסיבלונות ודלא כפרש"י שהחשש הוא דסבלונות עצמם הם הקדושין. ושם בד"ה ה"ג מקדשי כו' הקשו במאי דקאמר מ"ד ניחוש למיעוטא לחוש לקולא והיאך ס"ד להקל באיסור א"א. ואם נאמר דרובא דתלי' במעשה אין זה בגדר רוב כלל והוי כפלגא ופלגא ממש. א"כ יש לתרץ קושייתם דגם הא דרובא מקדשי והדר מסבלי הוא רובא דתלי' במעשה והוי כפלגא ופלגא. ומוקמינן לאתתא בחזקת פנוי' ושפיר קאמר מ"ד ניחוש למיעוטא. ומתרץ דאין הדבר כן אלא אפי' רובא דתלי' במעשה נהי דרוב גמור לא הוי כפלגא ופלגא נמי לא הוי. ולא שייך לומר דאזלינן בתר חזקה. וא"כ בכה"ג אם ע"א מסייע לרובא ואמר שקידשה תחלה נאמן ואם קיבלה קדושין מאחר לא חיישינן לקדושי שני. וכן מוכח קצת מסוגיא דבכורות שם דאם נאמר דרובא דתלי' במעשה הוי רק כפלגא ופלגא. א"כ קשה למה אמר מכאן ואילך ספק ולמה לא מוקמינן לה אחזקה חזקת, שלא ילדה. וסבור הייתי לומר דיש לדחות ש"ה דאיכא חזקת ממון כנגדה ולכן א"צ לתנה לכהן. ולפי מ"ש התוס' שם ד"ה ור' יהושע דאין סברא לומר דלענין ללקות בגיזה ועבודה ולקרב לגבי מזבח יהיה ודאי בכור ולענין לתנו לכהן יהיה ספק. א"כ אם נאמר דרובא דתלי' במעשה לא נחשב רק כפלגא ופלגא. א"כ לענין איסור גיזה ועבודה יש כאן דלא ילדה ונחשב לודאי בכור וא"כ גם לענין נתינתו לכהן היה ראוי לומר דנחשב כודאי. וא"כ מוכח מכאן דגם רובא דתלי' במעשה נחשב לרוב אלא דכיון דאינו רוב גמור גם רבנן חיישי למיעוט כזה

ולפי מ"ש התוס' שם ע"ב ד"ה חלב פוטר בהא דקאמר רשב"ג בלוקח בהמה מניקה כו' דלא מרחמא ליה אא"כ ילדה ולא קאמר משום דרוב בהמות אין חולבות אא"כ יולדות. וכתבו שם בשם ר"י דר"י דאמר חלב פוטר ס"ל דלא סמכינן מיעוטא לחזקה דיש כאן חזקה אחרת כנגדה העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה ע"ש. א"כ אין ראי' זו מוכרחת די"ל דשפיר אמרינן דרובא דתלי' במעשה הוי פלגא ופלגא ממש. וקצת משמע הכי מן הש"ס כמ"ש התוס' דהך חזקה דלא ילדה לאו חזקה היא דיש חזקה אחרת כנגדה העמידנה בחזקת שאינו קדוש. מדקאמר שם בש"ס בתי' קמא דמחוורתא דמתני' דר' ישמעאל כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא ולמה לא קאמר משום דסמיך מיעוטא לחזקה אליבא דכ"ע כמ"ש הפוסקים בכ"מ אע"כ כמ"ש ומ"מ לענין בכור עצמו אין נפ"מ דודאי ע"א נאמן בזה בין להקל בין להחמיר דאם מעיד שעדיין לא ילדה הרי חזקה מסייע לדבריו אע"ג דאם נאמר דאדרבא יש חזק' אחרת כנגדו כמ"ש מ"מ הוי כאין חזקה דסליק חזקה נגד חזקה וע"א נאמן בכה"ג אם נאמר דרובא דתלי' במעשה הוי כפלגא ופלגא. אבל אם מעיד שעדיין לא ילדה בזה י"ל אם רוב זה נחשב לרוב דאין ע"א נאמן בזה לשווי לודאי בכור כמו שאינו נאמן נגד חזקה דהא רובא עדיף מחזקה. ואע"ג שכתבתי בחדרים הקודמים די"ל דנאמן נגד רוב היינו ברובא דאיתא קמן הרוב והמיעוט דאין זה אלא כמברר שדבר זה אינו מן הרוב והרוב הוא באחרים. אבל בדבר התלוי במציאות י"ל דאינו נאמן במכ"ש דא"נ במקום חזקה וכמו שהארכתי שם. ומהא דאיתא לקמן (דף כ"א ע"ב) בלוקח מישראל פלוגתא דאמוראי דשמואל אמר בכור ודאי דאם איתא דבכרה אשתבוחי הוה משתבח בה כו' ור"י אמר חולין דאם איתא דלא ביכרה כיון דאיכא איסורא אודעי הוי מודע ליה. אין ראיה דע"א נאמן בזה דש"ה דבעליו נאמנים עליו כיון שהוא בידו אפי' נגד חזקה כמו שיבואר לפנינו בעזה"ש. ועי' תוס' שם ד"ה אשתבוחי דעו"ג אינו נאמן אפי' מסל"ת משום דלהשביח מקחו אומר כן. משמע דאם לא היה שייך סברא זו היה נאמן במסל"ת. והוא תמוה לכאורה דהא קיי"ל דאין עו"ג נאמן במסל"ת באיסור דאורייתא רק בעדות אשה בלבד. וכ"ש אם נאמר דכאן מיקרי אתחזק איסורא כמ"ש. ואם נאמר דרובא דתלי' במעשה חשיב כרוב מן התורה רק מדרבנן חוששין למיעוט כהאי אפי' ליכא חזקה הוי א"ש דבאיסור דרבנן עו"ג מסל"ת נאמן. וא"כ יש ראיה קצת מדברי תוס' אלו דרובא דתלי' במעשה נחשב לרוב מן התורה (ועי' ש"ך יו"ד סי' צ"ח ס"ק ב') ואין לדחות דלכך היה עו"ג נאמן באם לא היה כאן להשביח מקחו משום דהוי בידו כיון שהוא המוכר. דזה לא שייך רק אם אומר לאיסור דבזה נאמן אם אמר כן קודם שמכר משום דאי בעי מקלי קלי לה כמ"ש הש"ך ביו"ד (סוף סי' ט"ז) לענין או"ב. ובכה"ג אפי' אם יש סברא דלהשביח מקחו אומר כן נאמן כמ"ש הש"ך שם ובסי' קכ"ז בשם הרא"ש והגהת מיימוני ע"ש. ולפי מ"ש דלכך נאמן היכא דלא שייך להשביח מקחו משום דרובא מסייע ליה. מ"מ אין זה אלא כשיודעים כמה שנותיה של הבהמה. אבל אם גם זה א"י ודאי דא"נ דאין כאן רוב כלל וא"נ באיסור דאורייתא כמ"ש: