בית נאמן סג

ע"א אף בדבר שבערוה. אבל לר"ע דחייש למיעוטא הוי תרי מיעוטא בפלגא ופלגא אף בלא צירוף החזקה וא"כ פריך שפיר לר"מ דאין ע"א נאמן במקום חזקה באיסור ערוה והוצרך לומר סתם ספרי כו' ואין כאן רק מיעוט א' ועם החזקה אז הוי פלג' ופלג' וא"ש לשיטת הסוברים דגם בדבר שבערוה בלא חזקה נאמן ע"א ונמצא שמוכח מכאן דלר"מ חיישינן למיעוטא מדאורייתא. ולשיטת התוס' דס"ל דר"מ לא חייש רק מדרבנן י"ל דהתוס' ס"ל דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דכיון דבדבר שבערוה ואתחזק איסורא בעינן ב' עדים גם באיסור דרבנן בחשש ערוה בעינן ב' עדים. והתוס' ס"ל דאנן לא קיי"ל דנימא סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן והא דפסקינן במס' בכורות כרשב"ג בלוקח בהמה מניקה מן הנכרי דלא מרחמא אא"כ ילדה ולא קאמר משום דרוב אין חולבות אא"כ יולדות היינו היכא דראינוה חולבת קודם שילדה כמ"ש התוס' בד"ה הלוקח בהמה (דף כ' ע"ב) ולהכי משני שפיר לרבנן דרוב בקיאים הם ולא חיישינן למיעוטא כמו שמצינו שחששו במשאל"ס למיעוט נמלטים לכתחלה. וכן בגוסס הצ"פ שרוב למיתה. וקאמר ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא מדרבנן בכל איסורי תורה, א"כ הוי איסור גמור מדרבנן וא"כ בכה"ג בדבר שבערוה בעינן ב' עדים. וע"ז קאמר סתם ספרי כו' והיינו דהוי רק מיעוטא דמיעוטא ובכה"ג גם באיסור ערוה לא הי' ראוי לחוש רק לחומרא בעלמא ולכן מהימן ע"א. וצ"ע בכ"ז וית' בס"ד עוד לפנינו

ד ולכאורה יש לתמוה בזה לפי מאי דילפינן דבר שבערוה בגז"ש דדבר דבר מממון א"כ כמו שבממון קיי"ל דאין הולכים אחר הרוב גם בדבר שבערוה כן. ולמה קיי"ל בכ"מ דהולכים אחר הרוב בדבר שבערוה. דהרי קיי"ל דניסת ע"י משאל"ס לא תצא אע"ג דמיעוט נמלטים וכן בכ"מ מצינו דאזלינן בתר חזקה באיסור א"א א"כ כ"ש במקום רוב דעדיף מחזקה. וכן קשה לאותם פוסקים דאין מוציאין ממון מס"ס. והיינו מטעם דס"ס מטעם רובא הוא ובכ"מ באיסור א"א מצינו בתשובות גדולי הפוסקים שמתירין ע"י ס"ס. וגם לפי מה שביארנו למעלה דיבמה לשוק מיקרי דבר שבערוה א"כ מאי פריך בר"פ האשה בתרא (דף קי"ט ע"א) בהא דתנן לא תנשא ולא תתייבם אמאי לימא הלך אחר רוב נשים כו' הרי דאזלינן בה בת"ר גם לפי מה שהוכחתי מרפ"ק דגיטין דע"א נאמן במקום רוב אף בדבר שבערוה וא"כ בממונא היכא דאיכא רובא יהיה ג"כ נאמן ע"א כגון הא דפליגי רב ושמואל במוכר שור לחברו ונמצא נגחן אם יש ע"א דלרדיא זבני' יהיה נאמן. ולכאורה משמע דהא דס"ל לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא מדאורייתא (ובמ"א כתבתי דנלמד מקרא דמי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראי' אליהם. וע"ז אמרו בר"פ הפרה מ"ו ב'. והא דמקשה שם פשיטא מאן דכאיב ליה היינו לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב. וא"כ קרא אתי לספק השקול א"כ שפיר פריך פשיטא והוצרך לתרץ דקרא אתי לומר דנזקקים לתובע תחיל' אבל לשמואל בלא"ה א"ש ודוק) א"כ קשה הרי מצינו דע"א קם הוא לממון היכא דרובא מסייע לעד ועי' בפ' שבועת העדות (דף ל"ג ע"ב) הכל מודים בעד סוטה כו' ולא חשיב כה"ג. וא"כ צ"ל דלא מהני ע"א בממון אף דרובא מסייע לי'

ה וסבור הייתי לומר דבאמת דין ממון שוה בזה לשאר איסורי תורה אם נאמר דאנו קיי"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן. וכמו כן בממון דיש חזקת ממון אף דמן התורה הולכים אחר הרוב מ"מ מדרבנן אמרו לחוש למיעוטא בהדי חזקת ממון שלא להוציא ממון ויש יכולת בידם לתקן במקום שוא"ת והא דהתירו במקום ערוה היכא דאיכא רובא. בדיעבד כגון במשאל"ס י"ל משום דמיעוטא דנמלטים לא שכיח וכמ"ש התוס' בזה בכ"מ. ועוד דכיון שכבר נישאת אין מוציאין מתחיל' דמממון ילפינן ושם אין הולכין אחר הרוב להוציא ממון. אבל אם חברו תפס אין מוציאין מידו. וכן הא דסמכינן על ע"א בגיטין משום דרובא גמירי היינו כיון דהא דחיישינן למיעוטא אינו אלא מדרבנן ומשום עיגונא אקילו בה אע"פ שהחמירו במשאל"ס אין לדמות גזירות חכמים זל"ז כמו שמצינו בכ"מ. ולפ"ז צ"ל דמה דפריך בר"פ האשה בתרא (דף קי"ט ע"א) בהלך בעלה וצרתה למדה"י אמאי לא תנשא לימא הלך אחר רוב נשים כו' לא אתיא הכי מסקנא וכמ"ש במ"א בביאור דברי הרא"ש שם. דלפי המסקנא דמסיק שם רבא רישא דאיתחזקה ליבום כו' אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. וכ"פ הפוסקים באמת שם לדינא. ומ"מ צ"ע דלכאורה משמע דהא דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב הוא מדאורייתא דאל"כ היה לנו לומר דנאמן ע"א בממון היכא דרובא מסייע ליה ולכן צ"ל דכיון דבממון אין הולכים אחר הרוב לענין זה הוי כפלגא ופלגא ממש ואין ע"א נאמן בממון. והא דילפינן ערוה דבר דבר מממון היינו היכא דמן התורה בעינן עדות. משא"כ היכא דאיכא רובא דלענין זה א"צ עדות כלל מן התורה ולא שייך למילף דבר דבר מממון. ולכן אע"פ שאנן מחמירין מדרבנן לחוש למיעוטא שפיר נאמן ע"א בזה אם רובא מסייע ליה ודו"ק ועדיין צ"ע בכל זה

ו ויש להסתפק באשה שהלך בעלה למדה"י. ובא ע"א ואמר שנשא עוד אשה במדה"י. ואח"ז בא עוד עד אחר והעיד שנולד לו בן ומת בעלה שם אי אמרינן דעכשיו ליכא רובא דמסייע לע"א דהא לא נודע שיש לכעלה בן כי אם ע"י ע"א ולא שייך לומר רוב נשים מתעברות ויולדות. או אפשר כיון דתחיל' העיד ע"א בסתם שנשא אשה ועדיין לא היה בעדותו ענין שנוגע לדבר שבערוה ובכה"ג ודאי דמהימן. וא"כ אם אח"כ העיד ע"א שנולד לו בן הרי רובא מסייע ליה. ויש לדחות לכאורה דין זה למ"ש הרמב"ם (פט"ז מה' סנהדרין) דאם אמר ע"א חתיכה זו חלב או אשה זו גרושה או זונה ואח"כ נשאה כהן ה"ז חייב מלקות או קרבן. הרי אע"ג דע"א אינו קם לעונש כל שתחיל' היה נאמן על החתיכה שהיא חלב. וכיון שנאמן לענין איסור לא פקע נאמנות דיליה וממילא חייב עונש ע"ז. וכמו כן הוא בנ"ד. אך קצת יש לדחות דלא דמי לזה דהתם במה שהעיד תחיל' שחתיכה זו חלב או אשה זו גרושה או זונה דמועיל עדותו לאסור החתיכה או האשה לכהן לכן כל שיש צורך ותועלת בעדותו ה"ז נתקבל עדותו וכב' עדים דמי שכ"מ שהאמינה תורה לע"א הרי הוא כשנים. אבל במה שהעיד ע"א תחיל' שבעלה נשא אשה במדה"י שלא היה עדותו מועיל לשום דבר והוי מילי דכדי. אע"ג דמ"מ יהיה תועלת בעדותו להוציאה מחזקת יבום מדאורייתא דאזלינן בתר רוב נשים שמתעברות ויולדות. מ"מ הרי לא נתקבל עדותו בב"ד לענין שום דבר שבחיי בעלה לא היה נפ"מ בעדותו כלל ולא היה שייך לומר שהאמינוהו כשנים. והרי יש חילוק בענין נאמנות ע"א בין אם נתקבל עדותו בב"ד או לא כדאי' בפ' האשה שלום (דף קי"ז ע"ב) והאמר עולא כ"מ שהאמינה תורה ע"א כו' הכי קאמר ע"א אומר והתירוה להנשא כו' הרי דדוקא אם נתקבל עדותו בב"ד להתיר ע"י אז נאמן כשנים ומ"מ בענין שכתבתי אין נפ"מ כיון דמ"מ יש כאן שני עדים שנשא אשה בצירוף שניהם א"כ מדאורייתא יצתה מחזקת יבום דרובא ילדן ולד קיימא. וא"כ מהני עדות עד השני שנולד לו בן קיימא אכן נפ"מ באם העד עצמו העיד תחילה שנשא אשה ואח"כ העיד שנולד לו בן קיימא

ז ויש לי מקום עיון בסוגיא דפ' האשה בתרא בהא דהלך בעלה וצרתה למדה"י דפריך שם אמאי ליזל בתר רובא דרוב נשים מתעברות ויולדות. אמאי לא נימא דיש כאן תרי מיעוטא שמא אילונית או עקרה היא צרתה שאינה ראויה לילד. דודאי הוא מיעוטא דשכיחא דהא שם בסוגיא מסיק דלמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ ואפ"ה ס"ל לר"מ קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמים קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא אילונית וא"כ הרי יש כאן עוד מיעוט מפילות והיכא דאיכא תרי מיעוטא גם לרבנן לא אזלינן בת"ר כדאיתא בפ' עשרה יוחסין מאי איכא מיעוט דמחמת רעבון ומיעוט דאזלי בעליהם למדה"י והוי פלגא ופלגא. וצ"ל דבאמת קים להו לרבנן דכאן איכא רוב מעליא דרוב נשים אינם אילונית ויולדות בני קיימא. ולא דמיא להא דפ' עשרה יוחסין דשם אם נצטרף תרי מיעוטא לא הוו רוב כשירות. והנה כ"ז הוא באם בעלה לא היה דר עם צרתה זמן רב ולא ילדה אבל אם הייתה עמו זמן רב ולא ילדה כתבו התוס' דלא שייך לומר בכה"ג רוב נשים מתעברות ויולדות. עי' תוס' פ' החולץ (דף ל"ז ע"א) ד"ה וזו כו' ועי' תשובת נוב"י (חלק אה"ע סי' ס"ט) שכ' דדברי התוס' אינם אלא אם שהה עשר שנים ולא ילדה דבזה אתרע הך רובא דרוב נשים מתעברות ויולדות