בית נאמן סב

רב מרדכי לרב אשי מהא דתנן אין האשה נאמנת כו' וקאמר שם ולטעמיך אימא סיפא אין האיש כו' בשלמא גבי אשה משום עיגונא אקילו בה רבנן אלא גבי איש מאי איכא למימר אלא כי אצטרך לר' עקיבא איצטרך כו' משמע דגם לטעמא דעל"ג לא מהימן אי לא משום עיגונא כו' נראה דר"ל דמ"מ מדרבנן היה ראוי להחמיר שלא לסמוך על ע"א במקום איסור כרת עד שיתברר הדבר. לכן הוצרך לטעם דמשום עיגונא לא החמירו שתשב ותתעגן עד שיתברר הדבר יותר. גם י"ל דעיקר הסוגיא דר"פ הא"ר דהוצרך לטעמא דדייקא ומשום עיגונא הוא מהא דפריך מהוחזקו להיות משיאין ע"פ עד מפי עד ואשה כו' אבל ע"א י"ל דבלא"ה נאמן מן התורה וכמ"ש בספרי וכמו שהאריך בזה בתשו' נוב"י. לכן מכל הלין טעמי נראה דיש להתיר בע"א שהעיד שמתה אשתו שישא אחרת כנ"ל: חדר טז היכא שיש רוב נגד החזקה וע"א מסייע לרוב או לחזקה ובו י"ח

א באה"ע (סי' קנ"ו סעיף ח') נאמן ע"א להעיד שניתן לבעלה בן להתירה לזר ויש חולקין ב"י משם הראב"ד והרא"ש. וכ' הב"ש שם דדיעה הראשונה הוא דעת הרמב"ם דס"ל דע"א נאמן להתיר יבמה לשוק. ודיעה שני' הוא הרא"ש בתשובה דכתב שם דאין אשה נאמנת לחברתה להעיד לה שכלו חדשי הולד וא"כ ה"ה דע"א א"נ דבכ"מ דע"א נאמן ה"ה אשה נאמנת. והקשה הב"ש שם על הטור דבסי' קנ"ח הביא פלוגתא אם ע"א נאמן להתיר לשוק ובסי' זה סתם ופסק כהרמב"ם דנאמן לומר שניתן לו בן. ותי' שם דכאן מיירי שהלך הוא ואשתו למדה"י והעיד ע"א שניתן לו בן אז נאמן ע"א משום דרוב מסייע לו דרוב נשים מתעברות ויולדות. ומ"מ מה שדייק הב"י מתשו' הרא"ש שפיר דייק דחולק על הרמב"ם דהא שם ג"כ הרוב מסייע לעד שרוב הנולדים הם של קיימא ואעפ"כ פסק דאין אשה נאמנת וה"ה דע"א א"נ כן הם ת"ד הב"ש מבואר מזה דע"א במקום חזקה דא"נ אם יש רוב נגד החזקה והרוב מסייע להעד יש בזה מחלוקת הפוסקים הנ"ל אם הוא נאמן או לאו ולכאורה הדבר תמוה דהא אנן קיי"ל רוב מצויים א"ש מומחים הם ונאמן ע"א אף במקום דאתחזק איסורא דאינה זבוחה וכמ"ש בהגהות אשרי פ"ק דחולין בשם רבינו ברוך דכיון דרוב מצויים א"ש מומחים הם נאמן ע"א אף במקום חזקה ע"ש. אם לא שנאמר דהרא"ש ס"ל הטעם בשחיטה משום דבידו לשחוט כהוגן. וס"ל דדבר שבידו היינו מה שהיה תחיל' בידו לעשות בהכשר ולא בעינן שיהי' עכשיו בידו לתקן. עי' בהג"ה שם. אבל מ"מ תמוה כיון דרוב נשים ולד מעליא ילדן ומן התורה אפי' ליכא עד כלל מותרת לשוק. ועי' ר"פ האשה בתרא (דף קי"ט ע"א) דמקשה בהא דהלכה בעלה וצרתה למדה"י אמאי לימא רוב נשים מתעברות ויולדות כו' ומסיק מחוורתא מתני' ר"מ היא דחייש למיעוטא. ועי' באשרי שם שכ' דאע"ג דסתם מתני' כר"מ מ"מ לא קיי"ל כוותי' ולא חיישינן למיעוטא כו' ע"ש שהאריך ולכאורה דברי הרא"ש שם סותרים למ"ש בפ"ק דחולין דקיי"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן. ובמ"א כתבתי ביאור דברי הרא"ש בזה דמ"ש דלא קיי"ל כמתני' היינו דלא קיי"ל כר"מ דחייש למיעוטא אפי' היכא דליכא חזקה ומ"מ קיי"ל כמתני' וכדמסיק רבא במסקנא דטעמא דמתני' משום דרישא איחזקה ליבום כו' ומה שדחה שם דברי ר"ת מהא דבכורות היינו מטעמא שכ' ר"י דשם יש חזקה אחרת כנגדה העמד הולד בחזקתו שהיה במעי אמו שאינו קדוש ואכ"מ. עכ"פ מוכח מדברי הרא"ש שם דמדאורייתא ליכא איסורא כלל דרובא עדיף מחזקה. וא"כ באיסור דרבנן הא קיי"ל דע"א נאמן אף במקום חזקה וכמ"ש בהג"א בפ"ק דחולין שם וכשי"ת לפנינו בס"ד

ב ובאמת יש לתמוה ע"ד הרא"ש בתשו' (כלל נ"ב דין ג') שכ' לתמוה על השואל היאך ס"ד לומר דאשה נאמנת ע"ז שלא מצינו נאמנות לאשה אלא ההיא דפ' י' יוחסין ג' נאמנים על הבכור כו' והיינו משום דליכא מי שיכיר זולתם ילפינן מקרא דיכיר שנתנה תורה נאמנות לאב משום דליכא מי שיכיר זולתו ע"ש. מה דמינן זה לשם דשם לא שייך רובא כלל. ולענ"ד דברי הב"ש תמוהים בזה דהמעיין שם בתשובה יראה דמיירי דמת הולד תוך שלשים יום ושאל השואל אם נאמנת האשה לומר שכלו חדשיו. וא"כ דברי הרא"ש ברורים דהרי בפלוגתא דרשב"ג ורבנן דבפ' ר"א דמילה (דף קל"ז ע"א) מסיק שם דהיכא דפיהק ומת תוך שלשים ד"ה מת הוא. ולא שייך לומר דרוב ולדות בני קיימא כיון דאיכא ריעותא דמת תוך שלשים וא"כ יש כאן חזקה ליבום וא"ש דפ' הרא"ש דאין אשה נאמנת ע"ז אבל אם יש כאן רוב מודה הרא"ש דע"א נאמן. לכן העיקר נלע"ד דלא כהב"ש דבאמת אין כאן פלוגתא כלל בע"א אם מסייע לרובא דודאי בכה"ג כ"ע מודו דנאמן ע"א כיון דמה"ת רובא עדיף מחזקה ובאיסור דרבנן ע"א נאמן במקום חזקה לכ"ע. והמחבר בסי' קנ"ח שהביא ב' דיעות אם ע"א נאמן לומר שניתן לה בן לא מיירי שהלך הוא ואשתו למדה"י אלא שהעיד שלקח שם אשה ונולד לו בן דבזה לא שייך רובא כלל. ומחלוקת הפוסקים הם הרמב"ם והראב"ד תליא אי אפשיטא הך בעיא דע"א ביבמה לשוק. דהרמב"ם ס"ל דנפשטה הבעי' וכשיטת הרי"ף רבו וכמש"ל בחדר הקודם דס"ל הטעם דע"א מהימן משום דעל"ג. והראב"ד ס"ל דלא נפשטה הבעיא ובחנם הוצרך הב"י לכתוב דהרא"ש בתשובה בהא דאין אשה נאמנת להעיד שכלו חדשי הולד נוטה לדעת הראב"ד. דהרי בפי' כ' הרא"ש בפסקיו פ' הא"ר דלא נפשטה הבעיא והשיג שם על הרי"ף ומסיק דאין ע"א נאמן ביבמה לשוק משום דסניא ליה ולא דייקא. ומטעם זה ג"כ ס"ל להרא"ש בתשובה שם דאין אשה נאמנת להעיד שכלו חדשי העובר. והיינו כמ"ש דמיירי בפיהק ומת תוך שלשים. ובאמת אם ידוע שהלך בעלה עם אשתו למדה"י ובא ע"א והעיד שניתן לו בן נאמן גם להרא"ש משום דמסייע ליה רובא. ואע"ג דמדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה בדרבנן נאמן ע"א גם במקום חזקה כ"ש כאן דאתרע החזקה משום דרובא עדיף מחזקה ודלא כב"ש

ג עוד יש הוכחה דאפי' בדבר שבערוה ואתחזק איסורא דא"א נאמן ע"א היכא דרובא מסייע ליה. מהא דרפ"ק דגיטין דפריך היאך נאמן שליח לומר בפ"נ כו' הא הוי דבר שבערוה כו' ומשני רוב מגמר גמירי. הרי מפורש דהיכא דרובא מסייע לעד נאמן. ואין לומר דשם ר"ל דרובא דרובא מגמר גמירי והוי מיעוטא דלא שכיחא כלל דבכה"ג לא חיישינן לכ"ע ואינו אלא חומרא בעלמא ולכך נאמן ע"א. דלא משמע כן מדברי התוס' שם בהא דאמר התם ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ופי' התוס' והוי מיעוטא דמיעוטא (דמיעוטא) דלא שכיחא הרי דמ"ש תחילה לרבנן רוב מגמר גמירי ר"ל כמו כל רוב דעלמא

הגה"ה ומסוגיא זו מוכח שר"מ דחייש למיעוטא בכל התורה הוא מדאורייתא מדקאמר שם ואפי' לר"מ סתם כו' ורבנן הוא דאצריך והכא משום עיגונא אקילו רבנן. משמע דדוקא משום דהוי מיעוטא דמיעוטא לא הוי אלא מדרבנן אבל במיעוט המצוי חיישינן מן התורה. ומזה קשה על מ"ש התוס' פ"ק דחולין (דף י"א ע"א) ד"ה בשר תימה דגם ר"מ לא חייש למיעוטא אלא מדרבנן ועי' תוס' פ' כיסוי הדם (דף פ"ה ב') דמשמע שנסתפקו בזה. גם יש להוכיח מזה קצת דבדבר שבערוה אפי' ליכא חזקה אין ע"א נאמן דהרי אפי' לר"מ דחייש למיעוטא אפי' נימא דחייש מדאורייתא מ"מ הרוב מגרע החזקה והוי כפלגא ופלגא בלא חזקה כלל וא"כ שפיר נאמן ע"א. ולמה הוצרך לומר סתם ספרי כו' ורבנן כו' הא אפי' הוי מדאורייתא שפיר נאמן ע"א. אכן לפי פרש"י שם י"ל קצת דהוא פי' במ"ש סתם ספרי דדיינא וז"ל ורבנן הוא דאצריך כו' משום דאיכא דאשכח כתוב ועומד כגון שנכתב לשם אחד מבני עירו כו' ולא פי' כפי' התוס'. ולשיטתו י"ל דלפי מ"ש תחי' רוב מגמר גמירי. וא"כ מיעוטא דסופרים לא גמירי. וא"כ יש כאן תרי מיעוטא א' אפי' כתבו בשביל אשה זו שמא לא כתבו לשמה. ועוד שמא אשכח כתוב וא"כ בתרי מיעוטי הוי כפלגא ופלגא כדאיתא בפ' עשרה יוחסין איכא מיעוט ארוסות ומיעוט שהלכו בעליהם למדה"י כו' וא"כ י"ל דלרבנן דס"ל דלא חיישינן למיעוטא כלל והיכא דיש ב' מיעוטא עם החזקה הוי כפלגא ופלגא מן התורה בלא חזקה לכך נאמן