בית נאמן סא

דמחזקת אמתלא, ושם למעלה איכא פלוגתא דרבה בר רב הונא ס"ל דאמתלא שאמרו אפי' מכאן עד עשרה ימים ורבב"ח אמר ר"י ס"ל אמרו דבר זהו אמתלא כו' לאפוקי מרבה בר רב הונא כו' הרי דדוקא אם תיכף לא נגמר הקול רק ע"י אמתלא דהוי קול ושוברו עמו כו' ע"ש הרי מוכח דע"א א"נ להוציא מן הקול אף שמעיד שנעשה על תנאי רק אם תכ"ד העיד על האמתלא וא"כ בנדון שלי שנישאת ע"י חופה וקדושין היאך נאמן ע"א להוציא מחזקת א"א אף שמעיד אחר החופה שנעשה ע"ת הרי אין לך קול יותר מזה. ועדיפא מנרות דולקות ומטות מוצעות כו'. ומ"ש שם דכיון דרגילות לעשות תנאי בכה"ג לתקנת האשה גם נתברר שהרב המסדר נתן דעתו לזה קודם הקדושין מיקרי רגלים לדבר ובכה"ג ע"א נאמן גם בדבר שבערוה. והוכיח זה דעיקר קרא דכי מצא בה ערות דבר דילפינן דבר דבר מממון בזנות כתיב ושם מהני ע"א בטומאה משום דרגלים לדבר ע"ש. לפי מ"ש בחדר הקודם אין זה מוכרח לפי מ"ש הלח"מ דדבר כתיב לגבי גט וקדושין דכתיב וכתב לה ספר כריתות ויצאה והיתה וגו' א"כ י"ל דדוקא בסוטה דינא הכי דגלי קרא דועד אין בה וגו'. גם לא משמע כן מסוגיא דרפ"ק דגיטין דפריך היאך נאמן השליח לומר בפ"נ כו' דע"א א"נ בדבר שבערוה ומשני רוב גמירי דצריך לכתוב לשמה ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא כו' ואם נאמר דברגלים לדבר מהימן ע"א אין לך רגלים לדבר יותר מזה כיון דרובא גמירי ורגילות ודאי לכתוב לשמה א"כ למה לא יועיל גם לר"מ עדות ע"א. וכ"ש במה לרבא דס"ל התם משום דאין עדים מצויים לקיימו דפריך ג"כ היאך ע"א נאמן ודאי דמיקרי רגלים לדבר טובא דח"ו לא חשידי עדים אזיופא. גם לשיטת התוס' והרא"ש שכתבו דבגט לא מהני ע"ח בלא ע"מ משום דאין דבר שבערוה פחות משנים. הרי אין לך רגלים לדבר יותר מזה דחתימי סהדי אגיטא ונתקיים חתימת ידם והגט ביד האשה הרי בודאי בא הגט לידה. אפ"ה לא מהני בלא עדים אף שיש לדחות קצת דש"ה דאין הגירושין נגמר בלא עידי מסירה אף דהענין אמת כמו במקדש בע"א דאין חוששין לקדושיו אפי' שניהם מודים משא"כ בעובדי' דהנוב"י שאם הענין אמת שנעשה תנאי בקדושין לא חלו מעיקרא כלל

ד עי' רמב"ם (פט"ז מה' סנהדרין) שכ' דאם ע"א העיד על אשה שהיא גרושה או זונה נאמן כו' הבאתי למעלה. ולכאורה משמע מדבריו דעדות גרושה לא מיקרי דבר שבערוה דתינח להעיד שזונה היא אף דלכ"ע מיקרי דבר שבערוה י"ל דמעיד שנטמאה אחר שקינא לה בעלה ונסתרה דבכה"ג מהימן ע"א מן התורה אבל בגרושה קשה. וכבר כתבתי למעלה דלפי מ"ש התוס' דבזרק לה גט ספק קרוב לו או לה אתרע עי"ז חזקת א"א הוי א"ש דבכה"ג מיירי דע"א העיד שהיה קרוב לה. אבל כבר כתבתי שם שיש לפקפק בזה דעי"ז לא אתרע חזקת א"א דידה. ועוד אם נימא דדבר שבערוה אף היכא דליכא חזקה אין ע"א נאמן קשה וא"כ משמע קצת דזה לא מיקרי דבר שבערוה. וא"כ יש למצוא דין זה בהיכא דעכ"פ נודע שבעלה מת רק שע"א העיד שגירשה קודם מותו ובכה"ג נאמן ע"א. אך יש לדחות די"ל דהרמב"ם ס"ל דגם דבר שבערוה אם לא אתחזק איסורא נאמן ע"א. וא"כ צריך לפרש הסוגיא דפשיט רב ששת הך בעיא דע"א ביבמה מהא דמת בעלך ואח"כ מת בנך דזה מיקרי אתחזק איסורא כמש"ל. וזה דלא כמ"ש הב"ש (סי' קנ"ו סוף ס"ק י"ד) במ"ש הרא"ש דע"א א"נ להעיד שמת בעלה ואח"כ מת בנה אע"ג דחזקה מסייע לעד. וחולק שם בין אם הרוב מסייע להעד בין החזקה מסייע להעד ע"ש. ולפי מ"ש אדרבא כאן החזקה סותר לעדות העד דמוקמינן לה אחזקת א"א ואמרינן דבעלה מת אחר שמת בנה. ולפ"ז צ"ע מ"ש הרא"ש בתשובה הביא הב"י (סי' קנ"ו) דאשה אינה נאמנת להעיד לחברתה שכבר כלו חדשי הולד להתירה ע"י לשוק. וכ' הב"י שמזה יש לדייק דס"ל דאין ע"א נאמן להתיר יבמה לשוק דכ"מ דע"א נאמן גם אשה נאמנת. ולפי מ"ש הא שם לא שייך חזקה אע"ג דהוחזקה ליבום הא רובא עדיף מחזקה ורוב ולדות בני קיימא וא"כ למה לא יהיה ע"א נאמן. וע"כ צ"ל דמיקרי דבר שבערוה גם מוכח מזה דס"ל דבדבר שבערוה אין ע"א נאמן אף דליכא חזקה וצ"ע בכ"ז. ולפנינו ית' בס"ד דין זה של תשו' הרא"ש ודבר שבערוה ורובא מסייע ליה

ה ועי' ב"ש (סי' קנ"ח ס"ק א'). שכתב דאין ע"א נאמן לומר מתה אשתך כדי שישא אחרת לאחר חרם ר"ג בנושא אשה על אשתו משום דהוי אתחזק איסורא. ועי' פתח הבית (שורש ג' ענף ד') שכתב די"ל בלא"ה א"נ משום דהוי דבר שבערוה. ולע"ד לא נראה כן דלא שייך דבר שבערוה אלא מה שמצד איסור ערוה נגעה דבזה ילפינן דבר דבר מממון משא"כ הא דאסור לישא אשה על אשתו אין בזה גדר ערוה רק שם איסור חרם עליו והוי כמו שאר איסורים. וא"כ להסוברים דחר"ג איסור תורה יש בו הוי כמו איסור תורה במידי דאיתחזק איסורא ותליא במחלוקת הפוסקים אם ע"א נאמן במקום חזקה ולהסוברים דע"א נאמן גם כאן נאמן. ואם נאמר דדין חר"ג אין בו רק איסור דרבנן לכ"ע נאמן ע"א אפי' במקום חזקה. כמו שנבאר איה"ש לקמן. וא"כ יש להקל מטעם ס"ס ספק שמא כהסוברים דע"א נאמן באיסור תורה במקום חזקה. ואפ"ת דאינו נאמן שמא אינו אלא דרבנן וא"כ יש כאן ס"ס גמורה. וכ"ש להסוברים שכבר כלה זמן החרם כמ"ש באה"ע (סי' א') ואין לומר דכיון דאיתא בפ' הא"ר דאין ע"א נאמן להעיד שמתה אשתו שישא אחותה ושם הוי דבר שבערוה. א"כ בזמה"ז גם לישא אחרת א"נ דאין נאמנות לחצאין. דהא מצינו בעד שמעיד לאשה שמת בעלה דנאמן שתנשא ואינו נאמן להיות האחים נכנסים לנחלה ע"פ ואפי' ליטול כתובתה לא הי' נאמן אם לא דמספר כתובתה נלמד כו'. הרי מצינו דהעד נאמן לחצאין ועוד יש כאן סניף לענ"ד לפי דעת הסוברים דע"א נאמן באשה להעיד שמת בעלה להתירה להנשא מן התורה. והוא נלמד מספרי דכתיב לא יקום ע"א באיש וגו' אבל קם הוא באשה כו'. א"כ ק"ו דנאמן ע"א להעיד שמתה אשתו. אפי' אם נאמר שיש בו איסור תורה. וכן לפי מ"ש הרמב"ם סוף ה' גירושין הטעם דע"א נאמן באשה משום דהוי מלתא דעל"ג כו' א"כ ודאי דגם להעיד שמתה אשתו שייך טעם זה. ובר מן דין הרי בש"ס אבעי' להו הא דע"א נאמן באשה אי הוי משום דעל"ג או משום דאשה דייקא ומנסבא וא"כ אפי' נימא דלא אפשיטא הבעי' א"כ יש כאן עוד ספק. וכ"ש לשיטת הרי"ף והרמב"ם דאפשיטא הך בעיא דע"א ביבמה לשוק דנאמן ע"א והיינו מטעם דעל"ג וכדאמר רבא התם לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש. א"כ ה"ה בנ"ד יש האי ק"ו. ועי' תוס' שם (דף צ"ד ע"א) ד"ה ולטעמיך כו' שהקשו מגופא הוי לי' לאקשויי דהיאך אפשר לומר דע"א יהיה נאמן לומר מתה אחותה שתכנס לביתו דמאי עגונא שייך הכא כו'. והתוס' לשיטתם שם (דף צ"ב ע"ב) דגם אם נאמר דע"א נאמן משום דעל"ג מ"מ בלא טעמא דדייקא לא היה נאמן. רק דמבעי' ליה אי על"ג הוא עיקר הטעם וסמכינן אדייקא זוטא. או דעיקר הטעם משום דייקא כו' משמע דע"א לא מהימן מן התורה רק דחכמים סמכו להתיר במקום שיש קצת טעם וסברא. והיינו משום דדייקא טפי ומשום עיגונא החמירו בסופה כדי להקל בתחיל'. אבל מדברי הרמב"ם משמע דאם נתפוס סברא דלכך נאמן ע"א משום דעל"ג אין אנו חוששין לטעמא דדייקא טפי שהרי לא הזכיר בסוף הג' בטעם דמהימן ע"א גבי אשה רק טעמא דעל"ג לחוד ולא הזכיר כלל טעמא דדייקא. ולכן נלע"ד דהרמב"ם ס"ל דאם נאמר טעמא דנאמן משום דעל"ג לא חיישינן כלל לטעמא דדייקא. ובאמת משמע כן מהא דקאמר דלטעמא דעל"ג מהימן ע"א לומר שמת בעלה שתתייבם דבהא לא שייך דייקא דליכא חומר בסופה כמו שבאמת הקשו התוס' שם ד"ה ע"א ביבמה כו' והוצרכו לדחוק דמשום דשאר נשים רגילות לדקדק משום חומר שבסופה גם היא תדקדק אבל זה דוחק גדול. ולכן ס"ל להרמב"ם דלטעמא דעל"ג לא בעינן דייקא דילה כלל. וצ"ל לפ"ז דכל הסוגיא דר"פ הא"ר דמקשה למה ע"א נאמן באשה הא הוי דבר שבערוה כו' ומסיק שם משום חומר כו' היינו לפי הס"ד דלא אפשיטא עדיין הבעי' אם ע"א נאמן משום דעל"ג. ומאי דפשיט