בית נאמן ס

דאמר אביי מנא אמינא לה כו' הרי אע"ג דליכא כאן כרת מיקרי דבר שבערוה. ולענ"ד משם ל"ק דהא עיקר מה דבעינן בדבר שבערוה ב' עדים ילפינן לה מקרא דכי מצא בה ערות דבר דילפינן דבר דבר מממון ושם ודאי דגם באשת כהן שזינתה באונס דאסורה עליו מיירי קרא דהא ע"ז אמר קרא וכתב לה ספר כריתות וגו' והיינו שמצא בה ערות דבר שאסורה עליו וצריך לגרשה. ואע"ג דהכתוב מיירי בישראל דהא כתיב והלכה והיתה לאיש אחר וגו' לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה וגו' ובכהן בלא"ה אסורה לו מטעם גרושה אע"פ שלא נישאת. מ"מ הא דכתיב וכתב לה ספר כריתות קאי גם אכהן בכל ענין שאסורה עליו בביאה זו. והרי בס"פ המגרש (דף צ' ע"א) דפליגי ב"ש וב"ה וב"ש ס"ל לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה ומפרש שם דילפי ג"ש מהא דכתיב כי מצא בה ערות דבר וילפינן דבר דבר מממון מה להלן בעדים כו' וכי נאמר דלב"ש אשת כהן שזינתה באונס בלא עדים יוכל לגרשה בע"כ. וע"כ צ"ל דכל שביאתה בעבירה אע"ג דהי' באונס נק' זה ערוה. וע"ז קאי הכתוב דבעינן ב' עדים. משא"כ ביבמה לשוק אין זה גדר ערוה. אך מהא דקאמר שם רבא מנא אמינא לה כו' ומביא פלוגתא דר"ט ור"ע בעדות בן גרושה משמע דלא בעינן ביאת עבירה מדבר שיש בו איסור כרת וא"כ ה"ה ביבמה לשוק וכל איסור חייבי לאוין. אך גם זה יש לדחות דרבא שפיר מייתי ראי' מר"ע דאמר שם מקוה פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה דפסולו בשנים. ור"ע לטעמיה אזיל דס"ל דחייבי לאוין לא תפסי בהו קדושין והולד ממזר וא"כ ודאי דלדידיה מיקרי דבר שבערוה אך בגרושה לכהן אין הולד ממזר גם לר"ע דכתיב לא יחלל זרעו וגו' חילולין הוא עושה ואין עושה ממזרים ותפסי בה קדושין לר' סימאי אליבא דר"ע דס"ל דגרושה לכהן תפסי בה קדושין כדאי' בפ' האומר שם (דף ס"ד ע"א) קשה למה קאמר ר"ע דפסולו בשנים דוקא. ודוחק לומר דהך ברייתא אתיא כר' ישבב אליבא דר"ע א"כ משמע קצת דכל ביאה אסורה אפי' חייבי לאוין מיקרי דבר שבערוה ודלא כדעת הגאון נוב"י. ועי' בספר המקנה שם (דף ס"ו ע"ב) בהא דר"ע בעדות בן גרושה שכ' דע"כ הברייתא אתיא כר' סימאי דס"ל דמודה ר"ע דגרושה לכהן אין הולד ממזר ותפסי בה קדושין. דאל"כ כיון דמיירי בשותק כדאיתא התם א"כ הוי ליה שתוק ממזר ופסול. עוד ראי' לזה מהא דפ"ב דכתובות (דף כ"ו ע"ב) דאמר ר' יוחנן ד"ה אין ערעור פחות משנים גבי הא דנפק עליו קלא דבן גרושה הוא כו' וע"כ ר' יוחנן ס"ל דלא הוי ממזר מחייבי לאוין ותפסי בה קדושין כמ"ש התוס' סוף פ"ק דיבמות (דף ט"ז ע"ב) ד"ה קסבר כותי כו'

ב עוד היה נלע"ד להביא ראיה דיבמה לשוק מיקרי דבר שבערוה מהא דפ' הא"ר (דף צ"ג ע"ב) א"ד כו' כי תבעי לך יבמה לעלמא (מ"ט דע"א משום דמלתא דעל"ג כו' או דילמא כו' והרי למעלה בריש פירקין שם (דף פ"ח ע"א) לא הוצרך הש"ס להנך טעמי דע"א באשה שמת בעלה אלא משום דהוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים. וא"כ מאי מבעי' ליה כאן ביבמה לשוק הא ע"א נאמן בה אע"ג דליכא טעמא דדייקא. ובשלמא לשיטת התוס' והרא"ש דע"א א"נ באיסורים במקום דאתחזק איסורא אפי' אינו דבר שבערוה א"ש. אבל לשיטת הסוברים דנאמן בשאר איסורים קשה מאי מבעי' ליה. אע"כ דגם זה נקרא דבר שבערוה. ועוד דאפי' לשיטת התוס' והרא"ש מוכח הכי מהא דפשיט רב ששת מדתנן אמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנך כו' אלא לאו חד וטעמא דאתו בי תרי ואכחשוהו הא לאו הכי מהימן. והרי בכה"ג לא הוי במקום חזקה. דהא כיון שהיה לה בן בחזקת היתר לשוק עומדת. ואע"פ שהיה בחזקת א"א אין מחזיקין מאיסור לאיסור כמ"ש התוס' בפ' ד' אחין (דף ל"א ע"ב) ועוד דכיון שנאמן לומר מת בעלך הרי יצתה מחזקת א"א. וא"כ במ"ש אח"כ מת בנך אין כאן חזקה ליבום ולא דבר שבערוה. וא"כ מאי פשיט ליה רב ששת להיכא דלית לה בן ואמר מת יבמיך כו' אע"כ דזה הוי דבר שבערוה אך לפ"ז יקשה מכאן לאותם הסוברים דגם דבר שבערוה אם לא אתחזק איסורא דא"א ע"א נאמן מן התורה א"כ מאי פשיט ר"ש. ואין לומר דהנך דמבעי' להו בע"א ביבמה לשוק מבעי' להו ג"כ בכה"ג במת בעליך ואח"כ מת בנך דזה ודאי א"א לומר כן לשיטת אלו הפוסקים דלדידהו בלא"ה נאמן ע"א בלא טעמא דדייקא או דעל"ג כמ"ש. והנה הוכחה ראשונה שכתבתי דמוכח דזה נק' דבר שבערוה יש לדחות דרב ששת פשיט לה מהא דתנן והולד ראשון ואחרון ממזר דאתיא כר"ע דס"ל יש ממזר מחייבי לאוין וכמ"ש רש"י שם א"כ לדידיה שפיר הוי דבר שבערוה ובעי' דבעו בני הישיבה י"ל דהיינו היכא דאמר להו מת יבמך להנשא לעלמא ולא היה לה בן ומטעם דאתחזק איסורא דאין ע"א נאמן אפי' בשאר איסורים. אך לשיטת החולקים וס"ל דע"א נאמן בשאר איסורים אף דאתחזק איסורא ודאי דמוכח מכאן דהוי דבר שבערוה. וסבור הייתי ליישב הך סוגיא שלא יקשה משם להפוסקים דס"ל דע"א נאמן באיסורים במקום חזקה. וגם להפוסקים דס"ל דבדבר שבערוה היכא דלא אתחזק איסורא נאמן ע"א. והיינו דהך בעי' אתיא כתרי לישנא בתראי דרב גידל בפ' הא"ר (דף צ"ב ע"ב) דס"ל דיש ממזר מדרבנן מיבמה לשוק משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדה"י ולהכי כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון כמו באשה בעדות שמת בעלה דאין ע"א נאמן משום דהוי דבר שבערוה ואתחזק איסורא דא"א. אך עדיין קשה מהא דקאמר שם א"ל רב מרדכי כו' ת"ש אין האשה נאמנת כו' הא ע"א נאמן. ודחי שם אלא כי אצטריך לר"ע אצטריך סד"א הואיל ואמר ר"ע יש ממזר מחייבי לאוין חיישא אקלקולא דזרעה ודייקא קמ"ל. וא"כ הך סוגיא כלישנא קמא דרב גידל דלא הוי אפי' ממזר מדרבנן מיבמה לשוק דאל"כ למה הוצרך לומר דלר"ע אצטריך וכמ"ש התוס' שם (דף צ"ב ע"ב) ע"ש. ודוחק לומר דכיון דלרבנן אין זה ממזר מדאורייתא אין כאן קלקול כ"כ ולא הוי רבותא דודאי לא דייקא משום קלקולא דרבנן דאין זה סברא לחלק בהכי. לכן נראה עיקר דודאי מיקרי דבר שבערוה. ומאי דקשה על הר"ן ושאר פוסקים דמשמע מדבריהם דגם בדבר שבערוה אי ליכא חזקת איסור ע"א נאמן. יש ליישב בדוחק די"ל דהא דאמרי לה מת בעלך ואח"כ מת בנך מיקרי אתחזק איסורא. דהא בכ"מ דאזלינן בתר חזקה קי"ל דחזקה דמעיקרא עדיפא מדהשתא (וכבר נת' מזה למעלה באריכות) א"כ בהא דע"א נאמן לומר שמת בעלה שתנשא עכ"פ כל מה שנוכל לאחר זמן מיתתו מאחרינן ואמרינן דעד עכשיו עדיין חזקת א"א עלי'. וא"כ כאן יש ספק איזו מת קודם אם בעלה או בנה יש לנו לאוקמה אתתא בחזקת א"א כ"ז שנוכל ואמרינן דתחיל' מת בנה ואח"כ בעלה. וא"כ הע"א שמעיד שבעלה מת קודם הרי בא להוציאה מחזקת א"א מקודם ושפיר מיקרי דבר שבערוה וחזקת איסורא דא"א. ועכ"פ מוכח קצת משם דיבמה לשוק הוי דבר שבערוה ומאי דמשמע מדברי הגאון נוב"י בתשו' שם קצת דיבמה לשוק כיון דשייך לומר מסני סני לי' גם אי לא הוי דבר שבערוה אין ע"א נאמן. לא הבנתי דבריו דמה בכך הא אם ע"א נאמן לא צריכינן לטעמא דדייקא ומנסבא כדמוכח שם בסוגיא דר"פ הא"ר. וא"כ למה לא יהיה ע"א נאמן כיון דלא אתחזק איסורא וכי בשביל שהאשה שונאתו ליבם יעיד העד שקר. ועכ"פ לשיטת הפוסקים דע"א א"נ באיסורים אף שאינו דבר שבערוה רק במקום חזקה אין לנו הכרח כ"כ דיבמה לשוק מיקרי דבר שבערוה דשפיר י"ל דכאן מיקרי במקום חזקה וכמ"ש ודוק

ג ודברי הגאון נוב"י שם צ"ע בעובדא דידיה באשה שהיה לבעלה אח אלם ומת בעלה בלי בנים והעיד ע"א שהי' תנאי בקדושין שחקר שם אם מיקרי ע"א במקום דאתחזק איסורא. וכ' שם דאע"ג די"ל דלא חל הקדושין מעיקרא לא הוי חזקת א"א. מ"מ באשה היושבת תחת בעלה זמן רב. ולא שום תנאי מיקרי אינו מוחזק בתנאי כו' מ"מ תיכף אחר החופה לא שייך דאתחזקה זקוקה ליבם. ואם אז הי' מעיד ע"א שנתקדשה על תנאי היה מועיל אז עדותו ע"ש. ולענ"ד הוא תמוה מהא דפ' המגרש (דף פ"ט ע"א) ההוא דנפק עלי' קלא דאיקדשה לבר בי רב אתיא רב חמא לאביה כו' א"ל על תנאי קדיש כו' א"ל כיון דבעידנא דהוי קלא לא הואי אמתלא לאו כל כמינך