בית נאמן נט

ור' יוחנן בעצמו ס"ל שם דל"ת. ואפשר לומר דכיון דחכמים תקנו שלא יועיל גט בכת"י לענין דלא תנשא לכתחלה לא שכיח שיגרש אשתו בכת"י בלא עדים לכך לא מהימן דאנן סהדי שמשקר בזה. ולהכי אפי' אם מת וניסת אח"כ לכהן לא חיישינן לדבריו כלל

ג והרמב"ם ז"ל (פ"א מה' גירושין הי"ג) כ' וז"ל ומנין שיתננו לה בפני עדים הרי הוא אומר ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר וא"א שתהיה היום ערוה והבא עליו במיתת ב"ד ולמחר תהיה מותרת בלא עדים לפיכך אם נתן לה גט בינו לבינה ואפי' בע"א אינו גט כלל עכ"ל. ובס' פתח הבית שם העתיק דבריו ופי' כוונתו דכיון דאמרה תורה ע"פ שנים עדים וגו' יומת וגו' וא"כ אם נאמר דגט בינו לבינה מהני א"א להרוג הבא על א"א שמא גירשה בעלה בינו לבינה דבשלמא אם בעינן עדים אף דעתה אין עדים לפנינו יכול הדבר להתברר משא"כ בלא עדים כלל ע"ש, ולענ"ד אין זה כוונת הרמב"ם גם דבריו אינם מובנים דהא א"א לחייב מיתה אא"כ מתרים בה שתתחייב חנק וצריכה לקבל ההתראה. ואם נתגרשה הייתה אומרת כן לעדים. גם אין לומר דכוונתו דא"א לחייב את הבועל מיתה כגון שהיא אינה בת דעת לקבל התראה דגם זה אינו דכ"ז שאין הדבר מתברר ע"פ הבעל או עדים שגירשה אין אנו חוששין ובחזקת א"א קיימא דהא קיי"ל סוקלין ושורפין על החזקות כדאי' בס"פ עשרה יוחסין. דאל"כ קשה לרב יוסף דס"ל בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן היאך סוקלין ע"י שמא יאמר הבעל שגירשה. ומ"ש דכיון שצריך עדים לגירושין הדבר עומד להתברר. קשה מ"מ אם יאמר שגירשה בפני עדים והלכו למדה"י או שמתו מי יברר היפוך זה. אע"כ דכה"ג לא חיישינן ודנין מיתה ע"פ החזקה לבד כ"ז שאינו מתברר שנתגרשה ולכך נלע"ד דכוונת הרמב"ם מ"ש הרי הוא אומר כו' היינו מ"ש בש"ס דאין דבר שבערוה פחות משנים דילפינן דבר דבר מממון. והרמב"ם אין דרכו לחדש מעצמו מה שלא נזכר בש"ס. והם עצמם דברי הש"ס. וכוונתו דכמו שאינו מתקיים הדבר לחייב אחר בממון אלא ע"י עדים כמו כן אינו מתקיים ענין ערוה שתהי א"א או שתהיה מותרת מדין ע"א ואין קיום הדבר בלא עדים. והיינו מה שנוגע לאחרים א"י לאסור ע"י קדושין ולא להתיר ע"י גיטו בלא עדים. ומה דקאמר הש"ס בקדושין אי מה ממון הודאת בע"ד כמאה עדים דמי כו' ומשני הכא חב לאחריני כו' היינו שכמו שבממון מהני לחייב א"ע כמו כן יועיל הודאתו לחוב עצמו לאסור בקרובותיה. וע"ז משני דכיון דחב לאחריני ע"י הקדושין א"א לומר שיהיו קדושין לחצאין ואין הדבר בלא עדים יכול להתקיים לאסור על עצמו קרובות ותהיה היא מותרת לאחרים כרצונו ואין הודאתו מועיל בקדושין כי אם כשאומר שבאמת קידשה בפני עדים שבזה אף שא"נ לאחרים נאמן ע"ע משום דשוי' אנפשיה חד"א. משא"כ באם עיקר המעשה לא הי' בפני עדים גם לפי דבריו ולכן כמו כן בגירושין אע"ג דלא שייך חב לאחריני. מ"מ אין הדבר חל להתיר האיסור א"א שבה בלא עדים. והיינו שאין הדבר חל בלא עדים וזה ברור לענ"ד בכוונת דברי הרמב"ם. וא"כ א"ש ג"כ דלכך מהני כת"י בלא עדים גבי גירושין דכמו דגבי ממון מהני גם לחוב אפי' במכחיש דברי התובע והרי הדבר מתקיים ע"פ כת"י. וצ"ל דכת"י כמאה עדים דמי מהני גם גט כה"ג וא"כ לפ"ז גם בקדושין ודאי דמהני כת"י בלא עדים

ד וראיתי בס' עצי ארזים. (סי' ל"ב ס"ק ט') שהכריע להלכה כדעת הרשב"א דס"ל בקדושין לא מהני כת"י בלא עדים כלל. וכ' שם דלשיטת הרי"ף ג"כ דס"ל דעידי חתימה בלא ע"מ מהני גבי גט. א"כ ע"כ הא דכתב ידו מהני גבי גט גם בלא עדים היינו או משום דס"ל דלא הוי חב לאחריני או משום דכיון דתיקון רבנן ע"ח דיהני משום דזימנין דהלכו עידי מסירה למדה"י אמרינן כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ולכן מהני גט בכת"י דכמאה עדים דמי משא"כ בקדושין יעו"ש. ולענ"ד אין זה מספיק דמ"ש דבגיטין לא הוי חב לאחריני כבר כתבתי למעלה דא"כ יקשה למה לא יועיל גט בינו לבינה אף בכת"י אחר אם שניהם מודים לאוסרה אם הוא כהן עכ"פ. אע"כ דכמו דאין קדושין חלין בלא עדים כמו כן גבי גיטין או מהטעם שכ' הרמב"ם או משום דאתקש יציאה להויה. ומ"ש עוד דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' ג"כ לא הבנתי דתינח אם גירשה בתק"ח בעידי חתימה שייך לומר כן אבל אם גירשה בכתב ידו בלא עידי חתימה דלא כתקנת חז"ל שהרי הוא פסול מדבריהם וא"כ למה יפקיעו הקדושין בכה"ג. ובכה"ג ודאי די"ל דחזר דינו לדין תורה דאין זה כלום בלא עידי מסירה דאין דבר שבערוה פחות משנים. ומה שהקשה שם דהיאך אפשר לומר דיועיל כת"י בקדושין בלא עדים כיון דילפינן דבר דבר מממון והוי חב לאחריני. כבר כתבתי למעלה דאין זה קושיא דכיון דהכת"י. יוצא מיד המתקדשת ומסתמא בא לידה מידו דלא חשידי לזייפא ולנפילה ל"ח. א"כ כל שאנו רואים כת"י בידה ה"ז כאלו אנן סהדי שקידשה בפנינו שהרי הכת"י עצמו שכותב הרי את מקודשת לי בזה היא מתקדשת. ואין זה דומה לאומר בפה שקידשה ואפי' היא מודה כיון שאין ידוע לפנינו. גם מדברי התוס' פ' ד' אחין (דף ל"א ע"ב) שכ' מספקא לר"י כתב בכת"י ואין עליו עדים אי מהני בקדושין או לא דכיון שא"צ זמן מה לנו אם אין עליו עדים עכ"ל מוכח מדבריהם דס"ל דעכ"פ מה"ת ודאי דמהני רק דמספקא להו אם פסול מדרבנן כמו בגט דפסול משום דיכול להקדים הזמן או דבקדושין דלא שייך זה גם מדרבנן כשר. ובס' עצי ארזים שם כ' דהתוס' ע"כ לא ס"ל כרבו של הריטב"א שהרי התוס' ס"ל דבגט לא מהני ע"ח בלא עידי מסירה כמ"ש בפ"ק דגיטין. וא"כ מאי מספקא להו דהא אם יש עידי מסירה כשר אפי' מדרבנן ע"ש. ולכן צ"ל דכוונת התוס' דמיירי שא"י אם היו ע"מ ולכך אם כת"י כשר דכמאה עדים דמי אמרינן מסתמא נמסר לפני עידי מסירה. ולענ"ד נראה דהתוס' כאן ביבמות ס"ל כשיטת הרי"ף דבגט מהני גם לר"א או עידי חתימה לחוד או עידי מסירה דלכך פסלו חכמים כת"י בגט בלא זמן משום שיכול להקדים הזמן כמו שירצה ואם נאמר דגם בכת"י מן התורה בעינן עידי מסירה. וא"כ צ"ל דע"י עידי מסירה אין הזמן מתברר ע"י שאין מעידים על הזמן הכתוב בו. דאל"כ מאי חשש זמן יש כאן כיון שצריך למוסרו בפני עדים. וא"כ יקשה על מ"ש בפ' השולח העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם וקאמר שם לא נצרכה אלא לר"א דאמר ע"מ כרתי תיקנו רבנן ע"ח זמנין דמתו העדים כו'. ולמה לא אמר דמ"ש מפני תיקון העולם היינו כדי שלא יקדים הזמן בכוונה אע"כ דגם ע"י עידי מסירה מתברר הזמן שהם יעידו על הזמן שמסר הגט בפניהם. וא"כ תמוה מה זה שכתבו דלכך בכת"י פסול מפני תקנת הזמן כיון שצריך לתנו בפני ע"מ. אע"כ דהתוס' ס"ל דא"צ ע"מ כלל או דמתני' אתיא כר"מ דס"ל ע"ח כרתי. וא"כ מוכח מדבריהם דבקדושין כת"י בלא ע"ח ובלא ע"מ מועיל עכ"פ מן התורה. גם מ"ש בנימוק"י בפ' ד' אחין בשם קצת מרבוותא דדוקא בגט מהני כת"י משום דכתיב וכתב לה משא"כ בקדושין. תמיהני דהא זה עצמו דאשה מתקדשת בשטר ילפינן ג"כ מוכתב לה דגיטין דאתקש יציאה להויה. וא"כ ודאי דבכה"ג דמהני בגט מהני ג"כ בקדושין. ולכן מכל הנך טעמי אין לדחות דברי רבו של הריטב"א מהלכה בשתי ידים. ולענין דינא עי' בביאור רבינו הגדול הגר"א ע"ש שהכריע להלכה דלא מהני בקדושין כת"י בלא עדים. ומ"מ ודאי שיש לחוש לחומרא להנך רבוותא שכתבו דמהני מן התורה:

טו מה נקרא בכלל דבר שבערוה. ובו ה' חלונות

א בס' פתח הבית שם (שורש ג' ענף ד') הביא דברי הגאון נוב"י בתשו' שכ' שיש מקום לומר דיבמה לשוק לא מיקרי דבר שבערוה הואיל ואין בזה כרת ובשם המרדכי הביא שם דזה מיקרי דבר שבערוה. ובפתה"ב שם הקשה על הנוב"י מהא דפ' האומר בפלוגתא דאביי ורבא גבי אשתו זינתה בע"א מוכח דגם שבוי' לענין פסול בנה מכהונה מיקרי דבר שבערוה