בית נאמן נח

אחים כו' וית' אי"ה לקמן מזה (ובזה א"ש הא דקאמר אביי גופיה בפ"ב דכתובות (דף כ"ב ע"ב) שנים אומרים נתגרשה כו' תרגמא אביי בע"א כו' וכדעולא דאמר עולא כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים כו' ע"א אומר נתגרשה כו' תרווייהו בא"א מסהדי כו' והאי דאמר נתגרשה הוי ליה חד כו' והקשו תוס' ישנים שם למה הוצרך לומר משום דתרווייהו בא"א מסהדי כו' תיפוק ליה דבלא"ה אין דבר שבערוה פחות משנים. ולכאורה אין זו קושיא כלל די"ל דאביי לשיטתו דס"ל דע"א נאמן בדבר שבערוה. וכן הקשה בפתח הבית שם וע"ש שהקשה עוד לאביי אמאי אם נישאת תצא כיון דע"א נאמן הוי ליה כשנים מן התורה ולפי מ"ש א"ש הכל דבאמת גם לאביי ע"א בגירושין א"נ כלל מן התורה גם לשיטת התוס'. ועי' בחידושי הרשב"א שכ' דגם אביי דאומר דזינתה בע"א אסורה אין זה אלא מדרבנן והוא ס"ל שם דאביי ס"ל דגם מקדש בע"א חוששין לקדושיו מדרבנן: יד כת"י בקדושין אם יש לו דין ע"א או ב' עדים ובו ד"ח

א בחידושי הריטב"א למס' קדושין הביא מחלוקת הראשונים בשטר קדושין בכת"י בלא עדים דאיכא מ"ד דלא מהני כלל דהא מחייב לאחריני ואין דבר שבערוה פחות משנים. ובגיטין דמהני מן התורה הוא משום דלא מחייבא לאחרינא או משום דכתיב וכתב לה דמשמע אפי' הוא עצמו. וכ' שם בשם רבו דכתב יד כמאה עדים דמי ומה"ת כשר בגט מדאורייתא וכיון שכן ה"ה בשטר קדושין דהא אתקוש אהדדי כו' ע"ש. ודברים אלו צריכים עיון דדעת א"ד דלא מהני רק בגט משום דלא מחייבי לאחריני. דא"כ קשה יועיל גט בלא עדים אם שניהם מודים דהא טעמא דקדושין לא מהני אפי' שניהם מודים קאמר בש"ס משום דמחייבי לאחריני וא"כ יועיל גט בלא חתימות ובלא עדים. אלא ודאי דרק לגבי קדושין הוצרך לה"ט משום דהתם לחומרא הוא לאוסרה לאחרים ולכן הוצרך לומר משום דמחייבי לאחריני לכך לא מהני הודאתם לאסור לאחרים, משא"כ בגיטין שבא להתיר בלא"ה א"י להוציאה מחזקת א"א ע"י הודאתם בלא עדים למ"ד אין ע"א נאמן במקום חזקה. וגם לשיטת הסוברים דע"א נאמן במקום חזקה מ"מ באיסור ערוה גילתה התורה דבעינן ב' עדים דילפינן דבר דבר מממון. וא"כ ודאי דה"ה בקדושין דהוי ג"כ דבר שבערוה דע"כ צ"ל דכת"י דמועיל מה"ת משום דכמאה עדים דמי. ובזה שווים קדושין לממון. ועוד דכיון דילפינן דאשה מתקדשת בשטר מהא דמתגרשת בכתב ואם נאמר דבקדושין לא מהני כת"י א"כ היאך ילפינן קדושין מגירושין דמתקדשת בכתב כיון שא"י ללמוד שיהיה שוה לכל דבר. וכעין מ"ש התוס' בפ' שור שנגח (דף מ' ע"ב) בהא דנוגח ורובע וכמש"ל בזה. אלא ודאי העיקר כדעת הרשב"א רבו. ובאמת גם בגט צ"ע למה יועיל כת"י בלא עדים לפי מ"ש בחדרים הקודמים דלכך לא מהני קדושין בע"א אפי' שניהם מודים כיון דע"א א"נ לאסור ולחייב אחריני לכך אין הקדושין חלים כלל כיון שא"י לאסור ע"י לאחרים והיינו מטעם דאין ע"א נאמן לגבי אחרים. וא"כ ה"ה בכת"י שמסר לה בינו לבין עצמו היאך מהימן לומר שמסר הגט לידה והא כ"ז שלא בא הגט לידה היא א"א גמורה לכל דבר ואין לומר כיון שהוא כת"י הבעל והגט בידה לא חיישינן שמא כתב ולא מסר לה והיא עצמה נטלתו או שאבד ומצאתו. דלנפילה לא חיישינן וגם כיון דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה ל"ח שמא כתבו להצניעו ומסתמא מסרו לה. א"כ בגט שחתמו עליו עדים ולא מסרו בפני עדים ג"כ נאמר דמסתמא מסר לה כיון שיש עדים חתומים על הגט ומסתמא לא חתמו בלא ציווי הבעל וא"כ קשה על התוס' והרא"ש שכתבו בכ"מ דגם לר"מ דס"ל ע"ח כרתי מ"מ מודה דבעינן ג"כ עידי מסירה משום דאין דבר שבערוה פחות משנים. וראיתי בפתח הבית שם בשורש א' שכ' טעם לשיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דע"ח מהני לר"א בלא עידי מסירה משום דגם בממון מהני בשטר ע"ח בלא ע"מ ולא הבנתי דבריו דבשטר ממון שאני דבחתימה לבד נתחייב הלוה דהא קיי"ל אין כותבין שטר ללוה בלא מלוה אלא בשטרא אקנייתא שמיד מתחייב לו. משא"כ בגט שאינה מתגרשת מה"ת ע"י חתימות העדים עד שבא לידה. גם מ"ש שם דלכך מהני בגט משום דלא חב לאחריני ג"כ אין זה כלום דהא בפירוש אמרו גם גבי גט אין דבר שבערוה כו' ולא מהני גט בינו לבינה. ואפי' ע"י ע"א ואפי' שניהם מודים. וע"כ צ"ל משום דאתקש יציאה להויה וכמו שאין מועיל קדושין בלא עדים כמו כן ממש בגט

ב ויש לי מקום עיון בהא דקיי"ל דמקדש בע"א אין חוששין לקדושין אפי' שניהם מודים וכתבנו למעלה הטעם כיון דא"נ בדבריו לחוב לאחריני לא חלו הקדושין כלל כיון דלא חל ההקדש א"כ בהא דקיי"ל דאב נאמן על בתו לומר שקידשה או מטעם מיגו שבידו לקדשה או משום דהתורה נתנה לו נאמנות כמ"ש בפ' האומר (דף ס"ד ע"א) א"כ יועיל קדושי אב בבתו קטנה בלא עדים כלל. והיה נלע"ד ליישב ע"פ מ"ש הרשב"א בחידושיו למס' קדושין שם דלס"ד דמ"ש חב לאחריני הוא שע"י הקדושין נאסרים הקרובות. שהקשה שם דא"כ גר וגיורת מאי איכא למימר דשם לא שייך איסור קרובות. ותי' שם דלא פלוג דכיון דעיקר קדושין הוא חוב ולא מהני בלא עדים. לכן גם היכא דלא שייך חוב ג"כ לא מהני דהתורה לא חילקה בזה. וא"כ א"ש גם בקדושי אביה דהתורה לא זכתה לאב אלא מה שיכונת בידה כשהיא גדולה דכיון דאפי' בקדושי עצמה לא מהני בלא עדים גם בקדושי אביה כן. ובזה א"ש ג"כ מה שיש להקשות לכאורה לרב יוסף דס"ל בפ' יש נוחלין (דף קל"ד ע"ב) בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן משום דבידו לגרשה א"כ למה לא יועיל גירושין בלא עדים כלל. דהא בכה"ג גם בממון מהני בלא עדים היכא שיש לו מיגו ולא שייך לומר משום דחב לאחרים כמ"ש התוס' בפ"ק דגיטין (דף ד' ע"ב) משום דאוסר אותה לכהן דכיון שיש לו מיגו לגרשה בכה"ג גם בממון מהני. ולפי מ"ש א"ש דכיון דבקדושין הוי חוב לאחריני ובעינן שני עדים דאל"ה אינו חל הקדושין כלל כיון דלא מהימן לאוסרה על אחרים לכן גם בגירושין הדין כן משום דאתקש יציאה להויה. אך עדיין קשה דהא עיקר קרא דדבר לא כתיב כלל גבי קדושין רק בזנות כי מצא, בה ערות דבר וא"כ כמו שבזנות נאסרה ע"פ הודאתם דהא באומר פ"פ מצאתי נאסרה עליו. וא"כ גם בגיטין וקדושין למה לא מהני בלא עדים אף שהענין אמת. ועי' בלח"מ (פ"א מה' גירושין הי"ג) שכ' דדבר דכתיב גבי זנות קאי גם אגיטין דכתיב בתריה וכתב לה ספר כריתות וגו' ע"ש. ולפ"ז הוי א"ש לרב יוסף דס"ל דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן ע"כ הא דכתיב דבר גבי גירושין היינו לומר דעיקר מעשה הגירושין צריך שיהיה ע"פ עדים דא"א לומר בעי ב' עדים להתירה לעלמא דא"כ א"נ לומר שגירשה דהא ס"ל דמהימן. וא"כ א"ש גם לאביי ושאר אמוראי דפליגי התם על רב יוסף וס"ל דא"נ מ"מ ע"כ מוכרח דבעינן ב' עדים בעיקר הגירושין דהא טעמא דס"ל דא"נ היינו דליכא מיגו דאם איתא דגירשה קלא אית לה כדאמר התם. ואם נאמר דלא בעי עדים בעיקר הגירושין א"כ יכול להיות שגירשה בינו לבינה ולכן ליכא קלא דעדים הוא דאפקי לקלא וכיון דכתיב דבר דבעינן עדים מוכח מזה דבלא עדים אין הגט כלום אף דהמעשה אמת. ומ"מ אכתי קשה דכיון דכתב ידו בגט מהני מה"ת בלא עדים אע"ג דלית ליה קלא דהא קיי"ל כתב בכת"י שחייב לחברו מנה אינו גובה ממשועבדים דלית ליה קלא א"כ למה פליג על רב יוסף דהא שפיר י"ל דנאמן לומר גירשתי את אשתי בכתב ידי בלא עדים דבזה ליכא (עדים) קלא וא"כ יש לו מיגו ואם נאמר דבאמת אם אמר הבעל כן גרשתי את אשתי בכת"י בלא עדים נאמן גם לאביי ור"י שם. והם מיירי באמר גרשתי ע"פ עדים דוקא. אין זה נראה מסתימת דברי הפוסקים דא"כ היה להם לחלק בזה ואין לומר משום דאין נפ"מ דאנן קיי"ל כתב בכת"י ואין עליו עדים פסול דהא יש נפ"מ לענין אם ניסת דהא קיי"ל דכתב ידו אם ניסת לא תצא כדאיתא בפ' המגרש (דף פ"ה ע"ב)