בית נאמן נב

על המיתה שבעלה מת ולא להתירה. וכן קשה בהא דרפ"ק דגיטין שמקשה למה נאמן השליח נאמר ג"כ דאינו מעיד רק על הכתיבה שנכתב לשמה. גם מ"ש שם עוד לתרץ דבשליח שאבד הגט לכך נאמן ע"א משום דאין כאן רק חששא דרבנן כבר נתב' בחדר הקודם דאין דברי' נראים בזה. ולכן העיקר נ"ל דמה שמחזירין הגט לשליח הוא מטעם אבידה דלמ"ד סימנים דאורייתא או בטב"ע לצורבא מרבנן מטעם אבידה מחזירין לו מן התורה וענין שם מציאה עליו דהא הגט עכ"פ שוה מידי לצור ע"פ צליחותו וכיון שמן התורה הוחזק הגט שהוא שלו והוא שאבד אותו לכן מהני ג"כ שיגרשנה השליח בגט זה כיון שכבר הוחזק שהוא שלו וזה דומה למ"ש הרמב"ם דע"א שאמר חתיכה זו חלב או אשה זו גרושה או זונה ואח"כ נשאה כהן לוקה עליו וכ' שם דהאיסור עצמו כיון שכבר הוחזק כדינו לאסור שוב מועיל גם למה דבעינן ב' עדים. וכבר הארכתי בביאור דבריו בזה למעלה (חדר ד' חלון ט') ואין זה דומה לע"א שמעיד על מיתת בעלה דשם אין נפ"מ בעדותו רק לענין נשואי אשתו או לירושת היורשים דבשניהם אין ע"א נאמן. ולענין מה שהקשה מהא דמושלך בבור כו' לענ"ד בלא"ה לק"מ דהא איתא בפרק החולץ (דף ל"ט ע"ב) אשתמודעינהו כו' פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר אפי' קרוב ואפי' אשה

הגה"ה ובמ"א כתבתי מה שיש לדקדק בסוגיא שם מה דהוצרך לפסוק הלכתא דאפי' קרוב כו' הא בלא"ה קיי"ל כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכתא כרבינא לקולא כדאיתא בפ' ג"ה ובפ' כ"ש וכתבתי לתרץ משום דכאן יש נפ"מ לענין הוצאות ממון דהרי אם היה רוצה לייבם היה מייבם כמ"ש שם ואמרינן ליה אי יצבית ליבומי כו' והרי יש כאן חומרא לשאר יורשי המת ולפ"ז אע"ג דבממון לכ"ע בעינן ב' עדים אעפ"כ מועיל כאן אפי' קרוב משום דהוי גילוי מילתא בעלמא ודו"ק: הרי מפורש דבכה"ג לא בעינן עדים כלל. ובאמת במקום שמוחזק לנו דאין העד משקר בשום אופן גם בדבר שבערוה ובחזקת א"א מהימן ע"א דיותר מזה מצינו דאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת משום דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. ונראה דאפי' רב אחא דמחמיר שם דצריך עדים אינו אלא חומרא בעלמא מדרבנן. ולכן א"ש גם אליביה הא דמושלך בבור מ"ש דבשעת הסכנה כותבים אע"פ שאין מכירים משום דלא החמירו חכמים בכה"ג. ומ"מ עדיין צ"ע דמשמע דאם היינו מכירים אותו דחזו ליה בבואה כו' נאמן מדינא לומר אני הוא אע"פ שאין מכירין שזאת אשתו דכן נראה מלשון רש"י שכ' בפ' האומר דגיטין (דף ס"ו ע"א) על הך משנה דמושלך בבור כו' ואמר שמו ושם עירו כו' משמע מדבריו להדיא דכל שאין חשש שמא שד הוא וידוע שהוא אדם כל שהזכיר שמו ושם עירו כותבים גט לאשתו אע"פ שאין ידוע שזאת אשתו. ולפ"ז תימא דהא איתא בפ' ג"פ (דף קס"ז ע"ב) בהא דתנן כותבים גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו כו' ובלבד שיהיו מכירים וקאמר בש"ס דבעינן שיהיו מכירים שזו אשתו וכך שמותיהם משום דחיישינן לשני יוסף בן שמעון כו' דילמא אזיל וכתב גיטא וממטי לה לאתתא דהיאך אם לא שנאמר דהא דמושלך בבור כיון דאזיל למיתה אינו חשיד אז לקלקל א"א וכעין זה אמרו אין אדם משטה בשעת מיתה. (ואפשר שזה הכוונה מ"ש בשעת הסכנה כותבים אע"פ שאין מכירין ר"ל כיון שהאומר הוא בסכנה ועומד למות אין חושדים אותו בכך. וע"כ צ"ל דגם בדבר שבערוה פעמים שא"צ עדות גמורה דכל שידעינן בודאי שכנים הדברים הוי כמו אנן סהדי ודבר זה מסרו הכתוב לחכמים לפי אומד דעתם ועדיין צ"ע בכ"מ מזה)

ד ובפ' האשה שנתארמלה (דף כ"ג ע"א) עד אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה תרווייהו בפנוי' קא מסהדי והאי דקאמר לא נתקדשה הוי ליה חד ואין דבריו של א' במקום שנים. וכ' התוס' שם ד"ה תרווייהו כו' וז"ל לא הוי צריך להא דאפי' ליכא אלא ההוא דאמר נתקדשה לא תצא דאין דבר שבערוה פחות משנים אבל תימא אמאי לא תנשא לכתחילה דהוי לן לאוקמה אחזקת פנוי' וי"ל כגון שאנו יודעים שזרק לה קדושין ומספקא לן אי קרוב לו או קרוב לה כו' דכיון דודאי זרק לה הקדושין לית לן למימר אוקמה אחזקה להתירה לכתחילה כו' עכ"ל. ומשמע קצת מדברי תוס' אלו ג"כ דאע"ג דכאן לא הוי נגד חזקה דהא אתרע חזקת פנוי' דידה אעפ"כ בדבר שבערוה אין ע"א נאמן ולכך לא תצא רק לכתחילה מחמרינן. אבל דברי התוס' צריכים ביאור ויש להעיר בדבריהם כמה ספיקות. א' דלכאורה משמע מתחיל' דבריהם דאם בא ע"א ואמר שנתקדשה ואין שם מכחיש לא תצא אם נישאת אבל לכתחילה לא תנשא וקשה למה כיון דדבר שבערוה אין פחות משנים למה נחלק בין לכתחלה לדיעבד והיה לנו לומר דגם לכתחלה תנשא דבכ"מ דקי"ל דאין ע"א נאמן כגון בנטמאו טהרותיך אין מחמירין אפי' לכתחלה. ב' קשה על מה שהקשו למה לא תנשא לכתחלה דהוה לן לאוקמה אחזקה למה לא הקשו בפשיטות מהא דאין דבר שבערוה פחות משנים ואפי' במקום דלא אתחזק איסורא כדמוכח מדברי התוס' עצמם וא"כ למה לא תנשא לכתחלה. ג' יש לתמוה מ"ש התוס' בתירוצם דמיירי שיודעים שזרק לה קדושין רק שספק לנו אם קרוב לו או לה דאתרע חזקת פנויה דמה בכך היכא אתרע החזקה בכך הא זה דומה למ"ש בר"פ א"ט (דף מ"ג ע"ב) אמר עולא ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא. והיינו מטעם דמוקמינן לה אחזקת כשרות דנשחטה הותרה אע"ג דנולדה ריעותא מחיים דאין מחזיקין מאיסור לאיסור כמ"ש התוס' שם. הרי אע"ג דניקב עור אחד של הוושט והתחיל מעשה הטורף מ"מ כיון שיש ספק אם נגמר הריעותא עד שניקב מעל"ע לא אתרע בכך חזקה זו. א"כ כ"ש כאן אף דזרק הקדושין ונתקרב אצלה כ"ז שאין ידוע שנפל קרוב לה ונגמר מעשה הקדושין לא אתרע החזקה בכך,. ואדרבא כאן קיל טפי דכ"ז שלא נפלו הקדושין קרוב לה כאלו לא התחיל מעשה הקדושין דמי דכאלו עדיין ביד המקדש וברשותו הוא. דאטו אם כתב הבעל שטר קדושין ואנחיה בכיסיה נאמר דאתרע בכך חזקת פנויה דידה. משא"כ בנתחב קוץ בושט דדבר הנוקב עומד שם ועומד להיות נוקב והולך. ועוד דכאן לא אתחזק שום קדושין משא"כ שם דאתרע בחיי הבהמה די"ל מחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ ק"ו הדברים דאין כאן ריעותא בחזקה דידה. ואפי' למאי דלא קיי"ל שם כעולא דקיי"ל חוששין שמא הבריא. והיינו מטעם דקיי"ל חוששין לספק דרוסה מטעם דשכיח לאיסור כמ"ש התוס' שם. ואין לומר דש"ה דהוי כדיעבד אם נאסור הבהמה, דזה אינו דהא עולא לא מחלק בין בהמת ישראל או בין אם רוצה לקנות בהמת א"י שישב לה קוץ בוושט דסתמא נקט אין חוששין שמא הבריא ומשמע אפי' לכתחלה אין לחוש לזה ד' יש לתמוה דבפ' ד' אחין (דף ל' ע"ב) מוכח להיפוך דשם במשנה וכולם שהיה בהם ספק כו' ואלו בגירושין לא קתני ספק קרוב לו כו' מ"ט אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק כו' הרי דאע"ג דזרק לה הגט לא אתרע חזקתה בכך ובקדושין דלא אמרינן הכי היינו רק לחומרא ע"ש. ומשמע התם דגם במסקנא אע"ג דמשני בשינויא אחרינא. מ"מ סברא זאת דמוקמינן לה אחזקה קאי. רק מאי דמשני תנא בקדושין וה"ה בגירושין הוא ג"כ לחומרא דלא ס"ל שם במסקנא הך סברא דאם אתה אומר חולצות מתייבמות יעו"ש היטב

ה לכך נלע"ד לומר כיון דהא דאין ע"א נאמן בדבר שבערוה ילפינן לה דבר דבר מממון אמרינן דשוה הוא לדין ממון ממש לכל מילי כמו בע"א אע"ג דלא מהני להוציא ממון. מ"מ קצת ספק נעשה ע"י עדותו אף לנגד חזקה דהא חייב ע"י שבועה דאורייתא. וא"כ ע"כ נתנה לו התורה נאמנות במקצת להיות מגרע קצת החזקה רק דאין עושין מעשה להוציא ממון ע"י להוציא ממון והיכא שיש ע"א המכחיש העד אמרינן דע"א בהכחשה לאו כלום הוא ואין לו שום נאמנות ופטור משבועה כמו כן הוא דבר שבערוה ולכך בע"א אמר נתקדשה היכא דליכא עד המכחיש ליה חיישינן ליה ג"כ דאסורה להנשא לכתחלה דקצת ספק משויה לי' אבל אם נישאת ל"ת כמו התם דלא מפקינן ממון ע"י ואע"ג דבממון גזירת הכ' דמחייב שבועה דהא ע"א בקרקע קיי"ל דאין מחייב שבועה מ"מ ראו חכמים להחמיר בקדושין כיון שמצינו