בית נאמן נא

ספק השקול במקום חזקת איסור וא"כ הוי א"ש כאן בסוגיא דריש גיטין דכאן הוי חזקת א"א וכיון דחייש למיעוטא דאין בקיאים לשמה. אבל שם כתבו עוד דלפי מ"ש בפ"ק דר"מ לא חייש למיעוטא אלא מדרבנן וס"ל דבהדי חזקה הוי פלגא ופלגא. ומהתימא על תי' שכ' התוס' דבהדיא מוכח בפ' האשה בתרא דלר"מ אם נאמר סמוך מיעוטא לפלגא הוה כפלגא ופלגא. ויש בזה אריכות דברים ואכ"מ וצ"ע

דאל"כ מאי פריך לר"מ דחייש למיעוטא הא עכ"פ איכא רובא נגדו ובודאי רוב עדיף ממיעוטא וע"כ צ"ל משום דאיכא חזקת א"א וסמכינן מיעוטא לחזקה. וכיון דס"ל לר"מ דמיעוטא כמאן דאיתיה דמי שפיר מצרפינן ליה לחזקה והוי כספק השקול בלא חזקה וא"כ מוכח דבדבר שבערוה אין ע"א נאמן אע"ג דליכא חזקה. ועי' פ' בתרא דיבמות (דף קי"ט ע"א) דאשה שהלך בעלה וצרתה כו' רישא חזקה לייבום ורובא לשוק וחזקה לא הוי כרובא ואייתי מיעוטא דמפילות סמוך לחזקה והוי ליה פלגא ופלגא לא תנשא ולא תתייבם כו'. ומוקי שם כר"מ דחייש למיעוטא הרי בהדיא דעי"ז נחשב כפלגא ופלגא בלא חזקה. ועי' תוס' שם ע"ב ד"ה סמוך כו' שהקשו מהא דפ"ב דקדושין ופ' כיסוי הדם בתינוק שנמצא בצד העיסה אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא ומטהרין לעיסה ותי' משום דתינוק חשיב ליה כאין בו דעת לשאול והוי ספיקו טהור אפי' ברה"י

הגה"ה ומסוגיא דגיטין שם מוכח לכאורה דאם רובא מסייע לע"א מהני להוציא ממון דהא בהא דאמר אין דבר שבערוה פחות משנים פרש"י הטעם דילפינן דבר דבר מממון. וא"כ מאי משני לרבנן רוב מגמר גמירי. מה בכך הא יש כאן חזקת א"א וכיון דילפינן מממון כמו שבממון אין הולכין אחר הרוב כמו כן בדבר שבערוה הדין כן דלא מהני רובא נגד חזקה. אע"כ דע"א עם רובא מהני גם נגד חזקה. ודוחק לומר דהש"ס קאמר הכי אליבא דרב דהולכין בממון אחר הרוב דלא כהלכתא. ואליבא דשמואל נצטרך לומר סתם ספרי דדייני מגמר גמירי כיון דאין הלכה כרב וצ"ע מאוד לפי מה שהכריע הרא"ש בפסקיו פ' האשה בתרא דאנן קיי"ל דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכשיטת ר"י בתוס' פ' הלוקח בהמה (דף כ' ע"ב) ושם כ' הרא"ש דגם בדבר שבערוה מהני רובא אף נגד חזקה דהא יבמה לשוק הוי דבר שבערוה וכשי"ת במקומו בס"ד. א"כ כיון דילפינן דבר דבר מממון כמו שאין רוב מועיל בממון נגד חזקה להוציא לפי מאי דקיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב כמו כן יש לנו לומר דבדבר שבערוה לא אזלינן בתר [רוב] נגד חזקה ובמ"א כתבתי דמה דס"ל לשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב הוא ג"כ מטעם זה דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת וצ"ל דלא ילפינן דבר שבערוה מממון רק במקום דבעינן עדים דע"א לא מהני וע"ז נאמר ע"פ שנים עדים יקום דבר ולא אתאי גז"ש מהלכתא רק להך מילתא בלבד מה שנוגע לענין עדות. אבל במה שא"צ עדות רק מטעם רוב בזה לא ילפינן מממון. אבל לפ"ז צריך טעם באמת למה ס"ל לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב דמקרא דע"פ שנים עדים יקום דבר לא גמרינן רק במה דצריך עדות. ובמ"א כתבתי דאפשר דשמואל גמר לה מהא דאיתא בר"פ הפרה (דף מ"ו ע"ב) מנין למוציא מחברו ע"ה שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראיה אליהם, ופריך פשיטא מאן דכאיב ליה כאיבא כו' ומשני דקרא אתי לנזקקין לתובע תחלה. וי"ל דסוגיא זו היא אליבא דרב דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב. אבל לשמואל י"ל בפשיטות דמכאן יליף לה דמי בעל דברים כו' דהמע"ה ואין מועיל רובא בממון רק ראי' ברורה ולדידיה לא קשיא פשיטא וא"ש ודו"ק

הרי מוכח דלר"מ סמכינן מיעוטא לחזקה והוי ספק שקול וכאלו נסתלק החזקה לגמרי ועי' בר"ן בגיטין פ' התקבל בסוגיא דשליש במ"ש שם בהא דאמר לשלוחו צא וקדש לי אשה כו' שכ' בשם הרמב"ן דאם באו כל הקרובות כו' ותמה שם על הרמב"ן הא אין דבר שבערוה פחות משנים אף בלא אתחזק איסורא יעו"ש מוכח ג"כ דס"ל הכי. ולפ"ז צ"ע על הר"ן במ"ש דע"א מהני באבידה כיון דליכא חזקת ממון כיון דילפינן דבר דבר מממון יש לנו לומר כמו בממון מועיל ע"א בליכא חזקת ממון כמו כן יש לנו לומר דמועיל בערוה

הגה"ה הן אמת שיש ליישב קושיית הר"ן על הרמב"ן, והוא דשם מדין קבוע אחינן עלה דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ובכ"מ כתבו הפוסקים דדין קבוע חידוש הוא ואין לך כו' אלא חידושו לכן אין סברא להחמיר בזה ולומר דהוי כמחצה על מחצה ולהחמיר בדבר שבערוה שלא יהי' ע"א נאמן עליו אלא לענין נאמנות חשיב כרובא מסייע לעד דודאי מועיל לענין דבר שבערוה כמו שית' לפנינו באורך. ובזה נראה לענ"ד מ"ש הגאון בעל פנ"י בקדושין פ' האומר בהא דקדשתי את בתי וא"י למי ובא ע"א ואמר לפלוני נתקדשה דמהימן כמ"ש הר"ן. והקשה הפנ"י היאך נאמן נגד רובא דעלמא. ותי' שם משום דהוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי יעו"ש. ולענ"ד אינו כ' דקבוע חידוש הוא ולענין נאמנות ודאי די"ל דדינו כרוב ובאמת א"ש ודברי הר"ן אינם סותרים למ"ש הוא עצמו דגם בליכא חזקה אין דבר שבערוה פחות משנים וש"ה דאדרבא העד מסייע לחזקה שמברר שזהו המקדש ואינו בא לסתור החזקה אלא לקיימה משא"כ בהא דכ' הרמב"ן באם אומרות הקרובות לא נתקדשנו הוא בהיפוך שמוציאות עצמן מהך חזקת איסור ודו"ק בזה: והנה לפי מ"ש בחדר הקודם בדין ע"א בממון במקום דליכא חזקה כגון באבידה וליכא טוען ברי כנגדו דנאמן ע"א כמ"ש שם בשם הר"ן דמחזירין אבידה בע"א. א"כ דבר שבערוה דילפינן לה דבר דבר מממון ג"כ י"ל דנאמן היכא דלא אתחזק איסורא. וא"כ יהיו דברי הר"ן סותרים זא"ז

ב וסבור הייתי לומר דשאני ממון דשם מה שצריך עדים הוא כדי לידע בירור הדבר ולא אברו סהדי אלא לשקרי דהא אם היה הנתבע מודה לתובע קיי"ל דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי לכך כל שיש אומדנא דמוכח טובא שהוא שלו כגון באבידה שיש ע"א ואין כאן מי שיטעון ברי להכחישו לכך מראים הדברים שבאמת הוא שלו אבל בדבר שבערוה דקיי"ל אפי' שניהם מודים בקדושין או בגירושין כל שלא היו עדים אינו כלום. ועיקר הטעם הוא כדאיתא בקדושין פ' האומר (דף ס"ה ע"ב) אמר ליה רב אשי לרב כהנא כו' אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי כו' א"ל התם לא קא מחייבי לאחריני הכא קא מחייבי לאחריני. נמצא שבאמת דינו שוה לדיני ממונות דכמו דשם אם הודאתו גורם חוב לאחריני אין הודאתו כלום. וא"כ א"ש דאין דברי הר"ן סותרים זא"ז דאבידה לא שייך כ"כ חוב לאחריני כיון שאין כאן תובע לפנינו. וכ"ז שאין כאן תובע הוא של מוצא וא"צ להחזיר לשום אדם כ"ז שלא נתן אחר סימן או הביא עדים, לכך מועיל שם ע"א. משא"כ בקדושין לפני ע"א דעכ"פ תיכף הוא חב לאחריני דאלו לא היינו מחזיקין אותה למקודשת כלל היא מותרת לכל העולם לכך אין ע"א מועיל ולפיכך גבי קדושין וגירושין לעולם לא מהני ע"א דא"א שלא יהיה צד חובה בעדותו כגון בע"א מעיד שנתגרשה יש בזה חוב לבעלה להוציאה מרשותו וכן בהא דקרובות אמרי לא נתקדשנו ג"כ הוי צד חובה דשמא נתקדשו לו וע"י אמירתן מפקיעות עצמן מרשותו. ולכן שפיר הקשה הר"ן על הרמב"ן דשם אין ע"א נאמן אע"ג דליכא חזקה וכן בגירושין אע"ג דכתב לה גט באמת ונתן לה בלא עדים אף דשניהם מודים אין הגט כלום כיון דשם גירושין צד חובה שבו שאוסרת עצמה לכהן. ולכן שפיר קאמר ברפ"ק דגיטין דלר"מ דחייש למיעוטא לא מהני ע"א שאומר שנכתב לשמה דאין דבר שבערוה כו' אע"ג דליכא חזקה כמ"ש

ג אך לפ"ז עדיין קשה הא דקיי"ל דמהדרינן גט אשה לשליח אם הוא צורבא מרבנן. למה נאמן שם ע"א הא אין ע"א נאמן בדבר שבערוה וכ"ש דכאן אתחזק איסורא דא"א והא דחזקה היה נראה ליישב דלא שייך כאן חזקת א"א דהא עכ"פ יש כאן גט אחד וע"כ אתה מוכרח לומר שנכתב לשם איזה אשה רק שא"י למי. וא"כ י"ל דמאי חזית לאוקמא הך אתתא אחזקה דא"א אוקי האחרת אחזקה. וכעין זה כ' בתשו' נוב"י בנמצא הרוג וא"י מי הוא דלא שייך כאן חזקת חי דע"כ אתה צריך להוציא אחד מחזקת חיים ואמרינן מאי חזית. אבל אם נאמר דבדבר שבערוה אין ע"א נאמן אפי' לא אתחזק איסורא קשה. וראיתי בפתח הבית שם (שורש ד' ענף ה') שעמד בזה. (אך שכ' שם דהוי אתחזק איסורא ולפי מ"ש י"ל דלא מיקרי אתחזק איסורא) ע"ש שתי' משום דאין זה מעיד על גוף הגירושין רק שהגט שלו וכ' שם ליישב ג"כ הא דאיתא בפ' מי שאחזו מי שהי' מושלך בבור ואמר אני פלוני כו' כתבו גט כו' דבשעת הסכנה כותבים אע"פ שאין מכירים משום דשם ג"כ אינו מעיד אלא אני הוא ולא על הגירושין ע"ש. ולענ"ד אין תי' עולה יפה דא"כ בר"פ הא"ר דמקשה שם למה ע"א נאמן לומר שמת בעלה הא אתחזק איסורא דא"א ואין דבר שבערוה כו' הא שם ג"כ אינו מעיד רק