בית נאמן מה

הגה"ה ועם זה הי' נראה ליישב מה דקשה לכאורה בהך בעי' אי סימנים דאורייתא כו' נפ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים. ולא קאמר דנפ"מ לשאר איסורי תורה כגון אם שחט ב' בהמות וא' היתה כשירה וא' טריפה ונתערבו וא"י איזו היא הכשירה רק שמכיר הכשירה בסימנים שבגופה דאם נאמר סימנים דרבנן לא מהני. דלפי מ"ש גם אי סימנים דרבנן מ"מ רובא להיתר הוי דע"פ רוב אין דומים בסימנים לכך אף אם לא ראה תחיל' הבהמה השני' שידע שלא היו בה סימנים אלו אפ"ה מותרת דלא שייך כאן חזקת איסור ואזלינן בת"ר לכן הוצרך לומר נפ"מ לאהדורי גט אשה כו' דשם שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקת א"א, והא דאי' בפ' או"ב (ע"ה ע"ב) א"ל ר' אבא לשמעי' כד מעיילת לי כודנייתא בריספק עיין להנך דדמיין כו' וקאמר ש"מ סימנים דאורייתא אף דלא שייך צירוף חזקה לא מהני אי סימנים דרבנן עי' רש"י שם כבר פי' גדולי הראשונים ואחרונים דהא דאמר ש"מ סימנים דאורייתא אין כוונתו על הך בעי' דפ' א"מ אלא כוונתו דסימני הפרידות הם דאורייתא כעין מ"ש סימני ביצים דאורייתא. עי' תשו' נוב"י בזה באורך ודוק

טז וכל זה בסימנים אמצעיים אבל סימנים מובהקים ביותר קי"ל דלכ"ע הוא מדאורייתא ועדיף כטב"ע ממש. ועי' בתשו' נוב"י (חלק אה"ע סי' נ"א) שכ' דע"י סימן מובהק ביותר חשיב ממש כטב"ע אפי' לענין קטלא. ומ"מ צ"ע לדינא אם היו ב' עדים מעידים שמכירים בטב"ע שהוא של ראובן מעולם שמכירין אותו ושנים מעידים שהוא של שמעון מעולם בסימנים דאע"ג דסימן מובהק ביותר הוא מ"מ י"ל דטב"ע עדיפא ונותנים למי שיש לו עידי טב"ע. וזה דומה להא דאי' שם זה נותן סימני ארכה ורחבה וזה נותן מדת משקלותיו ינתן למי שנותן מדת משקלותיו. הרי דכל מי שהוא נותן סימן יותר טוב נותנים לו. וגם י"ל כיון דקיי"ל בב' כיתי עדים המכחישים זא"ז דכל מה שנוכל לפרש דבריהם שלא יהיו סותרים זא"ז אפי' בצד רחוק אנו מיישבים דבריהם. א"כ כיון שגם בסימן מובהק ביותר. עכ"פ יכול למצוא במקרה רחוק שיהי' דומה לו בסימנים אלו יש לנו ליישב דבריהם שאינם עידי שקר ואולי אותם שמעידים שהוא של שמעון חפץ אחר הוא שדומה לזה בסימנים מובהקים אלו. וקצת לא הי' נראה כן מהא דפ' א"מ שם דקאמר רבא את"ל סימנים דאורייתא סימנים ועדים ינתן לבעל עדים ופרש"י שם דלרבותא נקט סימנים דאורייתא ע"ש. ולכאורה קשה דכיון דלא פשיט לי' לרבא לדינא אי סימנים דאורייתא וכמ"ש הפוסקים בזה. א"כ למה לי' לרבא למינקט הך רבותא מאי דלא נפ"מ כ"כ לדינא. כיון דלא פשיטא לן דסימנים דאורייתא. ולמה לא נקט הך רבותא באם אחד נותן סימנים מובהקים ביותר וא' מביא עדים דינתן לבעל עדים. אע"כ דבכה"ג לא אמרינן דעדים עדיפא דסימנים מובהקים ביותר כעדים דמי. אך אין זה מוכרח כ"כ דנקט הכי דלא מיירי שם בסימנים מובהקים ביותר רק בסתם סימנים וכיון דאם נאמר סימנים דאורייתא אין חילוק בין סימנים מובהקים ביותר או סתם סימנים נקט הכי ויש לדקדק קצת להיפוך מהא דקאמר בש"ס דלצורבא מרבנן מהדרינן בטב"ע ולמה לא נקט דמהדרינן לי' ע"י סימן מובהק ביותר כגון שראה מתחיל' הסימן ואמר שמכיר ע"י סימן זה שהוא שלו דמהדרי' לי' כיון דחזקה דצורבא מרבנן לא משקר. אע"כ דלא מהדרי' לי' בכה"ג דלא דמי לטב"ע

יז ויש לעיין בפ' ג"ה (צ"ה ע"ב) אמר רבא מריש הוה אמינא סימנא עדיף מטב"ע דהא מהדרינן אבידתא בסימנים ולא מהדרינן בטב"ע כו' דבאיזה סימנים מיירי אם בסימנים אמצעיים. א"כ היאך ס"ד דרבא דסימנים עדיפא הא הוא עצמו לא פשיט לי' דסימנים דאורייתא ואם נאמר דסימנים דרבנן אין מתירין א"א ע"י ולא מהדרינן גט באשה ע"י סימנים וע"י טב"ע מהדרינן ומתירין א"א ע"י טב"ע לכ"ע. והי' נראה מזה דשם מיירי רבא בסימנים מובהקים ביותר דבזה לכ"ע מתירין אשה ע"י ואעפ"כ קאמר שם אח"כ דטב"ע עדיפא וקאמר שם תדע דאלו אתו בי תרי ואמרי פלניא דהאי סימנא כו' הרי מוכח מזה דגם בסימן מובהק ביותר לא קטלינן לי' וזה דלא כמ"ש הגאון בעל נוב"י שם. וגם מוכח מזה דסימנים מובהקים ביותר וטב"ע. טב"ע עדיפא וצ"ע. ועי' נוב"י שם שהקשה על הפוסקים דס"ל דלא איפשיטא הבעי' אי סימנים דאורייתא או דרבנן מהא דאיתא בפ' או"ב (ע"ט ע"א) א"ל ר' אבא לשמעי' אי מעיילת לי כודנייתא בריספק עייל לי בהנך דדמיין להדדי כו' קסבר אין חוששין לזרע האב וסימנים דאוריי' וכ"פ הרמב"ם (פ"ט מה' כלאים) וכן בש"ע יו"ד וזה נגד דברי הרמב"ם גופו שכ' בכ"מ דסימנים דרבנן וכ"פ הפוסקים באה"ע לענין התרת אשה בסימנים. אבל לפי מ"ש בחלון הקדום דעיקר בעי' דרבא הוא בענין אבידה וגט ועד מיתה משום דאיכא תרי מיעוטא דאז הוה כפלגא ופלגא. משא"כ שם לענין כלאים ליכא תרי מיעוטא. לכן לכ"ע שם הוי סימנים דאורייתא וא"ש ג"כ פסקי דהגאונים אהדדי וכמ"ש (גם י"ל סימנים דאורייתא לא קאי כלל על בעי' דפ' א"מ. אלא י"ל דסומכים על אלו סימנים כעין מ"ש סימני ביצים דאורייתא וכמ"ש לעיל בהג"ה): חדר יא אם ע"א נאמן נגד סימנים לאסור או להתיר ובו י"ז חלונות

א ממוצא הדברים הנאמרים בחדר הקודם יש לנו לחקור בדין ע"א במקום דליכא חזקה לא לאיסור ולא להיתר אם מעיד נגד סימנים שסימנים מכחישים עדותם כגון שהי' כאן ב' חתיכות א' כשירה וא' טריפה. והי' מכיר סימנים של חתיכה אחת והחתיכה השני' לא הכירה ולא ראה אותו מקודם ואח"כ אמרו שמכיר החתיכה ע"י סימנים שאמר בה וע"א העיד בהיפוך שהיא טריפה שמכירה בטב"ע אם נאמן ע"א נגד סימנים. דלכאורה הי' נראה דזה תליא אי סימנים דאוריי' או דרבנן. לפי מ"ש בחדר הקודם די"ל דאי סימנים דאורייתא מטעם רובא הוא או דעדיף מרובא כמו שאמרתי שם. הי' נראה דאין ע"א נאמן להכחישו דכיון דאין ע"א נאמן נגד חזקה כ"ש דא"נ נגד רובא דרובא עדיף מחזקה. דאע"ג שכתבנו כמ"פ דע"א נאמן גם נגד רובא. היינו ברובא ומיעוטא דאיתא קמן כגון במקולין שיש רוב טריפות ומיעוט כשירות דאין זה אלא מברר הרוב שאותה אינה מן הרוב משא"כ ברוב התלוי במקרה המיעוט אינו וודאי כאן בתערובות כגון הא דסימנים דלא שכיח שיארע דבר אחר דומה לו בסימנים ודאי דעדיף מחזקה. דהא למ"ד סימנים דאורייתא משיאין אשה ע"פ סימנים אלו אף דאיכא חזקת א"א. וספק זה יש לחקור ג"כ באם בא ע"א והעיד על אשה שמת בעלה ביום פלוני והי' בקבורתו באופן שהועיל עדותו. ושוב באו ב' עדים אחרים והעידו שאיש פלוני שיש בו סימנים אלו ראו אותו ביום פלוני חי ואין מכירין אותו בטב"ע אם העד הראשון נאמן נגד ב' עידי סימנים שע"פ, סימנים הוכחש עדותו. וגם י"ל דכיון דסימנים דאורייתא וע"א במיתת בעלה לדעת כמה פוסקים אינו מן התורה כמ"ש התוספ' ר"פ הא"ר דאין זה אלא מדרבנן דיש כח ביד חכמים לעקור ד"ת במקום שיש טעם וסברא. א"כ נראה דב' עידי סימנים עדיפי טפי וא"כ הי' נראה דאפי' אם נישאת ע"פ העד הראשון תצא אבל אם נאמר סימנים דרבנן י"ל דסימנים לא הוו רובא ואין כאן הכחשה כלל די"ל דב' עדים שהעידו על סימנים איש אחר הוא שראהו חי באותו יום שהי' דומה לאותו שמת שהוא בעלה, וא"כ י"ל דאפי' אם לא נישאת תנשא ע"פ עד הראשון וכמש"ל דכ"מ שאנו יכולים להשוות בין העדים שלא יהיו כמוכחשים אמרינן הכי. ולפ"ז יש להסתפק ג"כ להיפוך לשיטת כמה פוסקים דס"ל דע"א נאמן מן התורה באשה להעיד שמת בעלה וכמו שנראה קצת מדברי הרמב"ם והוא מספרי שנלמד מפ' לא יקום ע"א באיש אבל קם הוא באשה כו' וכמ"ש בתשו' נוב"י בזה. וא"כ אם נראה דסימנים דרבנן ואין מחזירין אבידה בסימנים אע"ג דליכא שם חזקת ממון א"כ סימנים גריעא מרובא. א"כ ודאי דע"א עדיף מעידי סימנים ואפי' אם לא נישאת תנשא אבל אם נאמר דע"א נאמן רק מדרבנן א"כ סימנים דהוי ג"כ דרבנן אפשר דשניהם שווים ובכה"ג לא התירו ע"י ע"א דהם אמרו והם אמרו. ולפמ"ש (בדבר הקודם חלון ט"ו) די"ל דגם