בית נאמן לח

טריפה שא"י לחיות. וא"כ לא גילתה התורה רק בנטרף תוך שלשים דוקא משום דחשוב כמת תוך שלשים והתורה אמרה ופדוייו מבן חודש תפדה וכמ"ש התוס' שם דהטעם משום דחשוב כמת. משא"כ אם נטרף לאחר שלשים יום חייבתו התורה לפדותו אף אם בוודאי נטרף כגון ששבר רגלו מארכובה ולמעלה שהרי לא עדיף נטרף ממת ממש אחר שלשים מ"מ כל שחי שלשים יום חייבתו התורה בפדיון וזה ברור ולק"מ

ד ולכאורה הי' נלע"ד להוכיח דע"א עם רוב לא מהני במקום שע"א א"נ מהא דר"פ הא"ר (פ"ז ע"ב) דמדייק שם דע"א נאמן באיסורים מהא דתניא או הודע אליו חטאתו ולא שיודיעוהו אחרים יכול אע"פ שאינו מכחישו יהא פטור ת"ל או הודע אליו מ"מ וקאמר שם ה"ד אילימא דאתו תרי ולא קא מכחיש להו קרא למה לי אלא לאו חד וכי לא מכחיש לי' מהימן ש"מ ע"א נאמן כו' ע"ש. ואם נאמר דהיכא דרוב מסייע לע"א מהימן לעולם א"כ אין משם ראי' די"ל דשם מיירי שהי' כאן תשעה חתיכות חלב וחתיכה אחת שומן וידוע חתיכת השומן במקומו דהוי לי' קבוע וכמחצה על מחצה דמי דאם ידוע הקביעות במקומו לאחד הוי כמחצה על מחצה אפי' למי שא"י כמ"ש בחיבורי בית יצחק באורך. וא"כ לולי העד לא הי' חייב חטאת ודאי וע"י עדות הע"א שאמר שחלב אכל חייב חטאת דרובא מסייע לי' דאע"ג דקבוע כמחצה על מחצה דמי וא"כ אין זה בגדר רוב. אינו אלא גזירת הכ' ואין לך בו אלא חידושו אבל מסברא יש יותר לתלות ברוב ואם רוב מסייע לע"א להיות כב' עדים שאומרים שהוא מעיד אמת כיון דרוב מסייע לי' א"כ גם בזה שייך לומר דמסייע לעדות הע"א. אע"כ דע"א לעולם לא מהני אפי' רובא מסייע לי' במקום שא"נ. אך יש לדחות דבאמת כיון דאמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה הוא גם בזה דינו כמחצה ולא הוי כרובא מסייע לעדות ע"א. גם הי' נראה לכאורה להוכיח דלא מהני רובא לסייע לע"א מהא דכתבו התוס' רפ"ב דכתובות בהא דפריך ולימא רוב נשים בתולות נישאות כו' דמשני רוב הנישאות בתולות יש להם קול כו' שהקשו שם מהא דספ"ב שם ואלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנם כו' זכורני בפלונית שיצאתה בהינומא כו' דהיאך נאמן קטן להוציא ממון ותי' שם דבאמת הך רובא דרוב נשים בתולות נשאות עדיף מהך דרוב הנישאות בתולות יש להם קול ומדאורייתא הוי רוב גמור רק מדרבנן לא הוי רובא ולכך מהימן. והנה שם איתא דצריך שיהא גדול עמו וא"כ קשה כיון דבאמת מיקרי רוב מן התורה נהי דחכמים החמירו דלא ליהוי רובא מ"מ די באחד גדול דהוי רוב וע"א. ומה צורך עוד לעדות הקטן. אבל גם זה יש לדחות די"ל אין ה"נ כיון דחכמים החמירו דלא לשוי' רובא שוב הוי כמחצה על מחצה ממש מדבריהם ולא מהני ע"א. וא"כ עכ"פ מוכח משם כל דאיתרע רובא אע"ג דמדאורייתא הוי רוב גמור וגם חזקת הגוף מסייע לתובע ויש לו ע"א המסייע לתובע לא מהני להוציא ממון לפי מ"ש בעה"מ שם דקושיית הש"ס לימא הלך אחר רוב נשים כו' הוא משום דחזקת הגוף מסייע לתובע ובהדי רובא מוציאין ממון יעו"ש. ומדבעי ב' עדים מוכח כמ"ש דלגמרי עשאוהו חכמים כמחצה על מחצה היכא דליכא רק ע"א בלבד בלא א' שמעיד בגדלו מה שראה בקטנו. ושמעתי בשם גדול א' שהקשה למאי דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב א"כ היכא משכחת לה שמוציאין ממון ע"י ב' עדים ודילמא עידי טריפה הם לפי דעת הב"י בחו"מ (סי' ל"ג) דטריפה פסול לד"מ משום פסול בגופו ועש"ך שם. וכן לדידן קשה דילמא רשעים הם. ואין לומר דמוקמינן להו אחזקת כשרות דהא אינו אלא חזקה דאתיא מחמת רובא דרוב ישראל צדיקים הם ובממון הא אין הולכין אחר הרוב. ולפי מ"ש מתורץ היטב דזה ודאי אם נחוש דילמא ב' העדים הם טריפה או רשעים הוי מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח כלל דהיכא דאתרמי שיהיו שניהם פסולים בלא נודע פסולם. וא"כ גם בממון אין חוששין למיעוטא דלא שכיח כלל. וא"כ ע"כ אין לנו לחוש רק על ע"א וא"כ הוי רובא וע"א דמועיל להוציא ממון. אף שיש לדחות זה כיון שע"א אינו מבורר לגמרי רק ע"פ רוב וכמש"ל (חלון ב') וקצת הי' לדמות דין זה להא דפ' המוכר פירות (צ"ג ע"א) בהא דקאמר שם בפלוגתא דרב ושמואל אם הולכין בממון אחר הרוב לימא כתנאי שור שהי' רועה ונמצא שור הרוג בצידו כו' ר' אחא אמר גמל האוחר בין הגמלים כו' בידוע שזה הרגו כו'. ושמואל אמר לך אנא דאמרי אפי' כר' אחא ע"כ לא אמר ר"א התם אלא דאזלי' בתר חזקה דאיהו גופי' מוחזק כו' עי' פרשב"ם שם דה"ט משום אומדנא דמוכח. והנה אנן פסקינן דלא כר' אחא. וכמו שפסק הרמב"ם (פ"ח מה' נזקי ממון) ובח"מ סי' ת"א. א"כ ה"ה ע"א ורובא דהוה ג"כ אומדנא דמוכח. ומ"מ אין זה ראיה מכרחת כ"כ דאין כל האומדנות שוות דהרי מצינו בכ"מ דבאומדנא דמוכח מוציאין ממון ע"י והכל לפי ראות עיני חכמים בדבר

ה ובסוף פ"ק דכתובות (ט"ו ע"ב) עיר שיש בה כו' ומצא בה תינוק מושלך אם רוב כו' מחצה על מחצה ישראל. וקאמר שם נפ"מ לנזיקין. ופריך ה"ד אי דנגחי תורא דידן כו' לימא לי' אייתי ראי' כו' ל"צ דנגחי' תורא דידי' כו'. עכ"פ מוכח קצת מזה דפלגא ופלגא וע"א ע"א כמאן דליתא דמי אפי' היכא דליכא חזקת ממון כ"כ כמו באבידה שכ' התוס' שם דשמואל מודה דאזלינן בי' בת"ר וא"כ הא דקאמר שם אם רוב ישראל כו' נפ"מ להחזיר לו אבידה הי' יכול לומר ג"כ כמחצה על מחצה ישראל בכה"ג דהיינו להחזיר לו אבידתו אם יש ע"א שנולד מישראל דהא ע"א מסייע לפלגא והוי כמו רובא. וא"כ באבידה הי' לו להחזיר לו (ועי' מ"ש למעלה חדר ד' חלון י"ז בסוגיא דסימנים וסימנים וע"א דע"א כמאן דליתי' דמי דה"ט דמאן דאמר סימנים בלא ע"א יש לו חזקה משא"כ מי שע"א מסייע אין לו חזקה ולכן ע"י ע"א דמסייע לו הוי כפלגא ופלגא משא"כ בנ"ד שהתינוק א"י מאומה ולא שייך כאן שום חזקה כלל ודוק). ומכל מקום אין ראי' מכרחת כ"כ דיש לומר דהש"ס רוצה למצוא נפקא מינה באם אין שום עד כלל דמסתמא בתינוק הנמצא מושלך א"י לשום אדם מי הוא. ועוד אם הי' ידוע לשום אדם א"כ לא שייך רובא כלל דאפי' בפירוש מיקרי קבוע וכמחצה על מחצה דמי כיון דכ"מ שהוא ידוע הקביעות לשום אדם כמ"ש באריכות בספרי בית יצחק ע"ש. ובאמת לדינא אם הי' מחצה על מחצה וע"א מעיד שהוא ישראל לענין השבת אבידה לפי סברת התוס' הי' נראה דהי' חייב להשיב לו אבידתו ועוד נראה לפי סברת הגאון בעל הפלאה שכתבתי למעלה שכל שהולכים אחר רובא לגבי איסור מהני ג"כ לממון א"כ במחצה על מחצה לענין אם הי' אוכל הי' נראה דחייב מלקות ע"י העד דנחשב כודאי ישראל. וכן אם קידש אשה היתה מקודשת ודאי דע"א נאמן במקום דלא אתחזק איסורא או היתירא. וא"כ כל שהחזקנו אותו כישראל גמור לגבי קדושין ועונשין בהכרח צריכים אנו להחזיקו כישראל גם להשבת אבידה ואפי' היכא דאיכא חזקת ממון כגון אם נגח תורא דידן לתורא דידי'. אבל כבר כתבתי שם דאין דבריו מוכרחים בזה. וגם דבריו נגד הפוסקים שכתבו בהא דתינוק הנמצא מושלך דקאמר אם רוב ישראל למאי נפ"מ להחזיר אבידתו ולא קאמר דנ"מ לניזקין אם נגח תורא דידן לדידי' דחייב לשלם. וכ' דה"ט משום דאין הולכין בממון אחר הרוב. וכן מוכרח מדברי התוס' שהוצרכו לפרש הא דמחזירין אבידתו משום דלא שייך שם חזקת ממון ולמה לא אמרינן כיון שאנו מחזיקין אותו כישראל גמור מה"ת לגבי איסורים וגם אם אוכל נבילות מלקין אותו לכן דינו כישראל גמור גם לענין הוצאות ממון. אע"כ דלא אמרינן כן וכמ"ש מזה למעלה. ועי' ברמב"ם (פט"ז מה' א"ב) דתינוק הנמצא מושלך בשוק ברוב ישראל ההורגו אין נהרג עליו. והיינו משום דלא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב וכמ"ש הפוסקים לענין נזיקין דפטור משום דאין הולכין בממון אחר הרוב כ"ש בד"נ. הרי אע"ג דדינו כישראל גמור לאיסורי תורה לא מהני להחזיקו כודאי לגבי ד"מ וד"נ. ולכאורה דברי הרמב"ם אלו סותרים למ"ש (פט"ז מה' סנהדרין) הוא עצמו הבאתי לעיל (חדר ד' חלון ט') דאיסור שהוחזק על ע"א כגון שהעיד עליו שחלב הוא אם אכל אח"כ לוקין ע"י אף שאין מלקין ע"י ע"א כל שהוחזק לחלב דע"א