בית נאמן לו

ממש לדין נשבר הגף שכ' הרשב"א. ומה שתמה הגאון בעל תבו"ש מה ראי' משמוטה דהתם הוי ספק בשחיטה דאמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת כו' עד שיודע לך כו' משא"כ בספק בטריפות. לק"מ כמ"ש במ"א דדוקא אם הספק בשחיטה עצמה אם נעשה בהכשר אמרינן הכי משא"כ בספק בשמוטה דבחייה לאו בחזקת סימנים שמוטים קיימא. ובר מן דין כבר הכריע הש"ך שם דהעיקר כמ"ש הרב בהג"ה דכ"מ שי"ל השתא אתרע יש לנו להקל במכ"ש גבי הך דינא דחיטה הנ"ל דהוי ספק דרבנן במשהו. ועי' בביאורי רבינו הגדול הגר"א ז"ל (סי' נ') שנראה ג"כ דפסק לדינא דלא כרבינו יונה בזה. ולפ"ז מ"ש הרב בהג"ה ביו"ד (סי' ק"ד סעי' ב') אם נמצא עכבר בשומן דאם יש להסתפק אם הי' העכבר בשעה ששפכו עליו השומן מידי יום ביום כו' ע"ש ובש"ך שלא התיר אלא בס"ס. ולפי מ"ש יש לנו להתיר כל ספק שמא עכשיו נפל העכבר תוך השומן דאזלי' בתר חזקה דמעיקרא אם לא דמיירי כשידוע לנו שלא נבדק השומן בעת שניטל ממקום למקום. וא"כ כל שיש להתלות במקום וכשבא למקום הזה לא נבדק בתחי' הוי כאין לו חזקת היתר דמעיקרא ושפיר מחזקינן איסור מזמן לזמן. ומהתימא שסתמו האחרונים שם ולא ביארו כל הצורך שבאמת יש לחלק בזה כמ"ש (ויש לי עוד אריכות דברים בזה אך כיון דלא עסיקנא השתא בדינים אלו רק מה שנוגע לענין נאמנות בע"א שיש בזה נפ"מ לכמה דברים בענין חזקה דמעיקרא ודהשתא לזאת הפסקתי באמצע העניינים ודי בזה לע"ע)

כח ובמה שכתבתי למעלה באורך דאפי' אם נאמר דחזקה קמייתא עדיפא מדהשתא אם העיד ע"א שמקודם לכן אתרעי אין זה ע"א נגד חזקה. דהא אינו סותר החזקה אלא מברר זמן החזקה דהשתא שהיתה כן בתחי' וכעין הא דקדשתי את בתי כו' שכ' הר"ן וכמו שהארכתי למעלה. ולכאורה יש לשדות נרגא בהך כללא מהא דאי' ברפ"ב דכתובות (ט"ז ע"א) על מתני' דהיא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי כו' ואם יש עדים שיצאתה בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים. דאמאי צריך ב' עדים הא כיון דבאמת יש לה חזקת הגוף דמעיקרא דבתולה נולדה. וא"כ ממשיכים חזקת בתולה דידה כל מה שאנו יכולים. והי' לנו לומר דעכשיו אחר נישואין שלה עם בעלה זה נסתלק חזקת בתולים דידה רק משום דחזקת ממון דבעל עדיף מחזקה דידה עכ"פ בברי וברי כדקאמר הש"ס שם וכיון שכן כיון שיש ע"א שמעיד שבתולה נישאת הרי הוא כמברר החזקה דידה דגופא נגד חזקת ממון והוי כאלו אין כאן חזקת ממון כלל. ואין לומר דשאני גבי ממון דגזירת הכ' לא יקום עד אחד באיש וגו' דאין מוציאין ממון על ידי עד אחד בשום פנים כשהנתבע טוען ברי עכ"פ ולכך אפילו אין כאן ע"א נגד חזקה ג"כ לא מהימן. דא"כ בדבר שבערוה דילפינן דבר דבר מממון ג"כ יש לנו לומר דע"א לא מהימן אפי' לא בא רק לברר החזקה לבד. א"כ קשה בהא דקידשתי את בתי ובא אחד ואמר אני קדשתיה למה נאמן ליתן גט עכ"פ לכ"ע הא ע"א א"נ בדבר שבערוה אפי' כשאינו מעיד על סתירת החזקה רק לבררה וכמ"ש. אך אם נאמר דבדבר שבערוה ולא אתחזק איסורא ע"א נאמן עליו הוי א"ש דיש לחלק בין דבר שבערוה לדבר שבממון דבדבר שבערוה אף דיש חזקה אחרת דעדיפא טפי וע"א מעיד לקיים החזקה השניי' אף דגריעא נאמן. ואין זה בגדר ע"א נגד חזקה דהוא מברר החזקה וכמ"ש. משא"כ בדבר שבממון שבלא"ה אין ע"א נאמן עליו ולא מטעם חזקת ממון אתינן עלי' רק כן גזירת הכ' לא יקום ע"א וגו' לכן א"נ אף במקום שבא לברר החזקה אחרת. ויש לי מקום עיון בהא דאשה שנתארמלה שם אם לא הי' כאן ברי וברי כגון שהי' א' נשוי ב' נשים ולשניהם בנים ומת הוא תחי' ואח"כ באים בני אשה שכתובתה גדולה לדון עם בני האשה האחרת שידוע שהיתה אלמנה כשנישאת א"כ הוי שמא ושמא דא"י אם הראשונה נישאת בתולה או לא. נראה דדין זה במחלוקת שנויה לפי שיטת רש"י ותוס' בפ' המדיר גבי מומין דלשיטת רש"י לתי' רב אשי דמחלק בין רישא לסיפא דסיפא הוי כמנה לי בידך ורישא הוי כמנה לאבא בידך דחזקה דידה לא מהני לגבי אב. ואין נפ"מ בין ברי ושמא לשמא ושמא. וא"כ בנ"ד מהני חזקת הגוף דבתולה נישאת ויורשים בניה כתובתה מאתים דכאן לא שייך הך סברא דחזקה דידה לא מהני לגבי בניה דהא אמם מתה לאחר מיתת בעלה. וכבר זכתה בכתובתה ובניה יורשים זכותה ובמקומה קיימי. משא"כ לשיטת רמב"ן ור"י בתוס' שם דהחילוק הוא בין ברי ושמא לשמא ושמא לא אמרינן כאן אוקמה אחזקת גופה דכיון דנכסי בחזקת יתמי קיימי בשוה הרי חזקת ממון עדיפא מחזקת הגוף אפי' בשמא ושמא אם לא במקום ברי ושמא

כט ויש להסתפק אם אחר מיתת בעלה אמרה האשה בב"ד שבתולה נישאת אי מהימנא אי הוי כברי ושמא דבכה"ג אזלינן בתר חזקה דגופא נגד חזקת ממון. או כיון דכבר מת בעלה אין ברי דידה טוב כיון שאין לפנינו מי שיכחישנה. ועי' תוס' פ"ק דכתובות (י"ב ע"ב) ד"ה רב הונא שכ' דמתני' שמא אין ברי דידה טוב ושמא דידי' ג"כ טוב כיון שיודעת שלא יכחישנה ג"כ נאמנת להוציא ממון מטעם חזקה דגופא וברי ושמא. וא"כ י"ל ג"כ דהיכא דאמרה ברי לאחר מיתת בעלה דינא הכי דמאי נפ"מ במה שאין מי שיכחישנה הא גם בחייו אע"ג שא"י להכחישה קי"ל דברי דידה עדיף בצירוף חזקה דגופא וא"כ צ"ל דבמתני' דריש פירקין דהיא אומרת בתולה נשאתני גבי נתארמלה דהיורשים טוענים אלמנה נשאך אבינו צ"ל דהם טוענים ברי ששמעו מאביהם כך אבל אם הם טוענים שמא א"צ ב' עדים כמ"ש. אבל הרא"ש כ' דגבי יורשים חשיבי כטענת ברי משום דאנן טענינן ליורשים כל מאי דמצי אבוהון למטען ואמרינן דילמא אי הוי אבוהון קיים הי' טוען ברי שאלמנה נישאת וכ"כ הב"ש באה"ע (סי' צ"ו ס"ק כ"ט) ע"ש. וצ"ע מנלן דבר זה דמאי דמצינו בש"ס בכ"מ דב"ד טוענים בשביל יורשים כל מה דמצי אבוהון למטען היינו ג"כ דבשביל ספק אין מוציאין מהם ואף טענת פרעתי נגד מלוה ע"פ ה"ט משום דשם לא מהני ברי ושמא דהא בטוען א"י אם נתחייבתי לך פטור אם לא בטוען א"י אם פרעתיך משום דהוי לי' למידע. אבל ביורשים דלא שייך זה דיתמי לא ידעי במילי דאבוהון והתובע מודה שא"י לכך אינו יכול להוציא מהם. אבל במקום שיש חזקה דגופא מסייע לברי נגד שמא צ"ע. ואפשר לומר דמסברא כ' הרא"ש כן. דאל"כ לעולם תטעון האשה ברי אחרי מות בעלה. ולא דמי לאם בעלה בחיים אע"ג דיודעת שא"י להכחישה מ"מ אינה יכולה להעיז פניה בפניו אולי יודע בבירור משא"כ לגבי יורשים. ומ"מ צ"ע. ומכ"ש לשיטת רש"י דס"ל דאפי' בשמא ושמא מהני חזקת הגוף לגבי חזקת ממון. וא"כ לא יגרע טענת ברי דידה לגבי יתמי משמא ושמא וצ"ע: חדר ט רובא נגד חזקת ממון וע"א מעיד לסייע לרובא אם מהני ובו ז' חלונות

א ומתוך סוגיא דרפ"ב דכתובות יש לנו מקום עיון בהיכא דיש רובא נגד חזקת ממון וע"א מעיד לסייע לרובא אי מהימן להוציא ממון או לא. דהנה שם מקשה הש"ס וכיון דרוב נשים בתולות נישאות כי לא אתו עדים מאי הוי. ופי' התוס' שם דלרב פריך דאית לי' הולכין בממון אחר הרוב ואם נאמר דע"א מסייע לרובא מהני להוציא ממון מתורץ קושית התוס' די"ל דקושיית הש"ס לרב ושמואל לכל חד לפי מאי דס"ל דלרב קשה דלא בעי עדים כלל. ולשמואל קשה למה צריך שני עדים בע"א סגי כיון דהוא מסייע לרובא. ועי' בס' פתח הבית בדיני הולכין בממון אחר הרוב (ענף ג') שכ' בשם בנו שפלפל בדין ע"א ורוב נגד חזקת ממון מהא דבמס' סנהדרין פ' בן סורר ומורה (ס"ט ע"א) דיליף שם דאזלינן בד"נ בתר רובא מהא דא' אומר בשנים בחודש ואחד אומר בג' משום דרובא טעו בעיבורא דירחא. וא"כ קשה בד"מ באחד אומר בשנים בחודש וא' אומר