בית נאמן לד

מציאתן אינו אלא לקדשים א"כ מנלי' לחלק ביניהם לומר דבכה"ג בנ"ד אזלינן בתר שעת מציאתן דהשתא לדחות החזקת ממון לגמרי. ודומה ג"כ להא דבוגרת דלא אזיל שמואל בתר השתא אע"ג דהוי לן לאוקמה בשעת קדושי אביה על חזקת פנויה דדוחה ג"כ חזקה קמייתא דבזה דומה להא דבדבר שקול אם המיתה קדמה או המשיכה קדמה. ועי' פנ"י שהאריך בזה ולענ"ד נראה כמ"ש

כד וע"פ מ"ש יבואר ג"כ הסוגיא דפ' הזרוע והלחיים (קל"ד ע"א) גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק פטור שהמע"ה. וקשה לכאורה דהא כאן יש לפרה חזקת הגוף שמעיקרא בחיים היתה. והי' לנו לומר עתה נשחטה אחר שנתגייר ולמה אמרינן המע"ה. ומכ"ש לרב אשי דבפ' המדיר אזיל בתר חזקת הגוף אף לנגד חזקת ממון דלכך בהא דסיפא בנמצא בה מומין בבית בעלה אמרינן דעליו הראי' משום דהוי לי' מנה לי בידך וברישא ה"ט משום דחזקת הגוף דבת לא מהני לגבי אב ובשמא ושמא ג"כ הדין כן לשיטת רש"י שם. וא"כ קשה למה נאמר כאן דהמע"ה. ולכן הי' נלע"ד דהמשנה מתפרש ג"כ באופן שכתבתי דאין הספק במשך הזמן אם השחיטה היתה בשעה ד' ביום או בשעה ה' ושעת הגירות ידוע אלא שהספק הוא בשניהם כגון שא"י אם הגירות הי' בשעה ד' והשחיטה בשעה ה' או להיפוך הגירות בשעה ה' והשחיטה בשעה ד' דעתה לא שייך לומר אזלינן בתר חזקה דמעיקרא וחייב במתנות דאמרינן השתא הוא דנשחטה. אך לפי מ"ש למעלה (חלון כ"ב) באריכות דחזקת ממון עדיפא טפי מחזקת הגוף רק היכא דשייך רובא וחזקה בזה אמרינן דמקודם לכן היתה מן הרוב וכדומה ואז אזלינן בתר חזקה דגופא. אף לגבי חזקת ממון. אבל היכא דלא שייך רובא אז חזקת ממון עדיפא מחזקת הגוף אם לא היכא דאיכא ברי ושמא או ע"י מיגו. א"כ אתיא הך סוגיא כפשטי', אבל לפ"ז יקשה מהא דפריך התם אביי לרבא דמשני התם מהא דפרה על הא דספק לקט לקט משום דפרה בחזקת פטורה קיימא קמה בחזקת חיובא קיימא מהא דעיסה נעשית עד שלא נתגייר כו' ספק חייב כו' דמה דמיון הוא זה להתם דגבי פרה אף שיש כאן חזקה קמייתא דחי' היתה מ"מ חזקה דממונא עדיפא. משא"כ גבי חלה לא שייך חזקה דממונא. גם צ"ע מהא דפריך תחי' מהא דחורי הנמלים שספק לקט לקט ומשני רבא פרה בחזקת פטורה קיימא קמה בחזקת חיובא קיימא. מה בכך שיש לקמה חזקת חיובא הא חזקה דממונא עדיפא אפי' מחזקה קמייתא דגופא כ"ש דעדיפא מחזקה דדינא. וא"כ למה אמרינן ספק לקט לקט. ולכן נראה דעיקר הקושיא היא ע"פ מ"ש המרדכי הבאתיו בספרי בית יצחק באורך בהא דספק לקט לקט למה לא אזלינן בתר רובא דרוב התבואה הוא משל בעה"ב ואין לומר משום דהוי קבוע דהא נמצא בחורים שבשדה דהוי פירש מן הקביעות ובנמצא הלך אחר הרוב. ותי' שם בשם רבינו משולם משום דכתיב עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו ולכן לא אזלינן במת"ע בתר רוב ע"ש. וא"כ א"ש דעיקר קושיית הש"ס אף אי נימא דחזקת ממון עדיפא מכל חזקות דעלמא. מ"מ עכ"פ אפי' היכא דאיכא חזקה דממונא וגם רובא מסייע לחזקת ממון ג"כ אזלינן לחומרא מקרא דעני ורש הצדיקו. ולכן שם בסוגיא הנ"ל מביא הא דס"ל דילפינן מקרא דעני ורש הצדיקו כדי לחזק קושייתו. וע"ז משני רבא קמה בחזקת חיובא קיימא כו' ר"ל דבאמת קרא דצדק משלך לא קאי אלא על מי שהחיוב מוטל בודאי כגון של ישראל שהוא המחוייב ליתן מתנות עניים עליו אמר הכ' צדק משלך כו' להחמיר בספיקו אפי' היכא דיש רובא לפטור אבל אם הספק הוא בעיקר חיובא דגברא אם הוא בר חיובא לא שייך לומר עליו צדק משלך כו' דאולי הי' נכרי באמת בעת החיוב. א"כ עיקר הספק אם נאמר עליו קרא דצדק משלך כו'. וא"כ מתורץ קושיא השני' שכתבתי מה בכך דבחזקת חיובא קיימא הא חזקה דממונא עדיפא. דבאמת עיקר כוונתו מקרא דצדק משלך כו' דגילתה התורה דכאן חמיר יותר מכל ספיקא דממונא. גם קושיא הראשונה שכתבתי מתורץ ג"כ דבאמת לפמ"ש (חלון כ"ב) דכל היכא דליכא רובא וחזקה חזקה דממונא עדיפא אפי' מחזקה דגופא א"כ אתיא מתני' כפשטה דאפי' הספק הוא בזמן השחיטה אם הי' קודם גירותו או אח"כ ג"כ פטור מטעם חזקה דממונא דבזה לא שייך רובא. ולכן מקשה שפיר מהא דספק עיסה דתני סתם דחייב הא לפעמים הי' לנו לומר דפטור כגון אם הספק איזו קודם אם הגלגול קודם לגירות או גירות קודם לגלגול. והיינו שידוע זמן הגירות רק הספק אם הגלגול קדם לו או אח"כ. והי' לנו לומר דאזלינן בתר חזקה דגופא ועכשיו נתגלגלה דבכה"ג איסורא דומה לממונא כמו בממון הולכים אחר חזקת ממון לדחות כל חזקות כמו כן באיסורא היכא דאיכא חזקה קמייתא וע"ז משני ספק איסורא לחומרא כו' ר"ל דבאמת משני דלא מיירי בכה"ג שיש כאן חזקת הגוף דמעיקרא דבזה ממונא דמי לאיסורא אלא מיירי באם הספק על שניהם בשוה אם הגירות קודם או הגלגול קודם דבכה"ג יש לחלק בין איסורא לממונא. אבל באמת אם הי' כאן הספק על שעת הגלגול לבד וזמן הגירות ידוע לנו. הי' לנו לומר דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא ואפי' באיסורא אזלינן לקולא וכמ"ש מכל הסוגיות הנ"ל כנלע"ד. אך כיון שזה דין חדש שלא נמצא בפוסקים בהא דספק עיסה גבי גר והם לא חלקו בזה מסתפינא להקל וצ"ע למעשה

כה וצ"ע עוד לענ"ד מהא דס"פ כל הגט (נ"א ע"א ע"ב) המניח פירות להיות מפריש עליהם תרומות ומעשרות כו' מפריש עליהם בחזקת שהם קיימים אם אבדו ה"ז חושש מעל"ע דברי ר"א. ופליגי שם אמוראי מאי מעל"ע אי מעל"ע של בדיקה או מעל"ע של הנחה. ושם אמר ר"א חלוקים עליו חבריו על ר"א דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע בין ברה"י ובין ברה"ר טמאות. ופריך פשיטא דחולקין ומשני מ"ד מאי למפרע מעל"ע קמ"ל. והוא תמוה לפי מה שנת' דגם במקוה לולי הך סברא דחסר ואתאי הוה אזלינן בתר חזקה דמעיקרא כמו שהוכחנו מהא דבית המנוגע ומדברי התוס' רפ"ק דנדה. א"כ מה מדמה מקוה דשייך חסר ואתאי לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא. ואם מדמה לה למקוה א"כ גם במעל"ע ראשון הי' לנו להחמיר ופריך שפיר אבל למ"ד מעל"ע של בדיקה א"כ ע"כ צ"ל דר"א ס"ל דאזלינן בתר חזקה קמייתא. והא דחושש מעל"ע של בדיקה הוא חומרא בעלמא ומשום קנסא וכמו שנראה מדברי התוס' שם ד"ה מעל"ע א"כ קשה מאי פריך. ויותר קשה מה דקאמר פשיטא דחולקין ובאמת אין זה פשוט כ"כ. ואדרבא קשיא להיפוך כמו שמוכח מכמה סוגיות וכמ"ש. גם קשה על הרמב"ם (פ"ז מה' מעשר ה"ד) שכ' שם דאם מצאם אבודים ה"ז חושש לכל מה שמפריש ואינו מעשר ודאי. וכ' הכ"מ שם שפסק כחכמים דפליגי על ר"א וכמ"ש בש"ס חלוקים עליו חבריו כו' ומ"ש ואינו מעשר ודאי פשוט הוא ע"ש. וראיתי במשנה למלך שם שכ' ע"ד הכ"מ ומאי דפשיטא ליה למרן צריכא רבה מההיא דרפ"ק דנדה דרמי חבית אמקוה ומסיק שם דלרבנן כל היכא דאיכא תרתי לריעותא הוי ודאי טבל כו' ופשיטא דאין הפרש לבין החמיץ לאבדו ורבינו שכ' דאינו מעשר ודאי משום דאזיל לטעמי' דפסק שם גבי חבית ג"כ דהוי ספק. אך מ"ש מרן פשוט הוא תימה בעיני עכ"ל. הנה תמה על הכ"מ וכ' על מה דפשיט ליה טובא והוא עצמו כ' דפשוט דאין הפרש בין החמיץ לאבדו לדעתי' הוא כמתפלל על חבירו כו' ופשיטותו של בעל מל"מ תמוה בעיני והוא נגד סוגיא מפורשת שם דדוקא גבי חבית ומקוה דינא הכי משום דשם שייך החמיץ ואתאי וחסר ואתאי משא"כ באבדו והיאך מדמה להו להדדי בפשיטות וכדברי הש"ס שם. גם מ"ש שהרמב"ם לטעמי' אזיל שפסק גבי מקוה דספק הוי לפי מ"ש למעלה דדוקא גבי חבית פסק הכי דספיקא הוי משום דפסק כר"י לגבי ריב"ל ע"ש: וכיון דשייך חסר ואתאי הוא בספק. אבל בנ"ד די"ל השתא הוא דאיתרע אית לן למימר דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש במה שנבין תחיל' עיקר הך סברא דחסר ואתאי דהא אפי' מקוה שחסר מהשיעור שהי' בו בתחיל'. מ"מ כ"ז שיש בו ארבעים סאה אינו מעלה ומוריד כלל. ולא שייך בו שום שמץ ריעותא וא"כ מה בכך במה שרואים עתה שחסר משיעור ארבעים סאה אף שהתחיל