בית נאמן לג

כו' ואמאי לימא כאן נמצא כו' עד דמסיק דהוי חדא במקום תרתי וחדא במקום תרתי לא אמרינן עד שלא תתארס כו' ופרש"י שם חדא במקום תרתי דהעמד ממון על חזקתו לא אמרי' כו' דנגד חזקה דגופא חזקה דממונא לאו כלום הוא כו' ע"ש ולכאורה תמוה דמה בכך דהוי חדא במקום תרתי הא אנן קי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב וא"כ לו יהא דב' חזקות נגד חזקה אחת הוי כמו רובא עכ"פ אינו מועיל וע"ק מ"ש רש"י ז"ל דחזקת ממון לא מסייע למיהוי תרתי משום דאין חזקת ממון לגבי חזקת הגוף כלום דזה לא מצינו דבפ"ק בפלוגתא דר"ג ור"י קאמר שם דר"נ ור"י דס"ל דלא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף ס"ל דע"כ לא קאמר ר"ג אלא היכא דאיכא חזקה או מטעם מיגו. הרי דבלא סברא דברי ושמא לא מהני חזקת הגוף לגבי חזקה דממונא. ולפי מש"ל באריכות דחזקה דאתיא מחמת רובא עדיף מחזקה דמעיקרא נגד חזקה דהשתא משום דהוי כוודאי לנו שקודם שראינו הריעותא לא הי' בו הריעותא משא"כ חזקה דמעיקרא אח"כ עכ"פ ספק השקול הוא כמ"ש שם. וא"כ בהא דנולדו בה מומין יש לפנינו חזקה דמעיקרא דשלימה נולדה והוי חזקה שנתבררה וגם קודם שראינו המומין הי' כאן חזקה דאתיא מחמת רובא דוודאי רוב נשים אין בהם מומין ואמרינן דקודם לכן היתה מן הרוב. ולכך ס"ל כאן דחזקה דגופא עדיף מחזקה דממונא והיינו שאנו אומרים דמקודם לכן היתה מן הרוב ורובא עדיף מחזקה. ואע"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ הא כאן יש ג"כ חזקה דמסייע לרובא דשלימה נולדה ובהיכא דחזקה מסייע לרובא לא אזלינן בתר חזקת ממון כמ"ש הבעל המאור פ"ב דכתובות וא"כ א"ש דבסיפא דברשות הבעל נמצא לא מהני לי' מה שיביא ראי' שמשנתארסה נולדו משום דהוה תרתי חזקות נגד חדא וחזקת ממון לא מהני כאן לגבי חזקת הגוף משום דהוי כמו רובא וחזקה לנגד חזקת ממון כמ"ש. משא"כ אם נמצא בה המומין ברשות אביה אע"ג דהוי ג"כ רובא וחזקה מ"מ מהני סברא דכאן נמצא כו' לדחות הך חזקה והוי רובא לבד נגד חזקת ממון. ואנן קיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב. ואע"ג דגם אם הביא עדים שראו בה המומין משנתארסה איכא סברא דכאן נמצא מ"מ אין בה כח לדחות סברא דרובא וחזקה ר"ל דחזקת ממון מסייע לבטל היכא דאיכא חדא לגבי חדא אבל לא לגבי תרתי כמו שכתבו התוס' שם ד"ה וחדא כו' יעו"ש **(הגה"ה ועי' תוס' שם ד"ה אבל היכא כו' במאי דקאמר שם דר"י אזיל בתר חזקה דגופא היכא דליכא חזקה דממונא שהקשו שם דהא הוי תרתי במקום חדא דאית לן למימר העמידנה על חזקת פנוי' וכ"ת העמידנה בחזקת שלמה הרי נמצא מום לפניך דבכה"ג חשבינן לה תרתי לריעותא גבי מקוה שנמדד כו' ע"ש. ולכאורה אין מקום לקושייתם לפי המבואר בסוגיא קמא דריש נדה דדוקא היכא שיש סברא לומר חסר ואתאי כו' אמרינן הכי הא לאו הכי אזלינן בתר חזקה דמעיקרא כמו בהא דנגע שהבאתי למעלה. וכאן דומה ממש להא דנגע הנ"ל דהא אם היינו באים לדון על האשה שנתקדשה קודם שנמצא בה המומין אז היא א"א בודאי מן התורה והבא עלי' בסקילה וא"כ כבר נסתלק חזקת פנויה לגמרי ואפשר לומר דזהו עצמו בכלל דבריהם מה שתי' שם בשם הרשב"א דחזקת פנוי' לא חשיבא כלל לחזקת הגוף דלכאורה הוא תמוה דלמה יגרע חזקה זו ואין לומר משום חזקה דגופא עדיפא מחזקה דדינא דהא כה"ג במקוה ג"כ הכי הוא כמ"ש העמד טמא על חזקתו כו' דהוי ג"כ חזקה דדינא נגד חזקת מקוה דהוי חזקה דגופא. וא"כ למה צריך שם לסברא דחסר ואתאי. ולפי מ"ש א"ש דכוונתם דחזקת פנוי' אזלא לה מכבר מגזירת התורה אחר שנתקדשה דאז היינו דנין אותה לא"א גמורה מן התורה כמ"ש ודוק:

)** ובמ"ש מבואר ג"כ דברי רב אשי שם דמתרץ רישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך ופרש"י שם דמהדר לאוקמה כר"ג דחזקה דגופא עדיפא ורישא ה"ט דחזקה דגופא לא מהני לגבי אב. משמע מדברי רש"י דאם הי' מהני לגבי אב אף דהאב טוען שמא ג"כ מהני להוציא ממון וכן הסכימו התוס' בד"ה רישא לפי' הקונטרס דאפי' בשמא ושמא דינא הכי ולכאורה הוא תמוה הא בפ"ק מסקינן דחזקה דגופא לא מהני לגבי חזקת ממון אם לא בברי ושמא. אבל לפי מ"ש א"ש דכאן הוי רובא וחזקה דמקודם לכן יש לנו לומר דהוי מרובא דאין בה מומין וחזקה דגופא מסייע ליה לכן מהני אפי' להוציא ממון. אך לפ"ז יקשה עדיין בסוגיא דפ"ק דכתובות (י"ב ע"ב) דפריך שם אהא דמנה לי בידך ומסיק אמר לך ר"נ אנא דאמרי אפי' לר"ג ע"כ ל"ק ר"ג אלא התם דאיכא מיגו כו' ולפי מ"ש לא הוצרך לזה דהא במשארסתני נאנסתי שייך לומר כאן רובא וחזקה דהא רוב נשים אינם אנוסות וגם רוב אינם מזנות לכך אמרינן דמקודם לכן היתה מן הרוב וגם חזקה דגופא מסייע לי'. משא"כ בהא דמנה לי בידך לא שייך רובא. אך י"ל דעיקר סמיך על הא דטוענת מ"ע אני דבזה לא שייך רובא ודוק. ובאמת לפי שיטת רשב"א בהא דגבינות וכמו שס"ל להמחבר (סי' פ"א) דכל שיצתה מחזקתה זמן מה אסרינן למפרע. וא"כ לא ס"ל הך סברא דאמרינן עד שלא ראינו הריעותא היתה מן הרוב ס"ל כאן כפי' התוס' בתחי' דרישא מנה לאבא בידך הוא מטעם שמא ושמא ובסיפא משום ברי ושמא הוא וכן הוא באמת שיטת הרשב"א וכמ"ש הר"ן בשמו בפ' המדיר ודוק בכ"ז

כג ויש עוד מקום עיון בסוגיא דהמדיר שם דאמר רב יהודה אמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראיה שהי' חמורו קיים בשעת משיכת הפרה ע"כ. והנה התוס' שם רצו לומר תחי' דאע"ג דהוא מוחזק מ"מ אזלינן בתר חזקת מאריה קמא. ודחו זה מדברי שמואל עצמו בהא דהמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דאע"ג דרובא מסייע לי' לא אזיל אלא בתר מי שהוא מוחזק עתה. ולבסוף תי' שם משום דאמרינן כי אשתכח דהחמור מת מסתמא מת תחי' דכל הטומאות כשעת מציאתן כו' ע"ש. ודבריהם תמוהים לפמ"ש באריכות דלעולם חזקה קמייתא עדיפא מחזקה דהשתא אם לא כשיש חזקה אחרת כנגדו וכאן אדרבא חזקת ממון מסייע לבעל החמור וגם חזקה קמייתא. וא"כ למה עליו הראיה. ועוד דהא כל הטומאות כשעת מציאתן כתבו התוס' ברפ"ק דנדה (ב' ע"א. ד' ע"א) דאינו אלא לקדשים ומשום חומרא בעלמא. וראיתי בס' פנ"י שם שכ' דהתוס' לא כ"כ אלא כאן במיתת החמור דבלא"ה חזקה קמייתא לאו חזקה מעליותא היא משום דעשויה להשתנות דכל בע"ח מעותד למות ע"ש. והוא ג"כ אינו נכון לענ"ד דחזקת חי חזקה אלימתא היא מהא דנגע באחד בלילה ולמחר מצאו מת דכ' התוס' דלא אמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן רק לקדשים ולא לחולין הרי דלחולין אזלינן בתר חזקה קמייתא וכן בפ"ג דגיטין בהביא גט ממדה"י והניחו זקן או חולה דנותן לה בחזקת שהוא קיים אע"ג דחזקת זקוקה ליבם מסייע לחזקה דהשתא ועוד מוכח כן מכ"מ. ובאמת התוס' עצמם דחו פי' זה מהא דכל הטומאות כשעת מציאתם אינו אלא לקדשים ע"ש. מ"מ קשה היאך רצו לפרש כן תחי' נגד כמה סוגיות שבש"ס. ולכן נראה דהתוס' מפרשים לה דהספק שם אימת מת החמור לא הי' על הזמן ד"מ שמשך את הפרה בשעה ד' ביום ונמצא מת בשעה ה'. והספק אם מת לאחר שעה ד' או קודם לכן. דבכה"ג ודאי דאזלינן בתר חזקה קמייתא ואמרינן השתא הוא דמת כמ"ש אלא הספק הוא אימת הי' המשיכה שזה ידע שמת בשעה ד' רק שא"י אם המשיכה הי' אחר שעה ד' או קודם לכן. גם יש לפרש ששכח שניהם וא"י אם המשיכה הי' בשעה ד' והמיתה בשעה ה' או להיפוך שהמשיכה בה' והמיתה בד'. דבכה"ג הוי ספק השקול ולא שייך לומר אוקי אחזקת חיים והשתא הוא דמית בשעה ה'. דאדרבא אני אומר להיפוך אוקי הפרה בחזקת בעלי' הראשון שבשעה ד' לא יצתה עדיין מרשותו עד שעה ה' ובכה"ג שפיר שייך לומר כל הטומאות כשעת מציאתן דלא שייך אוקי אחזקה קמייתא כיון דאין הספק על זמן מיתתו אם מקודם או אח"כ אלא הספק שקול אם המיתה קודם למשיכה או המשיכה קודם למיתה ולכן חזקה דהשתא מכריע דניזול בתרה ואנו אומרים שמסתמא היתה המיתה קודם למשיכה וא"ש. (עי' מ"ש אאמ"ו הגאון ז"ל לעיל חדר ד' חלון י"ט) ולפ"ז י"ל דמפרשים הא דנמצאו בה מומין דג"כ מיירי בכה"ג דשכח זמן האירוסין וא"י אם האירוסין הי' קודם למומין או המומין קודם לאירוסין ודמיא ממש להא דחמור. ומ"מ דחו שפיר התוס' פי' זה כיון דכל הטומאות כשעת