בית נאמן לב

כרוב בני אדם המתים שאינם מתים פתאום וגם בעת הצוואה הי' שכ"מ והספק הוא אולי אח"ז עמד מחליו ושוב חזר ונחלה. ובזה ס"ל לרבה דכיון דב' החזקות מסייעות זו לזו לא מהני חזקת ממון דידי'. והוי דומיא דמתני' ממש ואע"ג דרבנן פליגי על ר"מ ס"ל לרבה כר"מ דאזיל בשיטת ר' נתן וא"ל אביי השתא ומה ספינה כו' היינו דמקשה עלי' דזה לא דמי להא דמתני' דכיון שאף שהי' שכ"מ בעת הצוואה מ"מ גם אם לא הי' עומד למות מאותו חולי כיון דרוב חולים לחיים הוי קרוב לוודאי שנתרפא אח"כ מאותו חולי ואין ראי' ממה שהוא מת עתה שמחולי הראשון מת ולא עמד כלל מחוליו. וא"כ אין כאן אלא חזקה דהשתא וחזקת חיים דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא ואדרבה בעת חוליו הי' לו חזקת בריאות דמעיקרא קודם שנחלה וכ"ש כאן שיש לו חזקת ממון ואפי' לר' יהושע בפ' המדיר ובפ"ק דכתובות גבי משארסתני נאנסתי דאזיל בתר חזקה דהשתא היינו משום דחזקת ממון מסייע לבעל וכדאיתא בפרק המדיר שם בסוגיא דמומין. והא דפריך אביי מספינה שאבדה בים דנותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים היינו משום דמיעוט ניצולים הוא מיעוטא דשכיחא ומצרפינן מיעוטא לחזקת חיים כדמוכח בכ"מ (ומה שיש לתמוה מזה על הרא"ש פ' האשה בתרא קי"ט ע"א. וכן בתוס' ר"פ הלוקח עובר פרתו בשם ר"י דס"ל דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כתבתי במ"א) וי"ל דהכי מדמה אביי דכמו דהתם אע"ג דרובם לאבד כיון שיש להם חזקת חיים מצרפינן למיעוטא דניאולים למהוי כפלגא ופלגא כמו כן בנ"ד אף שהי' שכ"מ מתחי' וגם עתה הוא מת ורוב ב"א חולים ובמעט זמן אח"כ מתים לא שכיח שיהיו חוזרים לבריאותם לגמרי ולחזור ולמות בקרוב זמן. וי"ל כיון שהם עתה מתים מסתמא מחולי הראשון מתו. מ"מ מצרפינן מיעוטא דחוזרים ועומדים לחזקת ממון דעדיף טפי מחזקה דגופא לפי מאי דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ואפי' לרב דס"ל דהולכים אחר הרוב מ"מ רוב זה אינו רוב גמור כיון דרוב חולים לחיים מגרע רוב הנ"ל שלא להוציא ממון. וכעין זה קאמר ברפ"ב דכתובות (יז ע"א) בהא דפריך שם אמאי לימא רוב נשים בתולות נישאות כו' דלרב פריך יעו"ש בתוס' ובזה מתורץ קושיית התוס' כאן ד"ה השתא ומה כו' ע"ש

כ ולפי מ"ש יש לתרץ קושיית ר"י בתוספ' כאן ד"ה ר' נתן כו' שכתבו דסוגיא דכאן סותר לסוגיא דפ"ב דקידושין דשם דחי דאמר לך שמואל אנא דאמרי אפי' לר"נ כו' דכ"ע בחזקת בריאים. וא"כ מאי ראי' מייתי בכאן שהי' שכ"מ דאולי עמד מחליו כו' יע"ש, דלפי מ"ש סברת הש"ס כאן כיון דבתחי' בעת הצוואה הי' שכ"מ וגם עתה הוא מת מזמן קרוב אחר שנחלה ורוב חולים שמתים בקרוב זמן משנחלו אין חוזרים במשך זמן להיות בריאים לגמרי וכמש"ל. ומה שאמר שם רבא ולטומאה כמחלוקת פרשב"ם שם לענ"ד אינו מיושב כ"כ לפי מה שפי' שם דהיינו שא' נכנס לבקעה וא"י אם בימות החמה אם בימות הגשמים דלר"נ אזלינן בתר השתא אם הוא ימות הגשמים או לא. דלפמ"ש אין זה שייך להך פלוגתא כלל דהא שם לא שייך חזקה דמעיקרא דהא הספק אינו על זמן ניהוג העולם דעולם כמנהגו נוהג שכן משתנה מימות החמה לימות הגשמים. וממ"נ אם הוא עומד עתה בימות החמה וזה נודע שלא נכנס שם בשנה דאשתקד בימות החמה רק שספק לו אם נכנס בימות הגשמים שעברו אם בימות החמה דעכשיו וכן להיפוך א"כ ודאי דחזקה דמעיקרא עדיפא מדהשתא דכאן לא שייך לומר סברא דחסר ואתאי כו'. וא"כ אזלינן בתר חזקה דמעיקרא דימוה"ח הי' והוא טהור וכן להיפוך אם עומד עתה בימוהג"ש. ולכן נראה לפרש דמ"ש ולטומאה כמחלוקת ר"ל דכמו דהתם לר"נ אזלינן בתר השתא כמו כן לענין טומאה. אבל אין הטעם שוה דשם ה"ט דאם הוא בריא עכשיו משום דכ"ע בחזקת בריאים הם אזלינן בתר השתא ואי שכ"מ ג"כ אזלינן בתר השתא מטעם חזקת ממון כמבואר דבב' אלו האופנים חזקה דמעיקרא בטלה לגבי דהשתא כמו כן בהא דבקעה אזלינן בתר השתא דאם עכשיו ימות הגשמים אמרינן מסתמא עכשיו הלך דמוקמינן לגברא בחזקה דמעיקרא שלא הלך בבקעה זו ואמרינן השתא הוא דהלך שם וכמו כן להיפוך אם עכשיו ימות החמה. ולר' יעקב דאזיל שם בתר חזקת ממון משום דאתרעי חזקת בריאותו מטעם הנ"ל כמו כן אזלינן כאן בתר חזקת טהרת האדם דאפי' אם עתה הוא ימות הגשמים אין לומר דמוקמינן לי' לגברא אחזקה קמייתא דלא נכנס שם עד עתה דהא הך חזקה אתרעי דאדרבה מצד אוקי גברא אחזקה י"ל דהוא טהור ולא נכנס בימות הגשמים

כא ועוד הי' נלע"ד לפרש הך סוגיא דההיא מתנתא כו' היינו שהי' ידוע שזה ימים קודם מותו הי' חולה שמת מתוך חוליו והספק הי' על המתנה אם נתנו באותו העת שהיה חולה שמת בו או שחלה עוד פע"א קודם לכן ימים רבים ואז נתן המתנה ועמד מאותו חולי דרבה ס"ל דאזלינן בתר השתא ר"ל דמוקמינן לי' לגברא על חזקה דמעיקרא שלא נתן המתנה עד עכשיו קרוב למותו (דבכ"מ למותו) דבכ"מ חזקה דמעיקרא עדיפא ואמרינן השתא הוא דנשתנה ויצא המתנה מרשותו ולא מקודם לכן. ואביי ס"ל כיון שספק הוא אם נתן עתה בחליו שחלה שנית או מקודם לכן ואם הי' רובו לחיים ואמרינן דחזר והבריא ועתה שמת הוא מקרוב זמן שחלה יום או יומים קודם מותו דחזקת ממון עדיפא ולא אזלינן בתר השתא לומר שעכשיו נתן. וע"ז קאמר שפיר דאזלא שמעתא דרבה כר"נ דמ"ש מי מוציא מיד מי כו' מיירי שידוע שהי' חולה פע"א וא"י אימתי נתן אם כשהיה חולה או עתה כשהוא בריא דאמרינן השתא הוא דנתן ולא מקודם לכן. ואם שכ"מ הוא אמרינן ג"כ השתא הוא דנתן ולא מקודם לכן. ור"י ס"ל דאזלינן בתר חזקת ממון דעדיפא משאר חזקות וע"ז קאמר שפיר ולטומאה כמחלוקת דשם ג"כ הספק אם נכנס עכשיו או מקודם לכן. ולכן לר"נ אזלינן בתר השתא אם הוא ימות הגשמים טמא ואם עכשיו ימות החמה אמרינן השתא נכנס וטהור. ולר"י לעולם מוקמינן לי' אחזקת טהרה ובזה הסוגיא פשוטה. ולפ"ז יש לפרש ג"כ סוגיא דפ"ה דקדושין בקידשה אביה בדרך כו' דשם הי' הספק אימתי קידשה אביה אם קודם זמן הבאת סימני בוגרת או אח"כ. ולכך רצה הש"ס לדמות זה לפלוגתא דר"נ ור"י דרב דאמר הרי היא בוגרת לפנינו ואזיל בתר השתא ר"ל דתלינן דקדושי אביה הי' לאחר זמן בגרותה והשתא הוא דקידשה. ושמואל ס"ל כיון דאותו יום נסתלק חזקת נערות ואין סברא לתלות בחזקה דמעיקרא לומר דתלינן בזמן יותר מאוחר שנוכל לומר דאז קידשה אביה דמאי חזית לומר כן דיש סברא לומר איפכא דזמן הבוגרת תלינן בזמן מאוחר (שנוכל ונאמר) דהבאת בגרותה הי' לאחר שקידשה אביה והרי איתרע חזקה זו. ולכן יש להחמיר כמו בהא דר"י דאזיל יותר בתר חזקת ממון דעדיפא. וע"ז דחי דשמואל אמר ג"כ אליבא דר"נ דש"ה דכ"ע בחזקת בריאים כו' משא"כ כאן חזקה לקולא כלל מטעם דכתיבנא. ובהא דאמר רבא ל"ש אלא (ל"ש אלא) שלא עברו כו' עי' תוס' שדחו פרשב"ם וגם פי' התוספ' דחוק מאוד. וראיתי ברמב"ם (פ"כ מהל' אבות הטומאה ה"ו) שכ' וז"ל ובקעה שעברו עליה בימות הגשמים ה"ה רה"י לטומאה אפי' בימות החמה ולא כ' בלשונו ימות הגשמים אלא בימות הגשמים ג"כ. ולכן נלע"ד שהרמב"ם מפרש דברי רבא באופן אחר והיינו שידוע שעבר האדם עליו בימות הגשמים רק שעתה בעת שנשאל הוא רה"ר וקמ"ל דלא נימא שאנו דנין אותו כמו בעת שנשאל עליו כיון שבעת שדנין עליו הוה ספק טומאה ברה"ר הוי אמינא דטהור הוא לזה קמ"ל דאנו הולכין בתר שעה שנכנס שם כיון דספק טומאה ברה"י מסוטה גמרינן כמו שם בעת שנסתרה הי' ספק טומאה ברה"י ואפשר שכן הי' גירסתו בש"ס בימות הגשמים וצ"ע בכל זה

כב עוד צריך לבאר הסוגיא דפ' המדיר (ע"ה ע"ב ע"ו ע"א) דהסוגיא שם מוקשה מאוד לכאורה. וגם נראה כסותר לכמה סוגיות שבש"ס. והוא דשם פריך רישא לסיפא דברישא על האב להביא ראיה ובסיפא דהיתה ברשות הבעל על הבעל להביא ראיה. ומשני רבא שם רישא כאן נמצא כאן הי' סיפא כאן נמצא כו' ופריך שם מנכנסה לרשות הבעל לנשואין