בית נאמן לא

מחזקת תרומה דאתרע חזקתה דהרי נטמא לפניך אע"ג דגם שם אם הי' בא לשאול אם יעשה עירובו בתרומה זו כ"ז דלא חזינן ביה ריעותא ודאי דאמרינן ליה זיל ערוב. מ"מ לא דמיא להא דטבילה דשם כשטבל כבר נסתלק חזקתו וכן בבית המנוגע כל שנכנס כבר נסתלק חזקת טהרתו קודם יום השביעי כשנולד הריעותא. אבל בעירוב כ"ז שלא ידענו שנקנה לו העירוב לא נסתלק מתחום ביתו ועיקר קנין העירוב בהשמ"ש. וכיון שאין אנו יודעים אימת נטמא הרי לא נסתלק עדיין מחזקת תחום ביתו בבירור. וכ"ז פשוט וברור ואנהירנהו לעיינין בס"ד ליישב הסוגיות שנראות כסותרות זו את זו ומיושב על נכון:

' י"ז וע"פ מ"ש י"ל ג"כ ברפ"ק דנדה שם (ג' ע"א) דפריך ומ"ש ממבוי דתנן השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא הי' בו שרץ או עד שעת הכיבוד ומשני התם נמי כיון דאיכא שרצים דעלמא כתרתי לריעותא דמיין. והנה גם שם איכא חזקת טהרה דטהרות שעסק בהם וגם לא שייך נטמא ואתאי. וא"כ קשה מה בכך דהוי כתרתי לריעותא ועוד דסתם מבוי דינו כרה"ר לגבי טומאה וא"כ נחשב לודאי טמא למפרע. ע"ק מדין כתמים דקיי"ל הרואה כתם מקולקלת למניינה וכן איתא שם בסיפא כתם שנמצא בחלוקה מטמא למפרע עד שתאמר בדקתי את החלוק הזה כו' או עד שעת הכיבוס. אבל לפי מ"ש למעלה א"ש בהא דשרץ שנמצא במבוי דבאמת כל מקום שיש חזקה אחרת כנגדה דלא אתרעי וחזקה אחת אתרעי אזלינן בתר חזקה דלא אתרעי ונחשב כודאי אע"ג דלא שייך חסר ואתאי כמ"ש. וכיון דהך סברא דשכיחי שרצים הוי כתרתי לריעותא א"ש. אך הא דכת' קשה לכאורה דהא אלו היתה האשה שואלת אם להשתמש בטהרות כ"ז שלא נמצא הכתם אצלה ודאי דמותרת להשתמש. וא"כ כבר הוחזקו הטהרות בטהרה וא"כ למה מחזקינן למפרע לטמא ולפי מש"ל דבמקום שיצתה מחזקתה זמן מה מקודם אזלינן בתר חזקה דהשתא א"ש דבכתם יבש ע"כ צ"ל דמקודם הי' הכתם וא"כ כבר יצתה מחזקתה ולכן לא פלוג חכמים בין דיני כתמים בין לח ליבש וכמ"ש התם התוס' שם ד"ה ושרצים. אך לפ"ז יקשה מכאן לשיטת הרמ"א ביו"ד (סי' פ"א סעיף א') שפסק שם דגם בנמצא סרכא הגבינות כשרים קודם לג' ימים ולא ס"ל הך סברא דיצתה מחזקתה זמן מה וא"כ יקשה עליו ממתני' דכתמים. ונלע"ד דהרמ"א ס"ל לחלק בין חזקת טהרה דאתתא לגבי כתמים לחזקת כשרות דבהמה. דהא בלא"ה דעת התוס' בפ"ק דחולין (י"א ע"א) לאסור הגבינות משום דהוה חזקה דלא נתבררה. אך הפוסקים הסכימו לשיטת הר"ש שכ' דהוי חזקה דאתיא מחמת רובא דרוב בהמות כשירות הם והוה כמו חזקה שנתבררה. וא"כ א"ש דשם עדיפא טפי דכל הש"ס היינו חזקה דגופא דאמרינן כמו שהיתה תחי' כן היתה אח"כ. אבל אין כאן סברא לומר קודם דאתיילד ריעותא בודאי היתה טהורה דספק השקול מיהא הוי דממילא בספק השקול כ"ז דלא חזינן ריעותא אזלינן בתר חזקה קמייתא. ולכן שפיר אמרי' כל שיצאתה מחזקתה זמן מה א"כ חזינן דא"א לאוקמי לעולם אחזקה קמייתא וכיון דהדבר שקול לכן לא שייך לומר אוקי אחזקה קמייתא. משא"כ בהא דגבינות אין הטעם משום דמוקמינן אחזקה קמייתא דכשרה היתה כמו שנולדה דזה גופא לא ידעי' אם בעת שנולדה כשירה היתה דלא נתבררה בשעתה רק מטעם רובא אמרינן דמסתמא היתה כשירה ומיקרי חזקה שנתבררה א"כ הך רובא שייך ג"כ לומר שקודם ג' ימים היתה מן הרוב וכיון דרובא עדיף מחזקה וכוודאי חשיבא ונוטה יותר להיתר אמרינן דוודאי כשירה היתה קודם ג' ימים. והוי כמו אם הי' לה חזקה ברורה ברגע שקודם ג' ימים. ויוצא לנו מזה דבר חדש דבאמת היכא דלא שייך לומר דקודם לכן מרובא היתה גם הרמ"א מודה להך סברא דכל שיצאתה מחזקתה זמן מה לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא ודוק

יח ושם בפ' י' יוחסין בפלוגתא דרב ושמואל. נימא כתנאי מי מוציא מיד מי הוא מוציא מידם בלא ראי' והם אינם מוציאים מידו בלא ראי' דברי ר' יעקב ר' נתן אומר אם בריא הוא עליו להביא ראיה שהי' שכ"מ ואם שכ"מ הוא עליהם להביא ראיה שבריא הי' נימא רב דאמר כר"נ ושמואל דאמר כר"י ומשני אמר לך רב אנא דאמרי אפי' לר"י ע"כ לא קאמר ר"י התם דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו אבל הכא מי נימא העמד גוף על חזקתו ושמואל אמר אנא דאמרי אפי' לר"נ ע"כ לא קאמר ר"נ התם דכ"ע בחזקת בריאים קיימי מאן דקא מפיק נפשי' מחזקה עליו לאתויי ראי' אבל הכא מי קא מפקא נפשה מחזקה דקמא עכ"ל. וגם סוגיא זו צריכה ביאור דלכאורה דברי ר' יעקב שאמר הוא מוציא מידם בלא ראי' צריכים טעם דהא אם הי' עכשיו בריא א"כ יש לו חזקה דהשתא גם חזקה דמעיקרא שהי' בריא תחי' זמן רב קודם המתנה וא"כ בכה"ג לכ"ע אזלינן בתר חזקה דמעיקרא כיון דלא אתרעי וגם לא נודע כלל אם הי' כלל שכ"מ בעת המתנה א"כ למה מוציא מידם. גם דברי ר' נתן דס"ל אם שכ"מ הוא עליהם להביא ראי' ג"כ קשה לפ"ז מ"ש דחזקה דמעיקרא עדיפא טפי מדהשתא ומחשב כוודאי אפי' היכא דאיכא חזקה אחרת כנגדו אם לא כשיש סברא דחסר ואתאי אם לא באופנים שנתבארו למעלה (ועי' למעלה חלק ו') ולמעלה כתבתי דמחלוקת ר"י ור"נ הוא משום שיש כאן רוב נגד רוב היינו דרוב ב"א אין נותנים כל נכסיהם וישארו ריקם כשהם בריאים רק במתנת שכ"מ שחושב שמא ימות ויש רוב נגדו רוב בני אדם בחזקת בריאים הם ויש לנותן חזקת מארי' קמא. ולכן ס"ל דיכול להוציא מידם בלא ראי' דחזקה דהשתא ס"ל דאינו מועיל כלל להחזיק זמן מוקדם וכיון דרוב ב"א אינם נותנים נכסיהם בכולו כשהם בריאים משוי זה לספק ואזלינן בתר חזקת מארי קמא דהוי כאלו הוא מוחזק בנכסים ובכ"מ שהם ברשותו. והוה ס"ד דש"ס שם דס"ל כשמואל דחוששין לקדושי שניהם. דחזקת בוגרת דהשתא לא מהני למפרע וכיון דבאותו יום נסתלק חזקת נערות הוי כאלו אין כאן חזקה כלל לא לנערות ולא לבוגרת כמו כאן דהוי ספק והנותן מוחזק דאין מוציאין מידו. ור"נ ס"ל אם בריא הוא כו' דס"ל דחזקה דהשתא ג"כ מילתא היא להחזיק קצת למפרע אע"ג דחזקה דמעיקרא עדיפא מ"מ כיון שיש כאן ספק השקול מטעם דהוה רובא נגד רובא מהני חזקה דהשתא לילך אחריו ולמשוי כוודאי. ולכן הוי ס"ד דרב ושמואל פליגי בפלוגתא דהני תנאי. וע"ז מתרץ אמר לך רב כו' ר"ל דאפילו ר' יעקב דס"ל שם דהוא מוציא מידם היינו משום דחזקת ממון יש לו וכיון דהוי רובא נגד רובא לא מהני חזקה דהשתא להכריע נגד חזקת ממון. ושמואל א"ל אנא דאמרי כו' ר"ל דאפילו ר' נתן מודה כאן דש"ה דאם הוא עכשיו בריא וא"כ יש כאן חזקה דהשתא ודמעיקרא המסייעים זו לזו הא עדיף מרובא נגד חזקת ממון. ולכן אפילו שמואל דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב מודה שם דהוה כמו רובא וחזקה דמודה שמואל דהולכים אחריהם אף להוציא ממון וכמ"ש בעל המאור ספ"ב דכתובות. ובזה מיושב הסוגיא שם, ומתורצים הקושיות שהקשה שם הגאון פנ"י יעו"ש

יט גם הסוגיא דפ' מי שמת במסכ' בבא בתרא (קנ"ג ע"א ע"ב) קשה להולמו וצריך ביאור ואגב דעסיקנא בענין חזקה דמעיקרא ודהשתא הוכרחתי לבאר בזה אף שאין זה מענינינו כ"כ. דגרסינן שם במשנה לא כתב בה שכ"מ כו' דפליגי שם ר"מ וחכמים דר"מ ס"ל הוא צריך להביא ראי' שהיה שכ"מ וחכמים אומרים המע"ה. ונלע"ד דטעמו של ר"מ הוא ג"כ כמש"ל כיון דכשדנין עליו עכשיו הוא בריא. וגם מתחי' קודם המתנה הי' בריא א"כ ב' חזקות אלו הוי כודאי נגד חזקת ממון ועדיף מרובא. ואפי' שמואל דס"ל אין הולכים בממון אחר הרוב מודה כאן כיון דב' חזקות מסייע לי' גם רוב ב"א בריאים הם ולכן מוציאין מידו ועליו הראי'. וחכמים דס"ל המע"ה לפי דברי רב הונא שם שמפרש ראי' בעדים ס"ל לחכמים כר' יעקב. ומ"ש המע"ה ר"ל דאזלינן בתר חזקת מארי קמא. ולכן גם אם הוחזק המקבל בנכסים מיקרי מוציא מחבירו ועליו הראי'. ושם ההוא מתנתא כו' ולא כתב בי' ומיגו מרעא כו' אמר רבה הרי מית כו' נלע"ד דה"פ דכאן ג"כ יש חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא שהרי עכשיו מת וקברו מוכיח עליו מסתמא מת מתוך חוליו