בית נאמן ל

דאל"כ הוי תרתי דסתרי ואין חזקה לחצאין. אבל בהא דנדה קשה דהא מה שאנו באים לדון הוא רק על הטהרות שעסקה בהם מכבר קודם ראייתה דהא השתא ודאי טמאה היא ואין נפ"מ בזה כלל. ועי' תוס' פ"ב דכתובות (כ"ג ע"ב) בהא דשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת שכתבו שם דלא שייך לאוקמה על חזקת א"א משום דחזקה דאשה דייקא ומנסבא מרעא לחזקה דא"א ולכאורה קשה הא אכתי יש כאן עוד חזקת חיים של הבעל וע"כ צ"ל כיון דחזקת א"א וחזקת חיים דבעל חדא באידך תליא כיון דאתרע חזקת א"א גם חזקת חיים דבעל אתרעי. וא"כ י"ל דכן הוא בנ"ד בנדה יש כאן ב' חזקות חזקה דאשה בחזקת טהרה עומדת וגם העמד טמא על חזקתם ואימר לא נטמאו וחדא באידך תליא כיון דודאי נגעה בהם האשה אם תאמר דהאשה טמאה ודאי דגם הטהרות טמאים. וכיון שכן כל דחזקת טהרה דאשה אתרעי כיון דמגופה קא חזיתא בהכרח גם חזקת טהרות דתליא בה ג"כ אתרעי וא"כ א"ש דהלל ס"ל דאין כאן חזקה. אך לפ"ז הדרא קושיא קמייתא לדוכתי' דסוגיא דקדושין סותר לסוגיא דפ"ק דנדה וכמ"ש. ולכן נלע"ד לחלק בין הא דבוגרת ובין הך דנדה. והוא דגבי בוגרת יש לפנינו ב' מיני חזקות הא' חזקת נערות והב' חזקת פנוי'. והנה חזקת פנוי' אין לה המשך זמן ושום השתנות במנין ימיה, דכ"ז שלא נתקדשה אפי' היא בת שלשים שנה היא פנוי'. משא"כ חזקת נערות הוא דבר המשתנה לפי חשבון ימי גדלותה וא"כ א"ש דבהא דבוגרת ביום משלם שית כיון דיום זה יש בו שינוי מימים שלפניו דבאותו יום עשוי' להביא סימני בגרות לכן אמרינן דכבר אזל חזקת נערות לגמרי דחזקת נערות לא נמשך רק עד סוף יום שלפני יום דמשלם שית ואותו יום נעשה ברי' אחרת לגמרי וא"כ א"ש הא דשמואל ס"ל חוששין לקדושי שניהם בהיכא דליכא רק חדא לריעותא כיון דחזקת נערות כבר נסתלקה לה והוי ספק השקול אי אתיא בצפרא אי לאו כיון דרגילות קצת למיתי מצפרא דזה נחשב כסברא דחסר ואתאי כמש"ל. וגם חזקת פנויה ליכא כאן אף דחזקה זו אין לה שינוי זמנית. מ"מ הא בין כך וב"כ היא א"א כמ"ש התוס'. ולכן שפיר הוי ספק. אבל בהא דנדה דאין ראיית דם תלוי באותו יום דוקא דהא באשה שאין לה וסת קיימינן. וא"כ שפיר נמשך חזקת טהרה קמייתא גם עתה ולכן כל היכא דליכא אלא חדא לריעותא אע"ג דאיכא למימר הגס הגס חזיתי' הוי כודאי טהורה רק הלל דס"ל כיון דמגופה חזיא חזקה זו לאו חזקה אלימתא היא ובצירוף דעכשיו חזאי משוי לה לספק. וא"כ א"ש ב' סוגיות דנדה ודקדושין ועולה הכל כהוגן כנלע"ד ודוק

טו עוד יש לעיין בזה במ"ש התוס' רפ"ק וידה דהיכא דאין כאן סברא דחסר ואתאי אזלינן בתר חזקה דמעיקרא אף שיש חזקה אחרת כנגדו כגון בהא דנגע שיש לאדם חזקת טהרה ונחשב כודאי שמביא קרבן אם יכנס למקדש שיש לזה סתירה מסוגיא דפ"ג דעירובין (ל"ה ע"א) שם על הא דאיתא במתני' נפל עליו גל כו' תרומה ונטמאת כו' ספק מבע"י כו' רבי מאיר ורבי יהודה אומרים הרי זה חמר גמל רבי יוסי ורבי שמעון אומרים ספק עירוב כשר ופריך שם וסבר ר"מ ספיקא לחומרא ע"ש. והוא סותר למ"ש למעלה. דהא שם לא שייך סברא דטמא ואתאי. וא"כ הי' לנו לילך אחר חזקה קמייתא ולומר עכשיו הוא דנטמא משחשיכה ואע"ג שיש כאן חזקה אחרת כנגדו העמידנו על חזקת תחום ביתו ולא קנה עירוב מ"מ כיון דאזלינן בתר חזקה קמייתא אפי' באיסור דאורייתא כמו בנגע אע"ג שהי' לאדם חזקת טהרה וגם כהה לפניך אמרינן דמעיקרא היתה שלימה וחשיב כודאי דמביא קרבן כמ"ש והייתי סבור לפרש מה דקאמר התם ספק מבע"י נטמא ספק משחשיכה אין הכוונה שידוע לנו העת שנגע בה הטומאה אם מבע"י בעת שהשמש על הארץ או משחשיכה אחר צה"כ דבכה"ג אזלינן בתר חזקה דמעיקרא אפי' באיסור דאורייתא ואפי' איכא חזקה אחרת כנגדו כמ"ש אלא הכוונה שידוע לנו העת שנגע בו השרץ רק שהספק הוא אם אותו העת הוא יום או לילה כגון בהשמ"ש דמספקא לן אם הוא יום או לילה דבכה"ג לא שייך חזקה קמייתא והשתא הוא דנטמא אבל לפ"ז לא א"ש מה דקאמר שם (ל"ו ע"א) בהא דפריך דר' יוסי דעירובין על ר' יוסי דטמא ומשני רבא אמר התם ה"ט דר"י העמד טמא על חזקתו ואימר לא טבל אדרבא העמד מקוה על חזקתה ואימר לא חסר ומשני במקוה שלא נמדד. ופרש"י שם ד"ה העמד טמא כו' וז"ל כולי' חזקה לחומרא איכא לקולא ליכא. אבל מתני' איכא חזקה לקולא ולחומרא העמד אדם על חזקת תחום ביתו ואימר לא עירב העמד תרומה על חזקתה ועירב ובדרבנן לקולא אזלינן עכ"ל. ולפי מ"ש לא שייך כאן לומר העמד תרומה על חזקתה דהא ודאי נטמאת וגם אין לנו ספק על זמן הטומאה שיהי' שייך לומר העמד תרומה על חזקתה והשתא הוא דנטמא כמ"ש דהספק הוא אם אותו העת דין יום יש לו או דין לילה. ובאמת לולי פרש"י ז"ל הוי א"ש די"ל דחזקת תחום ביתו לאו חזקה הוא כמ"ש התוס' שם (ל"ה ע"ב) ד"ה אמר ר' ירמי' יעו"ש. אבל גם דברי התוס' תמוהים לכאורה לענ"ד מ"ש שם וא"ת ומאי קושיא דר"מ אדר"מ דבמתני' הא דלא אוקמוה אחזקה לאו משום דהשתא הוא טמאה אלא משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דמוקמינן לגברא אחזקה שלא עירב והוא סותר לדבריהם עצמם ברפ"ק דנדה שם דאפי' באיסורא דאורייתא ויש חזקה אחרת כנגדו ג"כ אזלינן בתר חזקה דמעיקרא כדמוכח מההיא דבית המנוגע וכמ"ש

טז אחר העיון כשנדקדק בלשון התוס' דרפ"ק דנדה שם נראה ליישב הכל על נכון בס"ד דז"ל שם דמוכח היכא דבא כהן בסוף שבוע וראה והנה כהה הנגע ואתרע החזקה מטמאין אדם הנכנס שם כו' וקשה אדרבא נימא כו'. ר"ל דלגבי מקוה רגילות להתחסר מעט מעט ולכן איכא למימר דמעיקרא חסר אבל הנגע רגילות להתחסר בב"א כו' לכך אמרינן התם השתא הוא דחסר ואוקי הנגע בחזקת שלם ביציאת הכהן מן הבית וכשטמא הכהן את הבית אפי' נתחסר הנגע אח"כ קודם שנכנס זה גזירת הכתוב הוא שהבית טמא עד שיראה הכהן בסוף שבוע ויטהרנו כו' עכ"ל וכוונתם נראה דהיינו דכאן באמצע שבוע מה דמטמאין לנכנס קודם שנודע אח"כ הריעותא דחסרון לאו מטעם ספק וחזקה אתינן עלי' אלא כך גזירת הכתוב דכל בית שהי' בו שיעור נגע הראוי להסגר הבית הזה טמא הוא והבא לתוכו טמא מתורת ודאי ולא מתורת ספק אפי' אם בא אליהו והי' אומר שכבר נחסר מקודם בתוך שבעה שכ"ז שלא בא הכהן בסוף שבוע דין בית מוסגר יש לו וטמא מתורת ודאי וכיון שכן האדם הנכנס לשם אע"ג דיש לו חזקת טהרה חזקה שלו לא אהני ליה ולא מידי שכבר גזרה עליו תורה דין טומאה. וחזקת טהרה שלו כמאן דליתי' דמי. אך כיון שבסוף שבוע ראינו שכהה הנגע בזה הי' לנו לומר דטהור למפרע דהתורה לא אמרה אלא שהנכנס לתוכו טמא אם לא נודע לבסוף כגון שנשרף הבית וכדומה. אבל לא היכא דאתיילד ריעותא. ולכן כתבו התוס' שפיר דמשם מוכח דאפי' אתיילד ריעותא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא וכיון שכן וחזקה דאדם טהור כבר נתבטלה לכן אמרינן במקום דלא שייך לומר חסר ואתאי אזלינן בתר חזקה דמעיקרא אבל אם באמת יש חזקה כנגדה במקום דלא גלי קרא דהחזקה שלו בטלה כגון בהא דעירובין. שפיר אמרינן אפי' במקום דלא שייך למימר חסר ואתאי כגון בטומאה די"ל דעכשיו נטמא מ"מ כיון שיש חזקה ברורה נגדו חזקה שלא עירב וחזקה דמעיקרא אתרע מצד שהרי עכשיו טמא לפניך חזקת אדם דלא אתיילד בי' ריעותא עדיפא טפי וכודאי דמי וא"כ א"ש שם. ובזה א"ש גם האי דרפ"ק דנדה גבי מקוה דהוצרך לסברא דחסר ואתאי הא לאו הכי לא הוי ודאי טומאה ואזלינן בתר חזקה דמעיקרא אע"ג דאתרע דהרי חסר לפניך וגם יש כנגדה חזקת טמא דגברא דש"ה כיון דאם הי' בא לשאול לנו קודם שנודע הריעותא במקוה אם יטבול שם אמרינן לי' זיל טבול וא"כ התורה התירה לו לטבול שם ולסמוך על חזקה קמייתא כ"ז שלא יודע הריעותא וא"כ נסתלקה חזקת טומאתו וכמאן דליתא דמיא. ולכן שפיר אזלינן בתר חזקה קמייתא אם לא משום סברא דחסר ואתאי משא"כ בהא דעירובין אע"ג דליכא סברא דנטמא ואתאי שפיר אזלינן בתר חזקה דתחום ביתו דלא אתרעי ועדיפא