בית נאמן כט

החזקה או שעדותו מועיל שחזקה קמייתא נמשכה היינו היכא שמעיד שלא בגרה בשחרית או שעדותו מועיל לברר חזקה דהשתא שהתחילה מקודם אם מעיד שבגרה בבוקר וכמו דקי"ל דע"א מועיל אף נגד רובא כגון במקולין שיש רוב טריפות שמעיד שחתיכה זו מכשירה היא אף דקי"ל דרובא עדיף מחזקה והיינו משום שאין עדותו לסתור הרוב כיון שגם המיעוט ישנו במציאות ואין זה אלא מברר. א"כ כ"ש בחזקה דלא עדיפא כרובא דאם הוא מעיד לברר החזקה דמועיל עדותו כנ"ל ודוק

יב ולפי שיש כאן מקום עיון גדול בכ"מ בענין חזקה דמעיקרא ודהשתא ראיתי להאריך קצת בענין זה וממילא רווחא שמעתתא. והוא דלכאורה יש לתמוה שם בסוגיא דרפ"ק דנדה אחר שהקשה שם על מתני' ממתני' דמקוה שנמדד ומשני התם איכא תרתי לריעותא הכא חדא לריעותא. ופרש"י שם דבמקוה איכא העמד טמא על חזקתו ובחזקת טהרה דמקוה איכא ריעותא שהרי חסר לפניך אבל באשה בדידה איכא ריעותא שהורע חזקת טהרתה קצת שהרי דם לפניך ומשום הך ריעותא לחודא לא מרעינן לה הואיל ובטהרות לא משכחת ריעותא אחריתי דכי אמרתי העמידם על חזקתם בחזקת טהרה הם עכ"ל. ולכאורה תמוה כיון די"ל הגס הגס חזיתי' וחזקה דמעיקרא אתרעי עי"ז. א"כ מה בכך דליכא תרתי לריעותא עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא והי' לנו לחוש לספיקא. ועוד יש לתמוה בענין זה דהנה שם ובפ' י' יוחסין מביא הא דהי' בודק את החבית להיות מפריש עליו והולך ואח"כ נמצא חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק. ומשני ג"כ התם תרתי לריעותא כו' ומקשה שם מ"ש הכא ודאי והכא ספק ומשני מאן תנא חבית ר"ש היא דלגבי מקוה נמי ספק משויא לי' כו' יעו"ש. ולפ"ז יש לתמוה על הרמב"ם (פ"י מה' מקואות ה"ו) דפסק כת"ק דהוי טומאת ודאי שסותר דבריו שפסק (פ"ה מה' תרומות ה"ד) בהא דחבית דמכאן ואילך ספק ועי' בכ"מ שם שלא העיר בזה כלום. והוא כ' שם לתמוה למה פסק כר"ש ולא כרבנן דפליגי עלי' דס"ל דהוי ודאי חומץ. ותי' שם כיון דבפ' המוכר פירות אפליגו אמוראי אליבא דהך ברייתא מסתמא ס"ל דהלכה כר"ש. ודבריו תמוהים בעיני דשם פליגי בפלוגתא אחריתי בחמרא דריחי' חלא וטעמי' חמרא. וא"כ אין משם הוכחה דס"ל הכי. ועי' במשנה למלך בה' מקואות שם שהביא בשם הרשב"א בחידושיו שתמה ג"כ על הרמב"ם דפסקיו סותרים זא"ז והמל"מ תי' שם בדוחק. ועי' ביו"ד (סי' פ"א) בגבינות שנעשו מבהמה שנמצא טריפה דקי"ל שהם כשירות הובא שם שיטת הרשב"א שכ' דאם נטרפה ע"י סירכא כל הגבינות אסורות אפי' קודם ג' ימים. וכ' הטעם דלא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא כי אם היכא שי"ל השתא ממש סמוך לשחיטה הוא דנטרפה אבל כל שיצתה מחזקתה מחיים ואין אתה יכול לומר השתא הוא דנטרפה אלא זמן מה מקודם רק א"י כמה זמן מקודם אז אסור למפרע יעו"ש וא"כ הוי א"ש דאין כאן קושיא כלל מחבית אמקוה דהא ע"כ במקוה שחסרה א"א לומר שחסרה כ"ש מארבעים סאה דא"א לצמצם וע"כ מיירי דחסר שיעור הניכר שהוא חסר. וא"כ א"א לומר דבאותו רגע חסר מארבעים סאה וקודם לכן הי' שלם דהא החסרון בא מעט מעט וא"כ כבר יצתה מחזקתה מקודם זמן מה ואתרע חזקה דמעיקרא טובא. ולכן בצירוף דהעמד טמא על חזקתו הוי תרתי לריעותא ולכן נחשב כודאי. משא"כ בהא דחומץ שפיר שייך לומר דהשתא ממש הוא דהחמיצה ומקודם לכן לא הי' עדיין חומץ גמור. וא"כ חזקה קמייתא לא אתרעי ולכן שפיר הוי ספק דנגד חזקה דמעיקרא איכא חזקת טבל אע"ג דאלו לא הי' חסר לפניך הוי חזקה דמעיקרא עדיפא מחזקת טבל. מ"מ בצירוף חזקה דהרי החמיץ לפניך הוי ספק השקול ואם כן אתי שפיר. והא דהקשה שם ורמי חבית אמקוה י"ל דאליבא דר' יהושע בן לוי פריך לה דהוא ס"ל בפרק המוכר פירות כל ג' ימי' האחרוני' ודאי חומץ דס"ל ריחי' חלא וטעמי' חמרא חלא א"כ יצתה מחזקתה זמן מה מקודם. ולכן שפיר דמיא להא דמקוה ודומיא דגבינות ומקשה שפיר. אבל הרמב"ם פ"ה מה' תרומות פסק שם כר"י לגבי דריב"ל דכל ב' ימים הראשונים ודאי יין. משום דרבא בפ"ב דע"ז ס"ל ריחי' חלא וטעמי' חמרא חמרא כמ"ש הכ"מ שם. וא"כ לדידיה לק"מ מחבית אמקוה וא"ש פסקי הרמב"ם כהוגן

יג וראיתי בפרמ"ג במשבצות שכ' לחלק דדוקא בחזקה דגבינות דלאו חזקה מבוררת היא רק חזקה דאתיא מחמת רובא בזה אמרינן כל שיצתה מחזקתה זמן מה מקודם אתרע החזקה. משא"כ היכא דהוה לה מעיקרא חזקה ברורה ודאית יעו"ש. ולפי מ"ש אין הדבר כן אלא גם בחזקה ברורה מעיקרא כמו במקוה ג"כ אמרינן הך סברא כל שיצתה מחזקתה זמן מה לאו חזקה אלימתא היא וכ"כ שם בשם הפר"ח. ולענ"ד דברי הפר"ח ברורים בזה ויש לו סמך מדברי הרמב"ם שכתבתי. גם מה שהקשתי למעלה מהא דפריך ודילמא הגס הגס חזיתי' דמשני דהכא ליכא תרתי לריעותא מה בכך הא כיון דעי"ז אתרעי החזקה א"כ מידי ספיקא לא נפקא. די"ל שבאמת כל היכא דליכא חזקה אחרת כנגדה כגון העמד טמא על חזקתו וכדומה וגם י"ל דהשתא אתרעי אז חזקה דמעיקרא עדיפא אע"ג דשייך חסר ואתאי וכדומה רק אם יש כנגדו חזקה אחריתי בצירוף סברא דהרי חסר לפניך וגם יצתה מחזקתה מקודם זמן מה הוי ודאי איסור ואזלינן רק בתר חזקה דהשתא. אבל היכא דליכא חזקה אחריתי כנגדה כגון בגבינות וכדומה אז הוי ספק ולא ודאי. ואם לא יצתה מחזקתה זמן מה רק איכא חזקה אחרת כנגדה כגון הא דחביות למאי דקיי"ל ריחי' חלא וטעמי' חמרא חמרא בצירוף דהרי החמיץ לפניך הוי שפיר ספק השקול. וא"כ בכה"ג אם הי' מעיד ע"א דאתרע מקודם נראה ברור דנאמן לעשות ודאי איסור דהא אין כאן חזקת כשרות בודאי ודמיא לחתיכה ספק חלב ספק שומן דנאמן עליו ע"א לומר חלב הוא לעשותה ודאי

יד ונשאר לנו לברר מה דעדיין קשה לכאורה דנראה סוגיא דקדושין סותר לסוגיא דרפ"ק דנדה דבקדושין שם דפריך על שמואל ומ"ש ממקוה ומחביות ומשני התם איכא תרתי לריעותא הכא איכא חדא לריעותא וא"כ בכה"ג מחשב לספק דהא שמואל ס"ל חוששין לקדושי שניהם. ואלו בפ"ק דנדה שם דפריך על הא דשמאי דס"ל כל הנשים דיין שעתן ומ"ש ממקוה ודילמא הגס הגס חזיתי' ומשני התם תרתי לריעותא כו' משמע היכא דליתא אלא חדא לריעותא לא חיישינן כלל אפי' לשוויי ספק ואמרינן ודאי השתא אתרעי דאל"כ אכתי קשה שם לשמאי מהא דמקוה דהוא ס"ל דיין שעתן. וכבר כתבנו דלשמואל צ"ל דהא דבוגרת כיון דרגילות עכ"פ למיתי מצפרא דמיא להא דחסר ואתאי ולכאורה הי' נראה לחלק בין הא דבוגרת להא דנדה דבנדה יש להיפוך חזקת טהרה כנגדה דהעמד טהרות על חזקתן. וכיון דבאשה ליכא תרתי לריעותא. ויש חזקת טהרה להיפוך אז הוי חזקה ודאית נגד חזקה דמספקא דהא דאמרינן הגס הגס חזיתי' מהני לגרוע חזקה קמייתא ולמשוי' ספק. וא"כ אין ספק חזקת טומאה מוציא מידי ודאי חזקת טהרה. משא"כ בהא דבוגרת דליכא חזקה אחרת כנגדה דהא אם תעמידנה על חזקת פנויה ע"כ תאמר דמצפרא בגרה וכבר כתבו התוס' דלא שייך חזקת פנויה כיון דבין כך וב"כ היא א"א וכמש"ל בביאור דברי התוס' באריכות. אבל לפ"ז יקשה על סוגיא דנדה שם דפריך מ"ט דשמאי ומשני העמד אשה על חזקתה ואשה בחזקת טהרה עומדת והלל כי אמר העמד דבר על חזקתו היכא דלית ליה ריעותא מגופי' אבל אתתא כיון דמגופה קא חזיא לא אמרינן אוקמה אחזקה דאכתי קשה הא איכא חזקת טהרה דטהרות שנגעה בהם. ועוד קשה בהא דקאמר שם ובקדושין דבמקוה איכא תרתי לריעותא דהעמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך דהא לנגד חזקת אדם טמא איכא חזקת טהרה דטהרות שעסק בהם אחר שטבל, וא"כ אוקי חזקה לנגד חזקה וליכא כאן שום חזקה כלל וא"כ אין כאן תרתי לריעותא. והנה בהא דמקוה היה נראה לתרץ דלק"מ דהא באדם זה שטבל במקוה זו אנו באים לדון עליו בעצמו אם רוצה ליגע עכשיו בטהרות אחר שנמצא חסירה ודאי דנגדו יש כאן תרתי לריעותא. וא"כ הרי אתה מחזיקו לטמא ודאי א"כ בהכרח אתה צ"ל דגם הטהרות שעסק כבר מקודם ג"כ טמאים ודאי