בית נאמן כח

אבל בחזקה דגופא ודאי דגם בקדושין אמרינן אוקמי אחזקה קמייתא כל היכא דלא אתרע החזקה כהא דפ"ב דכתובות (כ"ג ע"א) ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה כו' וע"ש בתוס' ד"ה רישא שהקשו בתרי ותרי דרישא ניחא דאית לן לאוקמה בחזקת פנויה כו' והוצרכו לתרץ דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ע"ש. והתוס' פ' אלמנה לכה"ג (ס"ח ע"א) ד"ה רישא בפסולי כהונה הקשו בהא דספק בן ט' ספק אינו בן ט'. היאך פוסל בביאתו נוקמי' אחזקה קמייתא דהוה פחות מבן ט' ונוקי איתתא בחזקת כשרות. ותי' שם דמיירי כגון דהשתא דאתא לקמן הוא ודאי בן תשעה אע"פ שהי' ספק כשבא עליה לא מוקמינן ליה אחזקה קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא ודאי בן תשעה דחזקה קמייתא אתרע לה עכ"ל. הרי שאם א"י עכשיו שהוא בן ט' אמרינן דמוקמינן ליה אחזקה שאינו בן ט' ואין לומר דש"ה שיש ב' חזקות א' כשרות דאשה וא' חזקת קטנות דהבעל דהרי גם כאן יש ב' חזקות אלו אם קידשה עצמה בלא אביה חזקת פנוי' וחזקת קטנות וגם כבר כתבתי למעלה (חדר ב') דכיון דחדא חזקה תליא באידך מיקרי חד חזקה יעו"ש: ט

ט וראיתי בלחם משנה שם ע"ד הרמב"ם שעמד בקושיא זו למה לא מוקמינן לה אחזקת נערות. וכ' שם וז"ל ובשלמא אי קידשה אביה לא אמרינן אוקי אחזקה והוי נערה ומקודשת משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה והוא חזקת פנוי' וכיון שיש ב' חזקות הסותרות זו את זו הויא ספק מקודשת אבל כשקידשה עצמה לוקמה בחזקת נערה ואינה מקודשת וגם חזקת פנוי' מסייע לזה עכ"ל. ע"ש שבזה כוונת הרמב"ם באופן אחר. וגם יש לפרש דברי הרמב"ם דכונתו כעין מ"ש התוס' בהא דספק בן ט' והיינו שעכשיו כשבאתה לפנינו היא ודאי בוגרת דאז הוי ספק גמור אף בקידשה אביה שיש כאן ב' חזקות מסייע לבטל הקדושין חזקת פנוי' דמעיקרא וחזקה דהשתא דעכשיו והיא בוגרת אמרינן דגם בתחיל' היתה בוגרת ואע"ג דיש לה חזקת נערות מ"מ חדא חזקה נגד ב' חזקות אינו כלום. ובקידשה עצמה י"ל דחזקה דהשתא מסייע שתהא מקודשת ואף שיש ב' חזקות כנגדה חזקת פנויה וחזקת נערות י"ל ג"כ דלא חזקה היא דעשוי' להשתנות ממילא דכל נערה סופה להבגר. וכענין זה כתבו התוס' ר"פ הא"ר (פ"ח ע"א) דנדה לא מיקרי מקום חזקה משום שסופה להיות נפסק דמי' וק"ו הדברים דשם אפשר במציאות רחוק שתהא שופעת ולעולם לא תטהר משא"כ נערה ודאי שאח"כ תתגדל ואין לך חזקה עשוי' להשתנות יותר מזה (אך צ"ע בדברי התוס' פ' הלוקח כ' ע"ב שכתבו דמוקמינן לולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה כשהי' בבטן אמו אף דגם שם עשוי' להשתנות דכל עובר עומד להיות נולד) ומ"ש התוס' בפ' אלמנה לכה"ג דמוקמינן לי' אחזקת קטנות שאינו בן ט' שנים י"ל דעיקר קושייתם הוא משום דמוקמינן לאשה בחזקת כשרות. גם אפשר לומר דהרמב"ם פליג בזה על התוס' וכן נוטה לשון הרמב"ם (פ"ח מה' תרומות) שכ' סתם שספק בן ט' פוסל בתרומה משמע שמפרש כפשוטו והיינו משום דלא שייך כאן אוקמי' אחזקה דעשוי' להשתנות וצ"ע

י ולפ"ז אם יש כאן ע"א הענין מסתעף לכמה דינים דאם כשהיתה לפנינו אכתי בספיקא קאי אם הגיעה לשנות בגרות וקידשה אביה. לשיטת התוס' דס"ל שיש כאן חזקה דקטנות א"כ אם העיד ע"א שכבר בת יב"ש וששה חדשים י"ל דא"נ להפקיע הקדושין דהוי ע"א נגד חזקה אך כיון שיש חזקת פנוי' לנגדו י"ל דנאמן כיון שיש כאן חזקה נגד חזקה וא"כ אינה מקודשת כלל. וכן אם אמר שעדיין לא הגיעה לשנות בגרות ג"כ נאמן משום דחזקת נערות מסייע לי'. אך כיון שחזקה זו עשוי' להשתנות י"ל דאדרבא כיון דחזקת פנוי' נגדו וחזקת נערות עשוי' להשתנות מיקרי ע"א נגד חזקה. אך כבר כתבתי שאין זה מוכרח כ"כ. אבל אם בא להעיד בעת שודאי בגרה והעיד שבשעה שקידשה אביה היתה בוגרת א"כ יש כאן ב' חזקות לגרע הקדושין חזקת פנוי' וחזקת בגרות דהשתא וחזקת נערות שכנגדה עשוי' להשתנות א"כ ודאי דנאמן שלא לחוש לקדושין כלל. אבל אם העיד להיפוך שעדיין היתה נערה י"ל דא"נ משום שיש כאן ב' חזקות לעשותה פנוי' וגם חזקת נערות אינה חזקה גמורה דעשוי' להשתנות ואם הי' ספק בשנותיה וקידשה אביה וגם היא קידשה עצמה אח"כ לאחר ועכשיו כשבאתה לדין כבר עבר זמן נערות. לפי מ"ש התוס' אליבא דשמואל דכיון שבין כך ובין כך היא מקודשת אין לומר אוקמה אחזקת פנויה אף דאנן קי"ל כרב נגד שמואל היינו דוקא התם משום דביומא דמשלם שית אין כאן לא חזקת נערות ולא בגרות כמ"ש רש"י או כמ"ש התוס' משום דרגילות למיתי מצפרא ועכ"פ מודה דחזקת פנוי' נסתלקה אם מעיד שבעת שקידשה אביה כבר בגרה אין זה מעיד נגד חזקה כיון דחזקה דהשתא מסייע ליה וגם חזקת נערות דמעיקרא עשוי' להשתנות, ואם מעיד שהיתה אז נערה יש להסתפק אם זה נקרא מעיד לסתור החזקה כיון דחזקה זו עשוי' להשתנות. וגם כ"ש לפי מ"ש התוס' דכשמעיד ואנו באנו לדון בעת שגדולה ודאי אין כאן חזקת קטנות כמ"ש וצ"ע בדינים אלו

יא ומה שיש לעיין עוד בסוגיא שם בהא דפריך על שמואל מ"ש ממקוה שנמדד כו' ומשני ש"ה דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימר לא טבל אדרבא העמד מקוה על חזקתה ואימר לא חסר הרי חסר לפניך ה"נ הרי בוגרת לפניך השתא הוא דבגרה ה"נ השתא הוא דחסר התם תרתי לריעותא הכא חדא לריעותא ע"כ ולכאורה סוגיא זו סותרת לסוגיא דפ"ק דנדה (ב' ע"ב) דפריך שם אהא דשמאי והלל באשה שראתה דם מ"ש ממקוה דתנן מקוה שנמדד כו' לשמאי קשה למפרע להלל קשה ודאי דאלו מעל"ע שבנדה תולין לא אוכלין ולא שורפין ואלו הכא ודאי ומשני התם משום דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימר לא טבל אדרבא העמד מקוה על חזקתה כו' הרי חסר לפניך ה"נ הרי דם לפניך השתא הוא דחזאי התם נמי השתא הוא דחסר ומשני הכי השתא התם איכא למימר חסר ואתאי חסר ואתאי הכא מי איכא למימר חזאי ואתאי כו' ע"כ הרי מבואר דבמקוה הא דמחזקינן לה בודאי חסר מעיקרא הוא משום דשייך לומר חסר ואתאי הא לאו הכי לא הוי ודאי. ולשמאי אמרינן להיפוך דחזקה דמעיקרא עדיפא וא"כ מאי פריך הכא לשמואל הא בסימני בגרות לא שייך לומר דהביאה סימנים מעט מעט ודמיא ממש לנדה. וא"כ לא שייך כאן לומר מדהשתא בוגרת מצפרא נמי בוגרת דהא י"ל השתא הוא דבגרה בבת אחת דלא אתרע חזקה קמייתא כלל כמו בנדה. וע"ש בתוס' ד"ה התם תרתי לריעותא שהביאו ראיה לחזקה דאתרע דג"כ אזלינן בתרה מהא דבית המנוגע בימי הסגר שאם בא כהן בסוף שבוע וראה והנה כהה הנגע ואתרע חזקה מטמאין אדם הנכנס לשם באותו שבוע וחייב קרבן אם נכנס לעזרה והקשו שם דנימא אדרבא העמד אדם על חזקת טהרה וחזקה דנגע אתרע דהרי חסר לפניך ותירצו דשאני מקוה דרגילות להתחסר מעט מעט משא"כ בבית המנוגע דרגילות הנגע להתחסר בב"א. הרי דבכה"ג דליכא למימר חסר ואתאי אזלינן בתר חזקה דמעיקרא אף דאיכא חזקה אחרת כנגדו וחשיב כודאי טמא להביא קרבן ולא חיישינן לחולין בעזרה. וא"כ כ"ש דקשה טפי. ואדרבא איפכא קשיא לי על שמואל כיון דלית ליה סברא דרב דרגילות למיתי סימנים מצפרא א"כ למה ס"ל דחיישינן לקדושי שניהם ולא ס"ל דאזלינן בתר חזקה קמייתא וקידושין דילה לאו כלום הוא ולפי מ"ש למעלה (חלון ה') מתורץ ב' קושיות אלו די"ל דבאמת ס"ל לשמואל ג"כ דרגילות למיתי סימנים מצפרא רק דבזה חולק על רב דס"ל דלא מהני הך רובא למשוי כודאי בוגרת בצפרא רק מועיל לסלק חזקה דמעיקרא ובזה דמיא למקוה דחסר ואתאי ומקשה שפיר כמו דשם במקוה כיון די"ל חסר ואתאי בזה אתרע חזקה דמעיקרא ואזלינן בתר חזקה דהשתא למשוי כודאי חסר מתחי' שלכן גם ברה"ר טמא. כמו כן י"ל כאן כיון דרגילות למיתי מצפרא מועיל לסלק חזקה דמעיקרא. ויש לנו לילך בתר חזקה דהשתא והוי כמו ודאי בגרה מצפרא וע"ז משני דמ"ע אף דאתרע חזקה דמעיקרא לא דמיא למקוה דשם תרתי לריעותא והכא חדא לריעותא. ולפי מ"ש י"ל בענין נאמנות בע"א בזה דלא שייך כאן שמעיד לסתור חזקה כיון שיש לנו חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא אף דאתרע חזקה קמייתא מ"מ אינו אלא כמברר