בית נאמן כז

ומיעוטא דשכיחא הוא דאין מביאים סימנים בצפרא לכן חיישינן לקדושי שניהם ודוק

ו ולפ"ז באם העיד ע"א שלא הביאה סימנים בבוקר בקידשה אביה בדרך בבוקר והיא בערב לפי מאי דקי"ל כרב דהרי היא בוגרת לפנינו וגם כיון דרגילות למיתי סימנים מצפרא ודאי דאין ע"א נאמן לחוש לקידושי אביה למאן דס"ל דאין ע"א נאמן נגד חזקה כ"ש שיש סברא לומר דרובא ג"כ מסייע לחזקה דהשתא וגם לשמואל דס"ל דחיישינן לקדושי שניהם אם העיד דהביאה סימנים בבוקר ודאי דמודה דנאמן דהא אינו מעיד נגד חזקה דגם שמואל ס"ל דעכ"פ ספק השקול הוי. וכ"ש לפי מ"ש דגם הוא מודה דרגילות למיתי מצפרא ואם מעיד שבדקה ולא הי' בה סימנים לשמואל דס"ל חיישינן לקידושי שניהם לפי מ"ש דשמואל מודה דרגילות למיתי מצפרא א"כ אין הע"א נאמן לומר דלא ניחוש לקדושין דידה כלל נגד חזקה דהשתא וגם רובא דמיתי מצפרא. וגם לפי מ"ש די"ל דשמואל פליג ע"ז על רב וס"ל דלא רגילה למיתי מצפרא אפשר לומר דע"א נאמן בזה דלא ס"ל לילך בתר חזקה דהשתא. ואם קידשה עצמה בבוקר ולא קידשה אביה כלל לפי מ"ש הב"ש די"ל דמעמידין אותה בחזקת פנויה א"כ אם העיד ע"א שהי' בה סימני בוגרת הי' אפשר לומר דאין ע"א נאמן בזה במקום חזקה כיון דס"ל דבכה"ג לא אזלי' בתר חזקה דהשתא. ומ"מ כיון דגם הוא ס"ל דהוי ספק קדושין כיון שיש ג"כ חזקה דהשתא א"כ אין כאן חזקה גמורה כלל ולא יהא אלא חזקה נגד חזקה דמהימן ע"א וכמו בב' חתיכות א' של חלב וא' של שומן דמהימן ע"א לומר שאותה חתיכה היא של חלב כו'. ולפי מ"ש למעלה דגם בלא קידשה אביה לדידן דקי"ל כרב דהרי היא בוגרת לפנינו ואזלינן בתר חזקה דהשתא אם הוא מעיד שלא הי' בה סימנים הי' אפשר לומר דא"נ דהוי מעיד נגד חזקה דהשתא. ומ"מ נראה דבכה"ג נאמן ע"א בכל גוונא דאפי' אם נאמר דרוב פעמים רגילות למיתי סימנים מצפרא מ"מ נאמן ע"א דאפי' נגד רוב נאמן ע"א כמ"ש בתשוב' נוב"י דע"א נאמן להעיד נגד רוב דמעשים בכל יום שהטבחים נאמנים להעיד שבשר זה כשר אע"פ שרוב טריפות במקילין. וא"כ אע"פ שנאמר דרוב פעמים רגילות שמביאה סימנים בבוקר מ"מ נאמן ע"א לברר שזו אינה מן הרוב: ז

ז וכן אם לא נבדקה בערב אם הביאה סימנים ונתקדשה ביומא דמשלם שית יש לחקור בזה דהנה התוס' כתבו שם בד"ה קידשה אביה כו' דבקידשה אביה לחוד מודה שמואל דאינה מקודשת דאמרינן העמד האשה על חזקת פנויה כמה שהיתה קודם שקידשה והרי היא בוגרת לפנינו. ויש לדקדק בדבריהם למה הוצרכו להזכיר כאן סברא דהיא בוגרת לפנינו ולא סגיא להו בהך סברא דחזקת פנוייה לחוד. ועי' בס' המקנה שנדחק מאוד לתרץ זה בדברי התוס'. ולענ"ד נראה בכוונת דבריהם דמ"ש התוספ' ע"ב דרגילות למיתי סימנים מצפרא היינו דווקא בנבדקה בערב ונמצא בה סימנים בזה אמרינן כל שהביאה סימנים באותו יום מסתמא הי' בה ג"כ בבוקר דאין רגילות לאחר באותו יום עצמו עד הערב דוקא (א"ה סברא זו שכ' אאמ"ו הגאון ז"ל כתבתיה בחקירה דרושיית שיש לה סמיכה בסברא טבעיית שגידול השערות וצמיחתם ממותרי הליחות הוא יותר מצוי בלילה בעת השינה כמ"ש בספרי הטבע ולכן אמרינן מסתמא הי' הסימנים בבוקר ממה שצמחו מלילה שעברה שזה יותר מסתבר מלתלות שצמחו ביום דוקא. והסברתי סברת התוספ' בזה דאל"כ מנ"ל לר"י בתוספ' סברא זו דרגילות להביא סימנים בבוקר). משא"כ אם לא נבדקה כלל אם הביאה אז סימנים אין זה רוב ורגילות לבוא מצפרא שהרי אמרו אין בין נערות לבוגרות אלא ששה חדשים משמע דעכ"פ יכול להתאחר עד יום שלאחר כלות ששה חדשים. וא"כ אין סברא לומר דבקידשה אביה בבוקר שלא לחוש לקדושין מטעם חזקת פנויה והיינו משום דחזקת פנויה דידה תליא בחזקת בוגרת שכ"ז שלא בגרה כיון דברשותא דאביה קיימא לקדשה והרי אתרעי חזקת פנויה דידה כיון שבאמת קידשה אביה. וא"כ כ"ז שלא נתחזקה בבוגרת ודאי דאין סברא להפקיע קדושי אביה. ולכן הוצרכו התוס' לומר כיון דעכשיו היא בוגרת לפנינו מראים הדברים דמסתמא בבוקר הביאה הסימנין דרגילות למיתי מצפרא כמש"ל. רק משום חומרא דקידושין חששו וכיון דחזקת פנויה מסייע להך לא חיישינן לקדושין כלל. ועיין מ"ש הפוסקים גבי זרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה דלא שייך לאוקמי אחזקת א"א כיון דעכ"פ זרק לה גט רק דהספק נולד מצד אחר איתרע חזקת א"א. וא"כ כ"ש בנ"ד שקידשה אביה ודאי רק דהספק הוא בדינא אם היא ברשות אביה אז לקדשה דלא שייך לומר חזקת פנויה אם לא מטעם דהרי היא בוגרת לפנינו וא"כ י"ל דאפי' לרב דס"ל הרי היא בוגרת לפנינו ולא חיישינן לקידושי אביה כלל מ"מ באם לא נבדקה בערב אם הביאה סימנים ודאי דגם הוא מודה לשמואל דחיישינן לקידושי שניהם. ולכן הוצרך הש"ס למינקט פלוגתייהו דוקא בידוע שהביאה סימנים בערב. ולפ"ז אם העיד ע"א בין שהעיד שהביאה סימנים בין שהעיד שלא הביאה סימנים נראה דנאמן. וגם נראה דבלא"ה לא שייך כאן דאין ע"א נאמן נגד חזקה דעיקר עדותו אינו לענין הקדושין רק דהיא גדולה דנפ"מ ג"כ לענין שאר דברים כגון להפרת נדרים דיצתה מרשות אביה. וביטול חזקת פנוי' ממילא קאתיא. ולא דמי לשאר מעיד נגד חזקה דכאן יכול לומר לעשותה גדולה באתי להעיד וכה"ג אמרינן בכ"מ כההיא דפ"ק דסנהדרין (ט' ע"ב) לאוסרה על בעלה באנו ובפ' כיצד הרגל (כ"ד ע"ב) אנן לחיובי גברא פלגא נזקא אתינן ולא שייך בזה עדות נגד חזקה כלל ודוק

הגה"ה עי' בספר המקנה שם שדקדק בדברי התוס' במ"ש דשמואל דוקא בקידשה עצמה בערב נקט משום דממנ"פ היא מקודשת. דהא לפ"ז כל עדות אין מעידים רק על חצי דבר וא"כ אפי' ב' כיתי העדים אין מועילים לעשותה מקודשת ודאי ע"ש. ולענ"ד אין דברים אלו נכונים דדוקא באם העדים עצמם אין מעידים על דבר שלם כהא דשנים אומרים א' בגבה וב' אומרים א' בכרסה כו' משא"כ כאן דכל כת מעיד על דבר שלם שנתקדשה רק שאין אנו מקבלים עדות כל א' משום חזקת פנוי' וא"י אם חלו הקדושין וכיון דממנ"פ חלו הקדושין מקודשת ודאי. הגע עצמך בהא דשני שבילין דקיי"ל הלך בא' ועשה טהרות דהם טהורים משום דמוקמינן להו בחזקת טהרה ואם העידו עדים שהלך בא' מהם ונכנס למקדש ואח"כ באו עדים אחרים והעידו שנכנס בשביל השני ונכנס למקדש האם נאמר דהוי חצי דבר ולא מהני עדותם שיביא קרבן. ובודאי יש לחלק בין חצי דבר בודאי לספק בדבר שלם כהא דפ' ידיעות הטומאה (י"ט ע"ב) בשני שבילין א' טמא כו' ור"ש פוטר בכולם ואפי' בקמייתא כו' אמר רבא הבמ"ע כגון שהלך בראשון ובשעה שהלך בשני שכח שהלך בראשון כו' ת"ק סבר אמרינן מקצת ידיעה ככל ידיעה ופרש"י ת"ק אליבא דר"ש שפוטר בהזה ושנה ואינו פוטר בראשונה סבר כיון דטומאת ודאי הוא אע"ג דאיהו לא ידע כו' עדיפא היא מהנך ידיעת ספק דהזה ושנה דהתם ידע לכולה מילתא ואפ"ה ספק הוא אבל הכא אי הוה ידע לה לכולה מילתא הו"ל ידיעה ודאית כו' ובר מן דין אין דבריו נכונים דאפי' נימא דעידי קדושין ראשונים הוי חצי דבר מ"מ הרי עדים השנים מעידים על ודאי דעכ"פ ע"י עדותם יודעים שתאסר לכל העולם זולת אלו הב' שקידשוה ע"י אביה וע"י עצמה וא"כ כל שהשנים ידעו מעדות הראשונים הרי העידו בדבר שלם. וא"כ קושייתו אינו כלום די"ל דמיירי שהעדים השנים ידעו מן הראשונים ודוק

ה וכל זה כשאין לנו ספק בשנותיה אבל אם יש לנו ספק בשנותיה אם היא בת י"ב ויותר מששה חדשים או שעדיין לא נשלמו הששה חדשים בזה יש לנו לחקור אם הי' כאן ע"א מה דינה. דלכאורה הי' נראה דיש כאן עוד חזקת נערות דלא אתרע כלל הך חזקה כל זמן שאין ידוע לנו. אבל הב"ש (שם ס"ק ד') כ' לפרש דברי הרמב"ם ז"ל (פ"ג מה' אישות הי"ד) מ"ש שם וז"ל כל שהוא ספק בוגרת בין קידשה אביה לבדו בין שקידשה היא עצמה ה"ז מקודשת מספק עכ"ל וכ' הב"ש ר"ל בספק אם היא יב"ש וששה חדשים ולספק זה לא מהני חזקת פנויה כמו בכל ספק קדושין עכ"ל הב"ש. ודבריו צריכים ביאור דהרי מצינו בכ"מ שגם בספק קדושין בכה"ג אזלינן בתר חזקה. דלא דמיא לחזקת פנויה דמחמרינן בכמה ספיקות בדיני קדושין דהיינו דוקא בחזקה דדינא שאינה חזקה גמורה כ"כ או בספק פלוגתא דבזה לא שייך חזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין כמ"ש הפוסקים בכ"מ או היכא דחזקה אתרעי כגון בזרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה.