בית נאמן כו

לפי מה שהיא עתה והרי עתה איתרעי חזקת פנוי' דידה שהרי היא מקודשת ממ"נ א"כ גם חזקת פנויה דמעיקרא איתרעי מטעם זה. ולפי מה שהבנתי מדברי הגאון פנ"י שכ' בדברי התוס' היה נראה לפרש דבריהם דבקידושין החמירו טפי אף במקום חזקה. אך בקידשה אביה לחוד כיון דאיכא תרתי חזקת פנויה וחזקת הרי היא בוגרת לפנינו לא מחמרינן כו' יעו"ש. אבל דבריו אינם ברורים לענ"ד דא"כ מאי פריך שם על שמואל מהא דמקוה דילמא שאני קדושין דמחמרינן יותר אפי' במקום חזקה וכמ"ש. ויותר נלע"ד לפרש דברי התוס' דאזלי לשיטתם מ"ש שם ע"ב ד"ה מי איכא למימר כו' דרגילות שתביא סימנים מצפרא ור"ל משום שרוב מביאין סימנים בצפרא ואף דקיי"ל בכ"מ דאזלינן בתר רובא ועדיפא ג"כ מחזקה מ"מ הרי קי"ל בכ"מ דמצרפינן מיעוטא לחזקה. ואף לשיטת ר"י בפ' הלוקח בהמה דלא ס"ל הך כללא וכמ"ש ג"כ הרא"ש בפסקיו ר"פ האשה בתרא מ"מ בחומרא דא"א חיישינן ואפי' במיעוטא דלא שכיחא כמ"ש התוס' לענין אם נישאת ע"י עדות שנטבע בעלה במשאל"ס דמשום חומרא דא"א חיישינן אם לא כשיש ג"כ חזקה המצטרף לרובא אז לא חיישינן לה. וא"כ שפיר כתבו דאם קידשה אביה גרידא מודה שמואל דלא חיישינן לקדושין משום דחזקת פנויה מסייע לרוב שמביאין סימנים מצפרא משא"כ בקידשה עצמה בערב דלא שייך לומר דמצרפינן חזקת פנויה כיון דבין כך וב"כ היא מקודשת עכשיו בעת שבאו לדון עלי' וכיון דלא אפשר להעמידה על חזקתה הראשונה ולכן שפיר חיישינן מדרבנן לקדושי שניהם. והא דמקשה שם לשמואל מ"ש ממקוה כו' ומ"ש מחבית כו' אע"ג דלא דמי להא דכאן משום חומרא דא"א חיישינן ג"כ למיעוטא י"נ דמדמה שם במקוה וחבית דלא שייך לומר דרוב פעמים היה חסר המקוה מתחי' והיין הי' חומץ בתחי' ואעפ"כ מצד חזקה דהשתא מחזקינן למפרע כיון שיש סברא לומר העמד טמא על חזקתו והעמד טבל על חזקתו. דאל"כ ודאי דחזקה דמעיקרא עדיפא מדהשתא כמ"ש בכ"מ. וא"כ ה"ה כאן כיון שרוב פעמים מביאה סימנים מצפרא י"ל ג"כ דמצרפינן חזקה דהשתא עם הרוב להחזיקה גדולה למפרע שלא לחוש ג"כ לחומרא דא"א דהוי כמו רובא וחזקה ביחד דלא חיישינן גם בחומרא דקדושין. וע"ז משני שם דיש לחלק בין התם דאיכא תרתי לריעותא לכן בטומאה וטבל דלא חיישינן כי אם בספק השקול אבל לא חיישינן לחזקה נגד רובא. לכן גם אם חזקה דהשתא עדיפא מדמעיקרא דשם חזקת אדם טמא וטבל לא אתרעי וחזקת כשרות דמקוה ודיין דמעיקרא איתרעי ג"כ אזלינן בתר השתא דהוי כמו רובא נגד חזקה דהחזקה נוטה יותר לאיסור. משא"כ בחומרא דא"א דחיישינן ג"כ למיעוטא נגד רובא היכא שיש קצת חזקה דמסייע למיעוטא. ולפ"ז אם קידשה עצמה בבוקר לבד לפי מ"ש דרוב פעמים מביאה סימנים מצפרא ודאי דחוששין לקדושיה ודלא כמ"ש בב"ש. ומכ"ש לפי מאי דקיי"ל כרב נגד שמואל אפילו אם נאמר דמ"ש התוס' דרגילות לבוא סימנים מצפרא אין זה אלא לרב אבל שמואל פליג עליו בזה. מ"מ להלכה ודאי שיש לחוש לקדושיה כיון דרגילות למיתי סימנים מצפרא ודוק

ד ועי' בפנ"י שביאר כוונת התוס' מ"ש דרגילות לבוא סימנים מצפרא דאין זה רוב גמור אלא דשכיח קצת ע"ש. ולענ"ד לא נראה כן דא"כ במה חידשו שם לפרש פי' אחר דלא כפרש"י שפי' דאותו יום ליכא חזקת נערות ולא חזקת בוגרת דהיום עשוי' להשתנות אלא ודאי דכוונתם כמ"ש דרוב פעמים הם מביאין בבוקר. ומה שדחקו להפנ"י לפרש דבריהם כן דאל"כ מ"ט דשמואל דפליג על רב י"ל או דבזה חולק שמואל על רב וס"ל דאין זה רוב גמור או משום חומרא דא"א חיישינן לה כמ"ש ויותר נראה כן דאם נאמר דשמואל ס"ל דלא הוי רוב א"כ הי' הש"ס יכול למינקט פלוגתייהו בקידשה עצמה לחוד דלרב הוי קדושין שלה ודאי ולשמואל הוי קידושי ספק. ועי' מ"ש למעלה (חדר ב') מדברי הריב"ש דס"ל דרוב נגד ב' חזקות לא אמרינן רובא עדיף מחזקה אף דב' החזקות חדא באידך תליא כמו חזקת חיים דבעל וחזקת איסור א"א וא"כ כאן שיש לה חזקת פנוייה וחזקת נערות אע"ג דחדא באידך תליא. א"כ י"ל דזהו טעמו של שמואל דס"ל דחיישינן לקידושי שניהם. ומאי דמקשה על שמואל ממקוה וחבית י"ל דמדמה דכמו דהתם היה לנו לומר דמעיקרא ספק הוי לטהר עכ"פ ברה"ר אפ"ה מטעם חזקה דהשתא משוינן למפרע לוודאי וכמו התם אע"ג דהוי ב' חזקות נגד רוב והוי ספק השקול. מ"מ בצירוף חזקה דעכשיו היא בוגרת לפנינו י"ל דמעיקרא ודאי בוגרת הוי. וי"ל עוד קצת טעם אחר בפלוגתא דרב ושמואל דאזלי לשיטתם בר"פ הפרה (מו ע"ב) דרב אלים ליה רוב אפי' להוציא ממון ושמואל לא אלים לי' רוב כ"כ דס"ל שם אין הולכין בממון אחר הרוב. וכתבנו במ"א הטעם משום דחזקת ממון עדיפא טפי ולהכי ס"ל לשמואל סמוך מיעוטא לחזקה. וכמו כן אלים לי' לרב רובא דמייתי סימנים מצפרא אף במקום חומרא דא"א ושמואל לא אלים לי' רוב כ"כ ולכך חייש לקידושי שניהם מחמת שיש קצת חזקה דנערות דמעיקרא

ה גם דברי הש"ס שם צריכים ביאור מ"ש מהא דתניא מי מוציא מיד מי הוא מוציא מידם בלא ראי' כו' ר' נתן אומר אם בריא הוא עליו להביא ראי' כו' נימא רב דאמר כר' נתן ושמואל דאמר כר' יעקב כו' דהיאך מדמה פלוגתא דרב ושמואל להך דכאן יש סברא דרוב מביאין סימנים מצפרא ואפי' אם נפרש מחלקותם דאין זה רוב רק דפליגי אי אזלינן בתר חזקה דהשתא או לא. מ"מ קשה היאך ס"ד לומר דשמואל ס"ל כר' יעקב והר' שמואל ס"ל דספיקא הוי דחוששין לקדושי שניהם. ושם ס"ל לר' יעקב דמחזקינן לי' לשכ"מ דהוא מוציא מידם בלא ראי' ואם הי' הדבר בספק הא קיי"ל המע"ה. ועוד דאפי' אם הוא בריא השתא ס"ל לר' יעקב דמוציא מידם בלא ראי' ונראה לפרש דהיינו סברת הש"ס דיש כאן רוב נגד רוב. דזה ודאי דלא שכיח כלל שבריא יתן כל נכסיו לאחרים והוא ישאר גברא ערטילאי דהא מה"ט קיי"ל דמתנת שכ"מ בכולי' יכול לחזור בו משום דחזקה דלא נתן אלא מדאגת מיתה לא כשיחזור לביריו. וא"כ כאן דמיירי במתנת שכ"מ בכולי' בלא שיור י"ל דאזלינן בתר רוב בני אדם שאין נותנים כל נכסיהם לאחרים בעת בריאתם ומסתמא הי' שכ"מ ויש כאן רוב אחר כנגדו דרוב בני אדם בחזקת בריאים קיימי. ועוד יש כאן, חזקה עם הרוב המסייע לנותן מתנה והוא חזקת מארי' קמא ולכן ס"ל לר' יעקב כיון דאיכא רוב נגד רוב הוי כספק השקול ומוקמי' הממון בחזקת בעליו הראשונים אע"ג דעכשיו הוא בריא לא מהני חזקה דהשתא לגרועי חזקת מארי' קמא דחזקה דמעיקרא עדיפא טפי. ולכן ס"ל דהוא מוציא מידם בלי ראי' דחזקה דהשתא לא מהני מידי. ור' נתן ס"ל דחזקה דהשתא מהני לסיוע לספק וכיון שיש רוב נגד רוב אזלינן בתר חזקה דהשתא. והשתא שפיר מדמה הש"ס להך פלוגתא דרב ושמואל דרב דס"ל הרי היא בוגרת לפנינו וס"ל דחזקה דהשתא מהני לסיוע ולכן אע"ג דבקידושין חיישינן למיעוטא כמו במשאל"ס מ"מ מהני חזקה דהשתא לסייע דלא לחוש למיעוטא. ושמואל ס"ל כר' יעקב דלא אזלינן בתר חזקה דהשתא כלל. ולכן גם שם ס"ל דחזקת מארי' קמא עדיפא טפי במקום שיש רוב נגד רוב. וע"ז דחי התם אמר לך רב כו' ע"כ לא אמר ר"י כו' ר"ל דאזיל לשיטתו דאלים לרב רובא בכ"מ אפי' להוציא ממון. ולכן כאן בצירוף סברא דהרי היא בוגרת לפנינו לא חיישינן לקידושי אביה כלל משא"כ התם דספק שקול הוא דיש רוב נגד רוב ולכן אמרינן העמד ממון על חזקתו ר"ל חזקת מארי' קמא דעדיפא טפי ושמואל אמר לך ע"כ לא קאמר ר"נ כו' דכ"ע בחזקת בריאים קיימי ר"ל דרוב זה עדיף מהך רובא דאינשי דאין נותנים שלהם כולו לאחרים דזה הוי רובא דאיתא קמן מהך רובא דליתא קמן וכמ"ש במ"א דשמואל ס"ל לחלק בהכי מדס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב. והקשו התוס' רפ"ק דסנהדרין (ג ע"ב) דהא מקרא מלא הוא אחרי רבים להטות ברובא דסנהדרין דרוב מחייבים חייב וחלקו שם בין רוב גמור לרוב שאינו גמור. וכתבנו דכוונתם דרובא דאיתא קמן מודה שמואל דגם בממון הולכין אחריו. וז"ש אבל הכא מי קא מפקה נפשה מחזקה דקמא. ר"ל שאין כאן רובא דאיתא קמן