בית נאמן כג

אמרה איני יודעת תצא כו' ולא כ' לחלק דאם נישאת קודם שבאו עדים אחרים אפי' אם א"י לא תצא. אלא ודאי דאין חילוק כיון שהדבר בספק אצלה לא מהני מה שיצתה בהיתר. וא"כ י"ל ג"כ בנ"ד אם נשאת אף דלא תצא מ"מ אם מת אסורה לעלמא. ולא אמרינן כבר יצתה בהיתר אצל בעלה הראשון וצ"ע: חדר ו נאמנות האב לגבי בנו בכמות שניו ובו ד' חלונות

א גרסינן בפ' האומר שם (ס"ד ע"א) בני זה בן י"ג שנים ויום אחד נאמן לנדרים ולחרמים ולהקדשות ולעירכין אבל לא למכות ולעונשין. ופרש"י דמיירי שהביא ב' שערות דשנים בלא שערות לא מהני ואפ"ה בעינן למידע שנותיו שהרי שנים בלא שערות כו' ותוס' שם ד"ה נאמן לנדרים כ' דהטעם משום דע"א נאמן באיסורים. והקשו שם דהא א"נ אלא בדבר שבידו ותי' כיון דסופו לבוא לכלל שניו הוי כדבר שבידו ולכאורה יש לתמוה על קושייתם דלפי מה שפרש"י דמיירי שראו ב' שערות א"כ ודאי די"ל דנאמן אפי' במה שאינו בידו דאע"ג דאין ע"א נאמן באתחזק היתירא מ"מ הא רובא עדיף מחזקה. ורוב קטנים קודם שהגיעו לכלל שנים אין מביאין שערות. והא קי"ל דשוחט נאמן ששחט כהוגן. ובפ"ק דחולין (י"ב ע"א) ראה אחד ששחט כו' ופריך אמאי לימא רוב מצויים א"ש מומחים הם. הרי דאע"ג דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת נאמן ע"א מטעם רוב. ואע"פ שהרא"ש שם הקשה למה לא ניחוש למיעוטא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. ותי' משום דאין מומחין לא שכיח מ"מ הא גופא דמצרפינן מיעוטא לחזקה אינו אלא מדרבנן דהא בכ"מ קי"ל רובא עדיף. ואפי' ר"מ דחייש למיעוטא היכא דאיכא חזקה וחיישינן למיעוטא ס"ל דהוי כפלגא ופלגא כדמוכח בפ' כיסוי הדם (פ"ו ע"א) וגם זה אינו אלא מדרבנן כמ"ש התוס' פ"ק דחולין (י"א ע"א) ד"ה פסח וקדשים (ועי' תוס' פ' כיסוי הדם שם ד"ה יאמרו כו' דנראים קצת כסותרים למ"ש בפ"ק שם וכתבתי מזה במ"א) וכ"ש לפי מה שהכריע הרא"ש בר"פ האשה בתרא דאנן קי"ל דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דקשה למה לא יהי' האב נאמן אפי' במה שאינו בידו ונלע"ד דהתוס' הוכרחו לזה לפי פירושם שם ד"ה בני זה שפי' דהסוגיא מיירי שאביו העיד שכבר עבר שנה או שנתים שאכל חלב או בא על הערוה והי' גדול כשעשה העבירות אבל אין אנו יודעים אם היו שנים באותו זמן ובא לאשמועינן דהאב נאמן לומר דאותו הזמן הי' לו שנים או סימנים. אבל לשיטת רש"י דמפרש דמיירי שאומר עתה שהקדיש או החרים או אכל חלב והי' לו שערות א"כ נאמן אביו על שנים בלא טעמא דהוי כבידו אלא משום דאין כאן חזקת קטנות כיון שיש לו שערות כמ"ש. אך לפ"ז יקשה למה נקט דוקא דאב נאמן דמשמע דאחר א"נ. והא ע"א נאמן בכל התורה במקום דליכא חזקה נגדו. ועי' באה"ע (סי' קס"ט סעיף י"א) שכ' אין סומכין במנין השנים לא ע"פ קרובים ולא ע"פ נשים אלא ע"פ עדים כשרים שהם כשרים להעיד. והוא מדברי הרמב"ם (פ"ב מה' אישות הכ"ב) ומשמע דמפרש דברי הש"ס כפשוטו כפרש"י דאף דעתה בעת שמעידין יש בהם שערות אין מועיל עדותם על מנין השנים ואין זה אלא תימא דזה ודאי צ"ל דלא שכיחא שיביאו שערות קודם זמן השנים דהרי איתא בפ' יוצא דופן (מ"ו ע"ב) דאם לאח"ז נשים בודקות אותם ונאמנות להקל אם אומרים שנמצאו בהם סימנים. וכמו דקי"ל כחזקה דרבא דקטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים ולא חיישינן שמא אותם שערות היו בה מקודם הזמן. והיינו משום דרוב נשים אין מביאות שערות מקודם וא"כ למה לא יהי' ע"א נאמן בזה

ב ועי' בהרב המגיד (שם הי"ט) שהעתיק דברי הרמב"ן שכ' וז"ל וקטנה שלא נודעה אם הגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנים לא מצינו בגמרא דינה מפורש וי"א שמטילין אותה לחומרא כו' ובמשנה למלך שם פי' דברי הרמב"ן דכוונתו בקטנה שלא ידעו מספר שנותיה והביאה סימנים ועכשיו היא גדולה בודאי ויש בה אותם סימנים עצמם שבזמן ספק שנותיה ואי אמרינן שאז היתה קטנה הוי לה שומא ולא מהני מה שהגיעה לכלל שנותיה דאין כאן סימני גדלות. ולכן נסתפק הרמב"ן דילמא חשבינן לה אז כגדולה כיון שבא לה סימנים ושמא הגיעה לכלל שנותיה כיון שעכשיו היא ודאי גדולה ויש לה סימנים ג"כ ולכך הוצרך לדברי י"א שמטילין אותה לחומרא. אבל בקטנה שנסתפקו בשנותיה והביאה סימנים אם דנים אותה עכשיו כגדולה כדי שתחלוץ להקל לא [עלה] ע"ד הרב לומר שדנין אותה כגדולה כו' יעו"ש. ולא ידעתי מנין לו לומר כן שבזה נסתפק הרמב"ן שלא עלה ע"ד לומר שדנין אותה כגדולה והרי התוס' כתבו בשם ר"י שם להיפוך שדחו פרש"י וכתבו שיטה אחרת דבמקום סימנים א"צ שני עדים הרי שדעתם שסומכים על סימנים לומר דמסתמא הגיעה לכלל שנותיה ופי' הסוגיא מה דתניא נאמן האב כו' באופן אחר וכמש"ל, ועיין בתשו' מהרי"ט (חלק א' סי' י"א) שהביא דברי הרמב"ן אלו ומוכח שם דהבינו כפשוטו דספיקו הוא על של עכשיו שנסתפק ליה אם עתה הגיעה לכלל שנותיה. ועי' תשו' הרשב"א (סימן אלף רי"ו) שכ' שם הלכך אשה זו שנסתפקו במספר שנותיה אנו חוששין שמא כבר הגיעה לכלל שנותיה ומקודשת היא דבר תורה ואם נבדקה ולא מצא בה סימנים אפשר שגם בזו אנו חוששין לשמא נשרו כו' יעו"ש. ולענ"ד דברים אלו לקוחים מדברי הרמב"ן רבו כידוע שרוב דבריו בכ"מ הם מדברי הרמב"ן ז"ל. ולכן נראה דדברי הרמב"ן הם כפשטם ומ"ש שלא מצינו דינו מפורש בגמרא אף דלפי פרש"י מבואר דינו מתניא נאמן האב לומר כו' מכלל דבלא אמירתו בספיקא קיימא ואדרבא משמע דאפי' ע"א לא מהימן למשוי' גדולה. אך נראה דהרמב"ן מפרש כשיטת התוס' בשם ר"י ובאם הביאה סימנים מחזקינן לה כגדולה מטעם שכתבנו דרוב נשים אין מביאים סימנים קודם הזמן. ולכן נסתפק הרמב"ן אם לא ידעו מספר שנותיה וגם לא נבדקה אם יש לה שערות או לא וע"ז כ' דאין מפורש בגמרא ועכ"פ נראה דאם יש לו סימנים ונסתפקו במנין שנותיו דמהימן בזה ע"א לשיטת התוס'

הגה"ה ולכאורה יש לתמוה למה הוצרכו התוס' לדחוק שם בפי' הסוגיא. ולמה לא פי' כפשוטו מה דאמר נאמן האב לומר בני זה בן י"ג כו' היינו היכא דלא בדקנוהו אם יש לו שערות וא"א לבודקו עכשיו כגון שהלך למדה"י ונ"מ לנדרים ולחרמים כו' אבל באמת לק"מ דדקדקו מלשון הברייתא דקאמר בני זה בן י"ג כו' בתי זו כו' דמשמע דעומד לפניו וא"כ הרי יש לעמוד על הבירור אם יש לו שני שערות או לא. ועוד הוכיחו כן מדקאמר אבל לא למכות כו' והיינו דבכה"ג לא נתנה תורה נאמנות לאב כמ"ש לא יומתו וגו' ובנים לא יומתו וגו' והיינו בעדות אבות והרי אפי' אם היו ב' עדים כשרים מעידים על שנותיו שהוא בן י"ג ויום א' כ"ז שלא נבדק אם יש לו שערות אינו נהרג ע"י דהרי קיי"ל חזקה דרבא אינו אלא לחומרא אבל לא לקולא כדמוכח בפ' יוצא דופן שם ודוק

ג ויותר קשה לענ"ד לשיטת הרמב"ן ורשב"א וריטב"א דס"ל דע"א נאמן באיסורים אפי' נגד חזקה א"כ היאך מפרשים הך סוגיא מה דקאמר נאמן האב כו' מאי איריא אב אפי' אחר נאמן לנדרים ולהקדשות כיון דאין זה דבר שבערוה ואפי' נגד חזקה נאמן ע"א ואף די"ל דכאן יש ב' חזקות חזקת קטנות של הבן וחזקת דבר שהקדיש או אסרו בנדר דמוקמינן ליה בחזקת חולין ומותר כמו שהי' תחי'. אבל כבר כתבתי למעלה (חדר ב') באריכות דנראה לשיטת הפוסקים דס"ל דע"א נאמן נגד חזקה אין חילוק בין חזקה אחת לשנים. ואפשר שהם מפרשים דמה דקאמר בברייתא נאמן האב לומר משום רבותא דסיפא נקטי' דא"נ למכות ולעונשין דס"ד דאב מהימן טפי אפי' למכות ועונשין משום דרמיא עלי' למידק מספר שניו בשביל חינוך מצות. וכהא דאי' בפרק עשרה יוחסין נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי כו' בזמן שמקחו בידו ונאמן כב' עדים משום דרמי' עלי' למידק. ועוד דס"ד אמינא דאב נאמן על בנו טפי מאיש אחר כמו שנאמן לומר בני זה ממזר כו' וכן נאמן האב על בתו לומר שקידשה. אבל אין ה"נ דלנדרים וחרמים ושארי איסורי