בית נאמן יט

באיסורים במקום דאתחזק איסורא הי' לנו לומר דכ"ש דלא מהימן נגד רובא. וא"כ קשה טובא איך מצאנו ידינו ורגלינו במקולין שיש רוב טריפות איך סומכים על הטבח שאומר שבשר זה מכשירה היא. אע"כ דשם אינו אלא מברר כיון שידוע לנו שעכ"פ יש ג"כ מיעוט כשירות והוא בא לברר שזוהי הכשירה עדיף טפי. וכן מצאתי בתשו' נוב"י דלכך מהימני הטבחים אפי' ברוב טריפות משום דהוא בא רק לברר ואין זה בגדר עדות כלל. ונראה ג"כ להוסיף בזה דמאי דקי"ל דאין דבר שבערוה פחות משנים אינו אלא בדבר שלם כגון שמעיד על פנוי' שנתקדשה או על א"א שנתגרשה. אבל כשאינו מעיד רק על מקצת דבר כגון שידוע שנתקדשה וא"י למי ומעיד שלזה נתקדשה אין זה אלא חצי עדות. והטעם נלע"ד דכיון דהא דאין דבר שבערוה פחות משנים ילפינן לה דבר דבר מממון ובממון כתיב ע"פ שנים עדים יקום דבר ולא חצי דבר. וא"כ רק בדבר שלם בעינן בערוה שני עדים ולא בחצי דבר. וה"ה למ"ד דאין ע"א נאמן באיסורים במקום חזקה ג"כ לא חמיר מדבר שבערוה ובחצי דבר מהימן ע"א. והיינו שאינו רק מברר הדבר וכמ"ש. וא"כ נפשט ג"כ ספיקא דידי בע"א שאמר אני קדשתיה לרב אסי דנאמן אף לכנוס וזינתה ממיתין ע"י דאין נאמנות לחצאין. ואף לרב דס"ל אין סוקלין ע"י היינו דוקא ע"י עדות האב לבד כיון דמקרא מלא הוא לא יומתו אבות וגו' ובנים לא יומתו וגו' בעדות אבות. א"כ ע"כ מה שמצינו שהאמינתו התורה היינו רק לאיסורא ולא לקטלא. משא"כ בעדות ע"א במקום שנאמן אין נאמנות לחצאין

טו אך לכאורה יש סתירה לזה לפי מ"ש במקום שלא בא להעיד עדות שלם רק לברר אינו רק חצי דבר ונאמן ע"א. א"כ גם בממון יש לנו לומר כן דנאמן ע"א. וזה סותר למ"ש בפ' י' יוחסין (ע"ג ע"ב) נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי בד"א שמקחו בידו אבל אין מקחו בידו א"נ. ופי' דאז הוי כע"א דעלמא ואינו מועיל להוציא מיד המוחזק ואם שניהם תופסים בו חולקין רק שהשני נשבע להכחיש את העד וכמ"ש בחו"מ (סי' רכ"ב סעיף א') ובסמ"ע שם ס"ק ב'. הרי מפורש להיפוך דאע"ג דאינו רק מברר למי מכר אין ע"א נאמן בממון. וא"כ בדבר שבערוה דילפינן מממון ג"כ אינו מועיל וא"כ יש מזה ראי' למ"ש הח"מ (סימן ל"ז ס"ק מ"ב) דכשבאים שנים וכל א' אומר אני קדשתיה דאף שיש לאחד עד המסייע לא מהימן בדבר שבערוה ודלא כמו שהשיג עליו הב"ש (ושם ס"ק נ') וכ' דיותר מסתבר כיון דלא הוחזק איסור א"א מהני ע"א וכ"כ בשם חידושי מהרי"ט וצ"ל דדעת הב"ש דבכל גונא לא מהני ע"א בממון אף שאינו מעיד רק בחצי דבר והא דאמרת נתקדשתי שאני דלא הוחזקה לעולם בא"א ע"י ב' עדים רק במאמר האשה לכן מהני בזה ע"א אף בהכחשה. משא"כ בממון בעינן ב' עדים גמורים וא"כ להפוסקים דס"ל דבדבר שבערוה אף בלא אתחזק איסור א"א לא מהימן הי' נראה דצדקו דברי הח"מ ולא כב"ש. מ"מ נלע"ד שדבריו נכונים דאפי' למ"ד דבדבר שבערוה אפי' לא אתחזק איסורא בעינן ב'. היינו דוקא אם ידוע שהוא דבר שבערוה כגון שבאו שני עדים והעידו שנתקדשה לאחד וא"י למי. ושוב בא אחר והעיד שלזה נתקדשה. בכה"ג י"ל דלא מהימן ע"א בהכחשה. משא"כ כאן דלא הוחזקה בא"א ע"י עדים רק במאמר האשה שאמרה נתקדשתי דרק משום דשוי' אנפשה חד"א אמרינן הכי וכן באב שאמר קדשתי את בתי כו' כיון דאין עדותו עדות גמורה דהרי אין סוקלין ע"י לא מיקרי דבר שבערוה בבירור לכן מהני ע"א. וכן נוטה לשון מהרי"ט בחידושיו שם דרק מטעם דלא הוחזק איסור א"א אתינן עלה. וא"כ יוצא לנו דין חדש באם באמת נתחזקה בא"א ע"י ב' עדים שאמרו שנתקדשה וא"י למי ובא אח"כ ע"א להעיד שלזה נתקדשה הי' לנו לומר דאין ע"א נאמן אף בלא הכחשה כלל דמדברי הש"ס אין הכרח דשם מיירי בלא נתחזקה א"א ע"י ב' עדים גמורים. אבל לפי הטעם שכ' הר"ן משום דלא בא רק לברר החזקה נאמן עכ"פ בדליכא הכחשה. ואפשר דאין זה רק להפוסקים דגם בדבר שבערוה בעינן חזקה. אבל לדעת הרמב"ן ועוד פוסקים דגם בלא אתחזק אין ע"א נאמן בדבר שבערוה א"נ. אבל לפי הטעם שכתבתי משום דאין זה רק חצי דבר י"ל דנאמן עכ"פ בליכא הכחשה. ומהא דבעל המקח א"נ באין המקח בידו י"ל דשם לא מיקרי חצי דבר רק דבר שלם דלולי עדותו אם היו שניהם מוחזקים הרי באנו להוציא החצי מיד השני וא"כ מיקרי עדות שלם דלעולם אין ע"א מועיל להוציא ממון וכ"ש אם השני מוחזק בכל המקח. משא"כ בנ"ד דעכ"פ כיון שכבר נתחזקה האשה בחזקת מקודשת ע"י ב' עדים הרי כבר נתברר חצי דבר שעי"ז אסורה לכל העולם. וא"כ כל שבא אח"כ ע"א ואמר שלזה נתקדשה אין זה אלא חצי דבר ומועיל עדותו

טז ויש להעיר בזה לענ"ד מהא דאיתא בפ' אלו מציאות (כ"ח ע"א) אמר רבא את"ל סימנים דאורייתא כו' סימנים וסימנים יניח סימנים וסימנים וע"א ע"א כמאן דליתי' דמי ויניח והרי אם נאמר סימנים דאורייתא הוי כב' עדים שהעידו שהוא של הנותן סימנים. א"כ כבר הועילו הסימנים כאלו העידו עדים שהאבידה אינה אלא משני אנשים אלו וא"י איזהו אבל זה יודעים שאינו של אחר רק מאחד מאלו השנים. וא"כ אם נאמר דבחצי דבר מועיל עדות א' למה אמר דיניח דע"א כמאן דליתי' דמי. וא"כ דבר שבערוה דאנו למידין דבר דבר מממון י"ל ג"כ אם העידו ב' עדים שאחד מאלו השנים קידש האשה וא"י איזהו. ואח"כ בא אחד והעיד שזה קידשה אינו מועיל עדותו. וא"כ קשה על הב"ש בזה. וגם אם נאמר דש"ה דלא אתחזק איסור א"א דהב"ש קאי שם על דין שלא הי' עדים שנתקדשה כלל רק שהיא אמרה נתקדשתי ג"כ קשה דהרי שם באבידה ג"כ ליכא חזקת הוצאת ממון דהרי עכ"פ ודאי הוא דאין האבידה של איש אחר רק לאחד משני אלו וגם ליכא חזקת ממון כיון שא"י של מי מהם היא. וחזקת של המוצא האבידה ליכא כמ"ש התוס' ספ"ק דכתובות דאפי' לשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב. באבידה אזלינן בת"ר מטעם דלא שייך בו חזקת ממון. וגם סברת הר"ן לא שייך כאן דאינו אלא מברר החזקה דהרי גם שם אתחזק דהוא של א' מאלו השנים והעד מברר החזקה של מי הוא ולמה לא יועיל עדותו וע"ק לאותם פוסקים דס"ל דע"א א"נ באיסור במקום חזקה. דהרי אם הי' כאן ב' חתיכות א' של חלב ואחד של שומן וא"י איזהו של חלב הרי הוחזקו שניהם באיסור מן התורה וחייבים עליהם א"ת ואפ"ה ודאי דמועיל עדות ע"א להעיד שחתיכה זו של שומן

יז והיה נלע"ד לתרץ זה די"ל דטעמא דע"א נאמן באיסורים במקום דליכא חזקה הוא ג"כ מטעם חזקה דחזקה אין אדם משקר בחנם ללא תועלת כמ"ש אין אדם חוטא ולא לו ולכך במקום חזקת איסור לא מהני משום שיש חזקה נגד חזקה. ואפי' לאותם הסוברים דנאמן באיסורים גם נגד חזקה י"ל דחזקה דאין אדם חוטא כו' עדיפא טפי ולכך בממון אין מועיל ע"א להוציא ממון משום דחזקת ממון עדיפא טפי מכל חזקות כידוע בכ"מ. וא"כ כל שיש אדם המכחישו בדבר יש לו ג"כ חזקה כנגדו דחזקה לא חציף איניש לשקר נגד מי שמכיר בשקרו. וכמ"ש חזקה אין אדם מעיז כו'. ולכן בהא דסימנים וסימנים וע"א. אע"ג דליכא כאן חזקת הוצאות ממון דשניהם אין מוחזקים בה ולא חזקת מארי קמא מ"מ לאותו שמכחיש העד יש לו חזקה דלא חציף להכחיש ע"א שאינו נוגע בדבר ויודע ומכיר בשקרו. אבל להשני שהעד מסייעו ליכא חזקה דכיון שיש לו עד מסייע יכול להעיז פניו כדאי' במס' גיטין (ס"ד ע"א) בהא דבעל אומר לפיקדון כו' אע"ג דקי"ל חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ואם אמרה גרשתני נאמנת ה"מ דליכא דמסייע לה אבל היכא דאיכא דמסייע לה מעיזה ומעיזה כו'. וא"כ יש כאן חזקה נגד חזקה. והוי ספק השקול ולכך יניח. משא"כ בב' חתיכות א' של שומן וא' של חלב דליכא חזקה נגד חזקת העד המעיד דכמו שהוחזק כאן חלב כן הוחזק גם של שומן. ולכן מהני עדות ע"א לברר איזו של חלב. ובזה מתורץ ג"כ מה שיש להקשות שם בהא דסימנים דהרי עדים עדיפי מסימנים דאם אחד אמר ב' סימנים והשני הביא עדים נותנים למי שהביא עדים. וא"כ יש לנו לומר דע"א עדיף מסימן א'. והרי קי"ל באבידה דאם אחד אומר ב' סימנים והשני