בית נאמן טז

(פ"ט מה' אישות) ומביא הרמ"א בחו"מ (סוסי' רכ"ב) שהלוקח נאמן לומר שהוא לקחה. והוא נגד המפורש כאן בירושלמי. וגם דברי הגאון בעל קה"ע אינם מחוורים מכמה טעמים א' שצריך להגיה בדברי הירושלמי לפי פירושו גם לשון הירושלמי לא משמע כן דלדבריו קשה למה נקט במקח וממכר בלשון אחת משדותי מכרתי וא"י למי כו' ולא נקט לישנא דמתני' מכרתי שדה שלי וא"י למי ולמה הוסיף שא"י ג"כ איזו שדה מכר שכן משמע מלשון אחת משדותי כו' ועוד דלפי פירושו הא דמו"מ והא דקדושין לא מחד טעמא הוא. דבמו"מ הטעם דע"א לא מהימן כי אם בעיגונא. משא"כ היכא דליכא עיגונא א"נ מה"ט דמירתת ובהא דקדושין טעמא אחרינא הוא משום דלא מירתת שהיא תחפה עליו ומה זה שאמר אף בקדושין כן ולאו בחדא מחתא מחתינהו

ה ולע"ד הי' נראה לפרש דברי הירושלמי באופן אחר דהוא ס"ל דאב שאמר קדשתי את בתי והוחזקה לא"א ע"י אינה חזקה גמורה למחשב כודאי וכדאיתא בש"ס שלנו דאינו נאמן לסקול ע"י דרק לאיסורא הימני' רחמנא מגזירת הכתוב דאת בתי נתתי לאיש הזה וגו' ולא נחשב רק בגדר ספק לבד. ולכך באומר קדשתי את בתי כו' וא"י למי קדשתיה נאמן לכנוס ולאו מטעם דעיגונא הוא. אלא דלא מיקרי כ"כ חזקה גמורה והוה כלא אתחזק לא איסורא ולא היתירא דע"א נאמן עליו. ולכך כאן אף שהוא נוגע בדבר ויצרו תוקפו בצירוף סברא דמירתת שמא יכחישו האב מהני דנאמן לכנוס. ולכך באומר מכרתי אחת משדות וא"י למי כו' א"ל שיש כאן ב' ספיקות לכך א"נ לומר אני לקחתי' ואותה שדה לקחתי אם היא טובה יותר משום דיש כאן ס"ס שמא לא הוא לקח ואת"ל שהוא הלוקח שמא אינה אותה שדה. וכיון דס"ס מטעם רובא הוא לכך בהך סברא דמירתת לשקר לא מהמנינן ליה. וכן באומר קדשתי אחת מבנותי וא"י למי כו' שיש ג"כ ס"ס לאיסורא שמא לא הוא המקדש וא"כ הויא א"א ואפי' תאמר שהוא המקדש שמא לא זו היא המקודשת והויא אחות אשה וכיון שיש כאן ב' ספיקות לאיסורא לכך לא מהימן. וא"כ במקח וממכר אם רוצה ליקח השדה הגרועה יותר י"ל ג"כ דנאמן כיון דליכא רק ספק אחד. ובזה א"ש פסק השו"ע בחו"מ שהביא הרמ"א דנאמן הלוקח. ונלמד מדין אומר קדשתי את בתי הנ"ל. וכ"כ הט"ז שם דזה נלמד מהך דינא. ותמיהני עליו שלא הזכיר דברי הירושלמי. ועש"ך שם שכ' בשם הגהות אשרי מא"ז פרק המפקיד בעובדא דמרי בר איסק שחולק בהדיא על דין זה. ועיינתי בהג"ה שם ונראה שאינו חולק שז"ל שם וכן האומר מכרתי אחת משדותי וא"י למי ובא אחד ואמר אני לקחתי א"נ. ולפי מ"ש הוא ממש דין הירושלמי. ונראה שהאו"ז שהעתיק דין זה מן הירושלמי ולכך הזכיר בלשונו אחת משדות כו' כלשון הירושלמי והיינו מטעמא דיש כאן ב' ספיקות וכמ"ש. ומ"ש תחי' בהא דאמר אני אחיכם דאפי' הם מודים שיש להם אח רק שא"י אם זה הוא א"נ מיירי כהא עובדא דמרי בר איסק שבא האח ממדה"י באופן שלא הי' אחיו מכירים אותו דלא שייך לומר דמירתת שמא יכירו אותו. אתנחת לן לשון הש"ס דילן פרק המפקיד ל"ט ע"ב מרי בר איסק כו' א"ל לא ידענא לך אתא לקמיה דרב חסדא א"ל שפיר קאמר לך דכתיב ויכר יוסף וגו' וכמ"ש בתוס' שם ד"ה שיצא כו' דה"ה אם יצא בחתימת זקן כו' אלא הכא מרי בר איסק לא הי' טוען ברי אלא לא ידענא לך ולכך אם יצא בחתימת זקן א"נ כיון שאינו מכחישו אלא אמר לא ידענא לי' עכ"ל. והיינו כיון שראוי הוא להכירו אז נאמן הבא לומר שהוא אחיו דמירתת לשקר שמא יכירו אותו וכהא דקדשתי את בתי הנ"ל ובכה"ג נאמן. הרי מפורש שהתוס' סוברים כן דבכה"ג נאמן. וא"כ דברי הגהמ"י ופסק הרמ"א ברור. והתימא על מרן הש"ך ז"ל אשר כל רז לא אניס ליה האיך נעלמו ממנו דברי התוס' שכתבו להדיא כפסק הרמ"א דדין זה דהאומר מכרתי שדה שלי וא"י למי נלמד במכ"ש שהרי הקדים לומר קודם שתבעו אותו דודאי נאמן. וגם ההגה"א בשם או"ז אינו חולק ע"ז וכמ"ש. ומוכרח ג"כ מלשון הש"ס דקאמר שפיר קאמר לך דכתיב ויכר וגו' דאל"כ הוא שפת יתר בש"ס ודוק

ו ובהא דפריך מהמביא גט ממדה"י דא"נ לכנוס משני תמן הוחזקה א"א בפני הכל. ר"ל ששם הוי חזקה גמורה דידוע לכל שהיא א"א ולכך לא מהימן נגד חזקה. אע"ג דפ"ק דגיטין אמרינן דלכך נאמן משום דרוב מגמר גמירי. מ"מ כיון שיש כאן חשש שיצרו תוכפו אין עדותו מוחזק כ"כ להעיד כי אם במקום שאין חשש נגיעה. משא"כ כאן שלא הוחזקה רק בפני שנים וכ"ז שאין מעידים בפנינו אין כאן חזקה גמורה למחשב כודאי דהא אין סוקלין ע"י לכך נאמן לכנוס אפי' היכא דשייך חשש נגיעה דאף דאיכא לברורי שיבואו העדים כאן. מ"מ אין זה ברור שהעדים יכחישו אותו דאדרבא שמא כשיבואו עדים יאמרו זהו שקידש. וא"כ כ"ז שלא באו אין כאן חזקת א"א גמורה על המקדש הזה לכך נאמן. כן היה נלע"ד ביאור דברי הירושלמי. וא"כ אין מכאן ראיה כלל לדין הנ"ל שבמקום חזקה ברורה וגמורה שנחשב כודאי באמת אין ע"א נאמן עליו אף דעכשיו הוא מסייע לחזקה אם ע"י דיבורו מסתעף היתירא לבטל חזקת האיסור. ואפשר שגם הר"ן שכ' סברא הנ"ל ג"כ לא קאמר רק בנ"ד משום דאין כאן חזקה גמורה ולא העתיק רק דברי הירושלמי לבד

ז ובהא דמסיק הש"ס דאינו נאמן לסקול ע"י יש להסתפק אם דוקא ע"י דיבורו של האב אין סוקלין ע"י. כגון אם זינתה בעת שהיתה בבית אביה כ"ז שלא בא שום אדם לומר אני קדשתיה. אבל אם בא אחד ואמר אני קדשתיה ושוב אח"כ זינתה אפשר דכיון דנאמן לכנוס מחזיקין ליה כודאי ושוב נסקלת או דאין חילוק ולעולם אין סוקלין. ומה שהביאני להסתפק בזה הוא במ"ש התוס' פ' גיד הנשה (צ"ו ע"א) ד"ה פלניא כו' דאף דמשיאין נשים שנמצאו בעליהם מתים ע"פ סימנים למ"ד סימנים דאורייתא. מ"מ אם אחר שנשאת באו עדים שזינתה אם נתברר ע"י עדים שבעלה הראשון כבר הי' מת בשעת הזנות לא קטלינן לה והוכיחו כן ממ"ש שם דאלו אמרו עדים פלניא דהאי סימני' כו' קטל נפשאין לא קטלינן לי' וכתבו שם דכן הדין אם נשאת ע"פ ע"א וזינתה לא קטלינן לה ע"י כמו דקי"ל דאין האחין יורדים לנחלה ע"פ ע"ש. ודברי התוס' אלו מוקשים לע"ד דהאיך אפשר לומר דלא קטלינן לה על זנות זה כיון שהתורה האמינה ע"י סימנים להשיאה. א"כ היא א"א גמורה לשני מן התורה כיון דקי"ל סימנים דאורייתא. ומה שהוכיחו מהא דלא קטלינן לגברא ע"י שאומרים פלניא דהאי סימני' קטל נפשא ש"ה דגזירת הכתוב הוא ע"פ שנים עדים יומת המת כו' משא"כ בא"א כיון שיש ב' עדים שזינתה מה בכך שלא הי' עדים על מיתת בעלה. לו יהא שבאמת הי' בעלה הראשון חי בעת נשואי השני. הרי התורה הפקיעה קדושי הראשון ועשתה אותה א"א גמורה מן התורה לשני. ומ"ש מהא דאין האחין יורדים לנחלה ע"פ ג"כ אין ראי' לא מבעי' לפי מ"ש התוס' ר"פ הא"ר (פ"ח ע"א) דע"א באשה שמת בעלה לא מהימן רק מדרבנן שיש כח בידם לעקור ד"ת במקום שיש טעם וסברא א"כ ודאי דלענין ממון לא שייך זה דהם אמרו והם אמרו. וכ"ש לשיטת רש"י בס"פ חביות שכ' הטעם משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והפקיעו חכמים לקדושין הראשונים. ודאי דא"ש דאין זה מועיל להוריד האחים לנחלה. אלא אפי' למ"ש בספרי דע"א נאמן באשה מן התורה מקרא דלא יקום עד אחד באיש וגו' אבל קם הוא באשה כו' ג"כ י"ל דבאמת לענין ממון גילתה תורה דבעינן ב' עדים. אבל לענין נשואי אשה גזירת הכתוב הוא שמועיל ע"א להשיאה ובכה"ג התירה התורה חשש איסור א"א. אבל בהך דנשאת ע"פ סימנים כיון דסימנים דאורייתא. וילפינן לנשואי אשה מהחזרת אבידה בסימנים. וכיון שנשאת לשני בהיתר מן התורה והם קדושין גמורים למה יופקע ממנה איסור א"א אם זינתה. גם אין להביא ראיה לדברי התוס' מהא דאמר כאן דהאב נאמן על בתו לאיסורא אבל אין סוקלין ע"י. דבזה ג"כ י"ל דלא הימני' רחמנא רק לאיסורא אבל אין סוקלין ע"י דגזירת הכתוב הוא ע"פ שנים עדים יומת המת וגו' והרי לא נודע שהיא א"א כי אם ע"י האב. משא"כ אם נשאת לאחר נישואין גמורים מן התורה ואח"כ באו עדים שזינתה

ח ובלא"ה יש לתמוה לכאורה לרב דאמר דאין סוקלין ע"י. דא"כ הבא על אשת אביו דחייבי' רחמנא וכן הבא על כלתו דבסקילה וכי נאמר דצריך שיהי' עדים שהוא בנו והרי