בית נאמן טו

וא"כ הכא דע"פ דיבורו של האב שהתורה האמינו לומר שקידשה והרי היא בחזקת א"א לגבי כ"ע והיאך נאמן זה בעדותו לפוטרה בגט ולהוציאה מחזקת א"א. וראיתי בפנ"י שעמד בקושיא זו. וכ' דכאן לא שייך במקום חזקה דהא כבר יצתה מחזקת פנוי' ע"י דיבורו של האב נמצא שאין העד בא לגרוע החזקה אלא לברר החזקה דא"א בכה"ג חיישינן שפיר לעדותו דע"א. וכ"כ שם בשם הר"ן. וא"כ מבואר לנו מזה דין מחודש דבמקום שהעד בא לסייע החזקה ולבררה אע"ג דעי"ז מסתעף אח"כ ביטול החזקה לגבי כ"ע ג"כ מהימן. אך לכאורה היה נראה לדחות זה די"ל דלכך נאמן דאע"ג דע"א א"נ במקום דאתחזק איסורא היינו משום דלא עביד מעשה וכה"ג אמרינן דיבורא עבידא דקאמר אבל מעשה לא עבידא. וכיון שעשה מעשה ונתן גט לכך נאמן אף באתחזק איסורא. וכה"ג מצינו באשה שאמרה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה אני דאם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת אבל אם לבשה בגדי נדותה א"נ ע"י שום אמתלא משום דמעשה לא עבידא אי לאו דקושטא אמרה כדאי' בפ"ק דנדה (י"א ע"ב) ע"ש ובמ"ש ביו"ד (סי' קפ"ה סעיף ג') ועי' ביו"ד סי' א' בטבח שעשה סימן בראש הכבש כו' ומ"ש האחרונים בזה. וגם היה נראה לכאורה להוכיח סברא זו דלמה נקט רב דוקא נאמן ליתן גט ולא נקט סתם נאמן כשלא בא לכנוס ונפ"מ כשמת דמותרת לעלמא, ובפרט לפי מ"ש הר"ן שם דלכך נאמן ליתן גט דאע"ג דתחילה היה דעתו לכנוס משום דכיון שרואה שאוסרים עליו אמרינן אי לאו דקידשה היה מודה בדבר דאין אדם חוטא כו' וא"כ גם בכה"ג שכבר אסרו ב"ד עליו היה יכול רב לומר סתם נאמן אם מת דמותרת לעלמא. אבל לפי מ"ש דעיקר הטעם מה שנאמן נגד חזקה משום דמעשה לא עביד ליתן גט אי לאו דקושטא הוא לכך נקט בכה"ג ולא נקט נפ"מ לענין אם מת

ב שוב ראיתי דצדקו דברי הר"ן בזה דמוכח מן הש"ס דבזה שנתן גט אין זה ראיה ברורה כ"כ דקושטא קאמר מהא דאיתא בפ' ג"פ (קע"ג ע"ב) בשני יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת דפריך שם וליחוש דילמא כתב גיטא וממטי לדביתהו דהיאך כו' הרי דאנו חוששין שעושה מעשה הגט לגרש בו אשה אחרת. וא"כ ע"כ צריכים אנו לדברי הר"ן מטעם דכאן אינו מעיד נגד החזקה. ובהא דפ"ק דנדה דאמרינן מעשה לא עבדא אינו ענין לכאן דשם עיקר הטעם מה דנאמנת אח"כ להכחיש דבריה הראשונים אף דכבר שויה אנפשה חד"א משום דאתי דיבור ומבטל דיבור משא"כ במעשה לא אתי דיבור ומבטל מעשה שקדמה לו וכמ"ש ברפ"ג דקדושין אבל כאן לא שייך זה. ומ"מ לפי מ"ש בספרי הבאתיו למעלה דע"א נאמן באשה להעיד שמת בעלה מן התורה והיינו משום דבמילתא דעבידי לגלויי לא משקרי בה אינשי א"כ כאן באמר קדשתיה כיון דצריך שיהיו ב' עדים בשעת קדושין י"ל דמירתת לשקר שמא יבואו העדים ויכירו שאינו המקדש. וא"כ הוי כמו מילתא דעבידא לגלויי דע"א נאמן אפי' באתחזק איסורא דא"א. והא דא"נ לכנוס ה"ט משום דיצרו תוקפו ומיחשב כנוגע ולא מהני מה דעביד לגלויי ועוד יש לדחות בגווני אחרינא דממנ"פ אליבא דרב אסי דאמר אף נאמן לכנוס טעמא דידי' משום דמירתת לשקר אולי האב יכיר אותו. וזה דומה להא דקיי"ל בחשוד לנבילות שאמר מומחה פלוני שחט לי דנאמן משום דמירתת אולי ישאל אצל אותו פלוני וכ"ש בכה"ג דהאב עומד בפניו ולרב אסי בהא דהיא אומרת התקדשתי דנאמן ליתן גט וא"נ לכנוס אף דלא שייך טעמא דמירתת דהא היא תחפה עליו דלכך מודה דא"נ לכנוס אע"ג דלא ס"ל טעמא דיצרו תוקפו. הוא משום דשם ליכא חזקת איסור גמור כדאמר רב אסי התם ומודינא באומרת התקדשתי כו' דאין סוקלין מ"ט לדידיה הימנו רחמנא לדידה לא הימנה. וא"כ אין כאן חזקת איסור רק משום דשוי' אנפשה חד"א לכך ס"ל דנאמן ע"א עכ"פ במקום שאין לו הנאה בעדותו. וכן לרב דס"ל שם גם באומר האב קדשתיך כו' דנאמן ליתן גט בלא"ה א"ש דהא רב ס"ל התם דגם באב שאמר קדשתי אין סוקלין דלאיסורא הימנו רחמנא לקטלא לא הימנו. וא"כ ע"כ צ"ל דאין זה חזקה גמורה דהא קיי"ל סוקלין ושורפין על החזקות וכאן קיי"ל דאין סוקלין. ובע"כ צ"ל כמ"ש וא"כ אין ראיה לדין זה שכתבנו

ג אמנם לענ"ד נראה לכאורה דדברי הר"ן ז"ל מוכרחים ויש להם ראיה מן הירושלמי דגרסינן שם בפ' האומר מהו נאמן שמואל אמר נאמן ליתן גט רב אסי אמר נאמן לכנוס רב הונא בשם רב אומר נאמן לכנוס (ובזה פליג על ש"ס שלנו אליבא דרב) ואין למדין הימנו לדבר אחר מהו אין למידין ממנו לד"א אחת משדותי מכרתי וא"י למי מכרתיה בא אחד ואמר אני לקחתיה לא הכל ממנו אף בקדושין כן אחת מבנותי קדשתי וא"י למי קדשתיה ובא אחד ואמר אני קדשתיה לא הכל ממנו מתני' פליגא על רב המביא גט ממדה"י ואמר בפ"נ ובפ"נ לא ישא את אשתו תמן הוחזקה א"א בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש. ודברי הירושלמי צריכים ביאור וגם הם תמוהים לגירסא שבספרים שלנו. והגאון בעל העדה פי' דברי הירושלמי דלכך אין לידון ממנו לדין אומר מכרתי אחת משדותי כו' משום דזה גופא דנאמן לכנוס לאו מדינא הוא דאע"ג דלא חציף אינש למימר קמיה האב אני קדשתיה שמא יכחיש אותו האב. מ"מ מטעם זה לחוד א"נ מן התורה באתחזק איסורא אלא משום עיגונא אקילו רבנן. כעין מ"ש בפ' הא"ר בנאמנות דע"א באשה שמת בעלה. ולכן במקח וממכר א"נ לגמרי ובהא דאמר אף בקדושין כן כו' הגיה שם שצ"ל אף בקדושין כן האשה שאמרה נתקדשתי וא"י למי נתקדשתי ובא אחד ואמר אני קדשתיך לא הכל ממנו וה"ט משום דלא מירתת משום דמחפה עליו כמ"ש בש"ס שלנו ובהא דפריך מהמביא גט ואמר בפ"נ ובפ"נ כו' פי' תמן הוחזקה א"א שידוע לכל שא"א היא וע"י גט זה באנו להוציאה מחזקתה הלכך לא ישאנה משום לזות שפתים וחשדא ברם הכא כו' ר"ל דכאן לא מרעינן לחזקה שהרי מעולם לא הוחזקה לאשת אחר וכשיבואו שנים שמא יאמרו שלזה נתקדשה ולכן נאמן אף לכנוס כן הם תוכן דברי הק"ע. וא"כ מבואר כדברי הר"ן דכיון דכאן לא מגרע החזקה כלל רק אדרבא מחזיק החזקה רק שמברר הדבר למי שנתקדשה שפיר מהימן. ואע"ג דשם יש חשש נגיעה בדבר. ובכה"ג ודאי דע"א לא מהימן ואפי' ב' אחים לא מהימני בממון אם יש חשש נגיעה בדבר. וע"כ טעמא דנאמן לכנוס לרב אסי ולרב היינו משום דמירתת לשקר שמא יכירו האב וכמש"ל. מ"מ כיון דהירושלמי מחלק בין הא ובין הא דשליח שמביא גט דג"כ יש חשש נגיעה בין אם מגרע החזקה או לא א"כ יש משם ראי' לדברי הר"ן גם לרב דנאמן רק ליתן גט ולא לכנוס ולחלק בע"א בעלמא במקום חזקה בין מגרע ומבטל החזקה או רק מבררו וכמ"ש

ד וראיתי להגאון בעל פני משה בפי' הירושלמי שם בפ' כיצד שהוא מקיים גירסת הירושלמי כמו שהוא בספרים שלנו. ופי' דברי הירושלמי באופן אחר. והוא במה שמחלק קדושין ובין מקח וממכר היינו משום דבקדושין מירתת לשקר שמא לאחר זמן יבוא זה שקידשה באמת ויכירו אותו ונמצא שבא על א"א. אבל גבי שדה מאי מפסיד אם יבוא האחר שלקחה באמת יחזיר לו השדה עם הפירות שאכל ולא הפסיד כלום הלכך א"נ דחיישינן שמא בתוך כך יקלקל השדה וישמיט הפירות ולא ימצא מה לגבות ממנו ובהא דאומר אף בקדושין כן פי' דבקדושין בכה"ג ג"כ א"נ באומר א' מבנותי כו' כלומר שהוא מסופק ג"כ בזה איזו מהבנות קידש ולמי קידשה דבזה א"נ לומר קדשתיה לזו ולהוציא את כולם מספק א"א ע"ש. ולפי' צ"ל מה דנקטי במקח וממכר א' משדותי כו' משום דיוקא דקדושין דלר' יוחנן אפי' בא' מבנותי כו' נאמן. ובאמת במו"מ אף בשדה אחת א"נ. והא דקאמר שם דאף בקדושין כן באומר א' מבנותי כו' דא"נ סתמא דהש"ס הוא דפליג על ר"י יעו"ש. ודבריו ג"כ דחוקים ורחוקים מה שפי' א' משדות במו"מ משום דיוקא דקדושין לר"י דהא זה אינו מפורש בדברי ר"י דאפי' באומר א' מבנותי נאמן. ואדרבא משמעות מ"ש אף בקדושין כן כו' היינו דברי ר' יוחנן עצמו מ"ש ואין למידין הימנו ד"א. ומ"ש שהוא דברי הש"ס דפליג על ר"י אינו במשמע כן. גם הקשה בפ"מ שם על מ"ש הגהות מיימוני