בית נאמן יג

וכיון דמהדרינן גט בסימנים צ"ל דהוי מיעוטא דלא שכיחא כלל וכודאי חשיב וא"כ אין ראיה זו כלום. ועוד דלא שייך לומר שיש כאן ב' חזקות כיון שעכ"פ נמצא א' מת. ואם נאמר שאין זה הנמצא בעלה משום דמוקמינן ליה בחזקת חיים. א"כ אתה מוציא אדם אחר מחזקת חיים. וכעין זה כ' הנוב"י עצמו במ"א. עוד הקשה שם על הריב"ש שהוכיח דבא"א יש ב' חזקות מהא דבפ"ג דגיטין גבי ג' דברים שאמר ר"א בן פרטא שנותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים שכ' שם שאם נשאת תצא כמו שהאריך בראיות וכ' דאע"ג דרובם ליאבד ורובא וחזקה רובא עדיף מ"מ ש"ה דאיכא תרי חזקות יעו"ש. ודחה הגאון נוב"י דבריו דלשיטתו אפי' איכא תרי חזקות מאי הוי הא רובא עדיף מב' חזקות מהא דפרה אדומה דמשם נלמד הך דינא דרובא עדיף מחזקה ושם איכא ב' חזקות חזקת טמא שמזין עליו והב' חזקת איסור דדילמא במקום נקב קא שחיט דאין השחיטה כלום יעו"ש ראי' זו יש לדחות מתרי טעמי חדא שכבר כתבתי במ"א בתשו' באורך דניקב הוושט במקום שחיטה לאו נבילה היא אלא טריפה ושחיטתה מטהרתה שכן מפורש בתוספת' פרק השוחט וכתבתי להוכיח כן מכ"מ שגם התוס' והרא"ש סוברים כן ועוד שאפי' לשיטת הרמב"ם והאחרונים דס"ל דניקב הוושט נבילה היא מ"מ אין זה בחזקת איסור שבחיי הבהמות אין הסימנים עומדים בחזקת נקובים והוכחתי זה מכ"מ בש"ס ופוסקים וכ"כ האחרונים בכ"מ וא"כ שפיר י"ל דבאמת תרי חזקות נגד רובא הוי כמו פלגא ופלגא. גם מ"ש להביא ראיה מהא דקי"ל רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם אע"ג דאיכא תרי חזקות נגדו חדא חזקה דלא נולד מומחה ועוד דאינה זבוחה ואפ"ה סמכינן ארובא דמומחים ע"ש הנה לשיטת הרא"ש פ"ק דחולקין שכ' לתרץ מה דלא אמרינן סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה שאינה זבוחה ותירץ שם דשאין מומחין הוי מיעוטא דלא שכיחא והוי כמו מיעוטא דמיעוטא דלא סמכינן ליה לחזקה דכמאן דליתי' דמי. וא"כ מתורץ ג"כ קושייתו שהריב"ש עצמו כ' בהא דטבע במשאל"ס דלכך אם נשאת לא תצא אע"ג דאיכא תרי חזקות משום דמיעוטא דנמלטים לא שכיח כלל וא"כ ה"ה בהא דאין מומחין

ג ובמ"א הארכתי במה שיש לתמוה ע"ד הרא"ש שם מהא דפ"ק דחולין (י"ב ע"א) הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו כו' במקום שרוב ישראל מצויים כו' דאפי' באם מיעוט העיר א"י ג"כ מותר וכדמוכח בפרק אלו מציאות ולא חילקו בין אם הם מיעוטא דמיעוטא או מיעוט גמור כמו שיש בעיר שלשים ישראלים ועשרים א"י. וא"כ לא אמרינן שם סמוך מיעוטא לחזקה דשם הוא מיעוטא דשכיחא. וכתבתי לתרץ זה שי"ל דברובא דאיתא קמן לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. וסמך לדבר ממ"ש הט"ז ביו"ד סי' קט"ז דדבר המפורש בתורה להיתר לא אסרו חכמים. וא"כ ברובא דאיתא קמן שמפורש בתורה אחרי רבים להטות א"א לומר סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן אבל רובא דליתא קמן שאינו מפורש בתורה רק מהלכתא גמרינן לה כמ"ש רש"י שם ד"ה פסח כו' ע"ש שפיר אמרינן מדרבנן סמוך כו' ובלא"ה רובא דאיתא קמן עדיפא טפי מרובא דליתא קמן ולכן לא אמרינן שם סמוך כו' וא"כ י"ל דגם נגד ב' חזקות לא חיישינן לה ברובא דאיתא קמן ולכך גם בהא דאבדו גדייו לא אמרינן דניזל בתר ב' חזקות. ומ"מ מה שתמה הנוב"י על הריב"ש דהא הנך ב' חזקות חדא חזקה הוא דחדא באידך תליא דחזקת א"א נמשך מחזקת חיים של בעלה. לכאורה היא תמי' עצומה. והי' נלע"ד דדינו של הריב"ש במחלוקת שנויה בהא דספ"ק דכתובות בסוגיא דראוה מדברת עם אחד כו' דפסקינן שם כר"ג ופליגי אמוראי שם א"כ למ"ד אפי' למאן דמכשיר בה פוסל בבתה מ"ט איהי אית לה חזקה דכשרות בתה לית לה חזקה דכשרות וח"א מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה ופרש"י שם משום דחדא בחברתה מישך שייך דכיון דאמרת דמוקמינן לאיתתא בחזקת כשרות א"כ ע"כ גם בתה מכשרינן דא"א לזה בלא זה. וא"כ ה"ה בנ"ד דחזקה דא"א בחזקת חיים דבעל תליא. וא"א לזה בלא זה ג"כ תליא בפלוגתא זו דלמ"ד דלא מהני חזקה דאם לגבי בת לא נחשב כחדא חזקה א"כ גם בהא דריב"ש נחשבים לב' חזקות דמה דנמשך א' מחברו לא נחשב לא' ולמ"ד דמכשרינן גם בבתה משום דנמשך זה מזה והכל אחד. גם בנידון דריב"ש נחשב לחזקה אחת. וכן הוא כיון דאנו דנין על הבעל דהולכים בו אחר רוב שאינם נמלטים דעדיף מחזקת חיים דידי' מן התורה לענין אם נשאת לא תצא בזה נסתלק ג"כ חזקה דא"א, וא"כ לפי מאי דקי"ל כמ"ד דמכשירים גם בבתה וכמו דמסיק בפ' עשרה יוחסין וכן פסק בש"ע אה"ע סימן ד' א"כ ליתא לדינא דהריב"ש כן הי' נראה לכאורה

ד אכן בפרק האומר בקדושין ס"ו ע"א בעובדא דינאי מלכא דאמו נשבית דקאמר שם ה"ד אי דאתו בי תרי כו' מאי חזית כו' ופרש"י דחזקת כשרות דאמו לא מהני לינאי כיון דאמו לא באתה לפנינו לדין ולא מהני חזקה דידה לגבי ינאי. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דעיקר מה שאנו דנין עכשיו הוא על האשה אם יצתה מחזקת א"א ולגבי בעלה אין אנו צריכים לדון כלל א"כ לא שייך לומר חדא באידך תליא דאין כאן סברא לומר דכחדא חזקה דמינן. וגם צריכים אנו לדון על האשה מכח הרוב דאין נמלטים לכך חשבינן ג"כ חזקת חיים דגברא למיהוי חזקה אחריתי וכב' חזקות דמינן ודוק. ובזה יש ליישב מה שיש לתמוה על הריב"ש מסוגיא דפרק כיסוי הדם (פ"ה ע"א) בהא דתינוק שנמצא בצד העיסה לשיטת רש"י שם דפי' רוב תינוקות מטפחין באשפה כו' דשם ג"כ יש ב' חזקות חזקת טהרה של התינוק וחזקת טהרה של האשה ואפי' הכי אמרינן שם דרובא עדיף ע"ש. ולפמ"ש י"ל דרש"י לשיטתו אזיל בהא דפרק י' יוחסין דאם אנו באים לדון על האשה אז מכשירין גם בתה וכחדא חזקה חשיבא. וא"כ גם כאן אנו צריכים לדון גם על התינוק אם הוא טמא לענין מגעו בשאר טהרות וא"כ ממילא גם העיסה טמאה דחדא נמשך מחברתה ולא נחשב לב' חזקות. וכן י"ל מה שקשה על הריב"ש מהא דפ"ב דנדה (י"ח ע"א) בשליא בבית הבית טמא דקאמר שם דהולכים אחר הרוב אע"ג דגם שם יש ב' חזקות. חזקת טהרה של האשה וחזקת טהרות של כלי הבית ולפמ"ש א"ש דגם שם צריכים אנו לדון על האשה עצמה אם היא טמאה לידה א"כ כחדא חזקה חשיב' ובזה מודה הריב"ש. וא"כ הי' נראה להוכיח דגם בכה"ג ע"א נאמן גם נגד ב' חזקות לשיטת הסוברים דע"א נאמן במקום חזקה כמש"ל מהא דר"פ הא"ר דאמר מידי דהוה אטבל כו' דאל"כ מה דמיון הוא זה דשם יש חזקה אחת. משא"כ להעיד לאשה שמת בעלה דיש ב' חזקות. וע"כ צ"ל דאין זה דומה להא דרובא נגד ב' חזקות דשם כיון שיש ב' חזקות לא נחשב למיעוט לגבי רוב רק כפלגא ופלגא משא"כ נאמנות דע"א דלא מטעם רובא הוא דנאמן אלא גזירת הכתוב דבאיסורים ע"א נאמן מתורת ודאי דלא חשיד לאסהודי שיקרא וא"כ אין נפ"מ בין חזקה אחת לכמה חזקות ובכל גוונא ע"א נאמן לשיטתם

ה והיה נלע"ד לכאורה להוכיח ג"כ דע"א נאמן גם נגד ב' חזקות מהך דספרי שהבאתי למעלה חדר א' חלון ו' דדריש מקרא דלא יקום עד אחד באיש וגו' אבל קם הוא באשה להשיאה דדומיא דהא דע"א א"נ באיש היינו לגבי ממון שיש ג"כ ב' חזקות כגון שמעיד שראובן חייב לשמעון מנה והוא כופר בכל שיש כאן ב' חזקות חזקת ממון דעדיפא טפי וחזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בע"ח דהא מה"ט כופר בכל פטור משבועה כדאיתא בש"ס. ודומיא דהכי באשה נאמן אע"ג דאיכא ב' חזקות כעובדא דהריב"ש אך יש לדחות דלכאורה הי' נראה דבאשה בע"א לא שייך חזקת א"א דחזקה דאשה דייקא ומנסבא מרעא לה לחזקה דא"א. כמ"ש התוס' פרק האשה שנתאלמנה (כ"ו ע"ב) ד"ה אנן אחתינן כו' דלכך בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת אם נשאת לא תצא אע"ג דאיכא חזקה דא"א משום דחזקה דדייקא מרעא לה. אבל לפ"ז יקשה הסוגיא דריש פירקין בהא דפריך שם בע"א שמת בעלה הא אתחזק איסורא דא"א. מה חזקה היא זו כיון דחזקת דייקא דידה מרעא לה. וצ"ל דהיינו הא דמשני שם מתוך חומר כו' והיינו משום דחזקה דדייקא מרעא לה להך חזקה. אבל לא נראה כן מדברי התוס' שכתבו שם דמה דע"א נאמן באשה הוא מדרבנן דיש כח ביד חכמים לעקור ד"ת במקום שיש טעם ואמתלא לדבר. ואם נאמר דמרעא לחזקה לגמרי א"כ למה לא יועיל מן התורה. דהא לכ"ע נאמן ע"א במקום דלא אתחזק לא איסורא ולא היתירא. ומ"מ לדברי הספרי דס"ל דנאמן מן התורה א"ל