בת עין מ

ותפלתם שמבקשים לישב בשלוה גם בעולם הזה כיה"ר אמן: דבר זה אמרתי בימי ילדותי

או יאמר ע"ז הדרך דהנה כתיב ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע וגו' שהכלל הוא שהבחי' לידה א"א להיות כ"א ע"י צירים וחבלי לידה ומזה נמשך בחי' לידה כן הגאולה האמיתית א"א להיות כ"א ע"י צירים וחבלי משיח ומזה יוצמח הגאולה לכ"י וזהו ועת צרה וגו' וממנה יושע פי' ע"י צירים וחבלים יצמח הישועה והגאולה וזה בא ע"י שם א"ל כמ"ש חסד א"ל מזה השם נמשך בחי' חסד כשהצירוף הוא כסדר אז הוא בחי' חסד בחי' פנים אבל כשהוא שלא אז היא ח"ו בחי' דין בחי' אחוריים וזהו בבל צרתם ל"א צר פי' כשהצירוף הוא שלא כסדר היינו כשהוא צירוף ל"א אז צר להם מחמת שהוא בחי' דין ומלאך פניו מבחי' פנים בחי' חסד שעושה הצירוף של שם א"ל כסדר הוא הושיעם שמזה השם נצמח הישועה לכ"י וזהו כשראה יעקב אבינו ע"ה אחד עשר אלופים סטרא דקליפה שהם אינם יונקים רק מבחי' אחוריים מצירוף ל"א והיה רוצה להשפיל ולהכניע אותם ולעשות הצירוף כסדר בכדי שיתבטל היניקה שלהם ויהיה בחי' גאולה שהוא בחי' לידה וזאת אין באפשרי רק ע"י צירים וחבלים כנ"ל וזהו ביקש יעקב לישב בשלוה תיבת שלוה גימט' אחד עשר פעמים א"ל פי' שהיה רוצה להשפיל ולהכניע אחד עשר אלופים שיונקים מבחי' אחוריים משם א"ל ולבטל היניקה שלהם כי כל רצונם לבטל ולעשות הצירוף שלא כסדר היינו ל"א כדי שיהיה להם יניקה ועקב היה רוצה להשפילם ולהכניעם לעשות הצירוף כסדר א"ל בחי' חסד א"ל שהוא כולו רחמים לכך קפץ עליו רוגזו של יוסף שהוא צירים וחבלים הקודמים ללידה ומזה נצמח הגאולה וזהו הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור פי' כשהצירוף א"ל שלא כסדר הוא בחי' דין וניתוסף אותיות הי"ם ונעשה צירוף אלקים וגם השם אל אם הוא שלא כסדר ח"ו בחי' דין הוא בבחי' ירידה ל"א ממספר גדול למספר קטן היינו אות למ"ד הוא מספר גדול ואות א' הוא מספר קטן אבל כשהשם הוא כסדר א"ל אזי נתעלה בחשבון ממספר קטן למספר גדול וזהו הים אותיות הי"ם מאלהים ראה ארונו של יוסף וינוס ונשאר רק השם א"ל שהוא חסד היינו כשראה אותיות הי"ם שהם בחי' דין את רוגזו של יוסף היינו חבלים וצירים כי ע"י יסורים הג"ל נעשה הצירוף א"ל ומכניע אחד עשר אלופים היונקים מבחי' אחוריים דקדושה הירדן בחי' ירידה הנ"ל שלא כסדר ח"ו יסוב לאחור ואדרבא נתעלה בחשבון והוא מדת החסד והרחמים עלינו ועל כל ישראל אמן: ק

כי בו זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים וגו'. הנה ידוע מאחז"ל ראוי היה הלל שתשרה עליו שכינה כמשרע"ה אלא שלא היה דורו ראוי לכך ופירש הרב ז"ל מפולנאה שעיקר השראת השכינה היא ממקום שפלות והכנעה וענוה והלל ג"כ היה עניו ולכן היה ראוי שתשרה עליו שכינה אמנם אמיתית השפלות והענוה שיהיה לצדיק גמור בניקל הוא כאשר מסתכל ורואה צדיק גדול ממנו שעובד ה' ביראה ואהבה גדולה והכנעה ושפלות ועי"ז הוא רואה את עבודתו הקטנה מאחרת ניכנע לבו עי"ז ויש לו באמת שפלות וענוה אבל מי שהוא דר בין אנשים פחותי ערך והוא באמת צדיק גמור ואינו רואה בחי' גדולה ממנו זה אינו יכול להיות בבחי' שפלות באמת וזהו היתה בחי' יוסף הצדיק כאשר היה אצל אביו נאמר בו אלה תולדות יעקב יוסף וגו' ופירש"י שהיה איקונין שלו דומה ליעקב פירוש שתמיד היה מדמה עבודתו לעבודת אביו שהיה צדיק יותר ממנו וזשאה"כ וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ות"א ארי בר חכים הוא ליה פי' חכים הוא מלשון מחכה לשון מצפה לישועה שהיה יוסף מחכה לבחי' יעקב הגדולה ועי"ז ועשה לו כתונת פסים וגו' פסי"ם הוא מלשון אפס ואין ר"ל שהעלה אותו לבא למדריגה זו שיהיה לו בחי' אפס בחי' אין וע"י בחי' שפלות באמת ידבק א"ע בשם ה' ובתורתו ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ומרומז בפסוק ועשה לו כתונת פסים ר"ת גימטריא קול וס"ת גימטריא תנ"א כדאיתא בסידור ושניהם גימט' שמי זכרי שמרמזים לרמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת כדאיתא בדרז"ל שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח והכל בא לו מחמת גודל שפלות ע"י שנסתכל