בת עין רסג

דבעינן הכרה דליכא למטעי בה כלל אבל לענין סימני דלא שייך בהבחנת בני אדם לא מחמרינן בזה כלל אדרבה מקלינן בזה כמו שכתב הרא"ש ז"ל על דעת הרי"ף ז"ל דלא תקשי הלכתא אהלכתא וכן כתב הב"ש דמקילינן בזה טפי מלגבי ממון אבל לענין הכרת בגדים בט"ע שפיר יש לומר ובזה אתא שפיר דלא קשה כלל קושיא מהר"ל ז"ל מפראג מ"ט לא קתני במתניתין רבותא אפילו אם יש ט"ע בבגדים דאדרבה זו רבותא טפי גבי בגדים

ג יש להסתפק מחמת שלא נמצאו הבגדים עליו ודעת הב"ש **(אה"מ בעת כותבי זאת לא היה ספר ב"ש לנגד עיני ועכשיו עיינתי בו נראה דלא כן היה כוונתו ומ"מ הראיה שהבאתי לדבריו נראית נכונה ועיין בנ"ב ס' נ"ב:)** דלא מהני הגם שראיתי קצת מהאחרונים חלוקים עליו אפשר דאין לסמוך ע"ז ובפרט שראייתו נכונה כאשר נבאר דעיקר ראייתו מדבעינן אוכף שעל גבי החמור והא באבידה ל"ח לשאלה ואוכף לא משאיל אינשי ואפ"ה בעינן ע"ג חמור משום חשש אבידה דלא כמו שראיתי באיזה תשובה שראייתו מפירות משם באמת אין ראיה אבל מאוכף מוכח כדרכו חיישינן להני אע"ג דמזדהיר בי' טפי

ד יש להסתפק מחמת דברי הב"י בשם הריטב"א ז"ל דאם סימנין דרבנן חיישינן אפילו בכלים דלא מושלי ואם אמנם הב"ש כתב דאין הסוגיא כדבריו והנ"ב ביאר דברי הב"ש דהוא מהא דמקשה הגמרא מחמור בסימני אוכף אם סימן דאורייתא הלא אם סימנין דרבנן קשה ג"כ וגם המקשה אליבא דאמת חמור בס"א היכא מהדרי מדאורייתא עם סימני דרבנן אפילו בעדי אוכף לא מהני והנ"ב פלפל בזה הרבה ייע"ש בדבריו ודחה אותה מהלכה אך כתבתי בתשובה אחרת סי' ל"ב דלא קשה כלל למה דפסקו הפוסקים דסימנין מצטרפין והג' בעל אבן העוזר בתשובה הנדפסת בש"ע אה"ע קטנים הוכיח במישור דסימנין מצטרפין א"ע אי סימנים דרבנן מקמינן לקרא בשיש סימן א' כגופו של חמור וסימן מובהק ביותר באוכף דאע"ג דחשש שאלה מגרע כח הסימן ונעשה כס"א מ"מ סימנין מצטרפין ומהדרינן אבל אי סימני דאורייתא ליכא למימר הכא דכבר סגי בסימן החמור ובדליכא סימן בחמור החשש שאלה מגרע כח הסימן לגמרי דהא כיון דאמרת סימנים דאורייתא אין חילוק בס"א לסימן מובהק ביותר וגם אם תאמר דחששו שאלה חששה מועטת ומגרע רק כח ס"א ומתניתין איירי רק בס"א מ"מ דסברא הוא קרא ל"ל כיוון דסגי בס"א בגופו מהני באוכף סימן מובהק אבל אי סימנין דרבנן אצטריך קרא לסימנים מצטרפים וכ"ש דניחא טפי אי ל"ח לשאלה דיחיד כדעת הגא' ח"צ בתשובה כ' וגם לפי מה שראיתי בתשובת אחרונים אינני זוכר אם בתשובת כ"י או בתשובה מ"כ דהאי אם יש סימנים בגופו או בכליו לא מיירי בסימן כליו רק שהכלים הם סימנין על גופו ובאמת הם ניכרים בט"ע וכתב בזה לתרץ קושית מהר"ל מפראג פשיטא דלא קשיא כלל וכדכתבנא ובאמת שהדין נותן כדבריו דמדוע לא עלה על דעתו לתרץ בגדיו בחיור וסומק כדתירץ גופו בארוך וגוץ אלא ודאי דמשמע ליה דכעת לא קאי על כליו ואפשר ראיתי שם בתשובה ראי' זו

ה האחרון הכביד דדעת הט"ז ז"ל דאפילו אי לא חיישינן לשאלה מ"מ אם נמצאו רק כליו ל"ח כלל וכתב דזה פשוט אפי' לתנוקות שב"ר ובאמת המקרא מסייעי דהוצרכו השבטים לטבול את הכתונת בדם דאם לאו הכי היה מחזיקו בחזקת חיים ויחפש אחריו והכתונת היא דלא משאיל ליה דאל"כ לא מהני להו. ואם באנו לסמוך בזה להתיר מכח דברי הרא"ש ז"ל בתשובה מחמת דנודע שנסע עם העגלה הנכרי הזה כמו שכתב הרא"ש ז"ל בנכרי שאומר שהיהודי שהלך עמו מת בדרך וידעינן שאחד הלך עמו מתחלה אשתו מותרת להנשא גם זה קשה מאד חדא דהט"ז ז"ל הקשה על דבריו ודחה אותם מהלכה ועוד דחיישינן כאן דלמא עוד אחד נתלוה עמו בדרך והוא זה שמת ובעלה של זו ברח וניצול הקשה זה על הרא"ש ז"ל מדוע לא נשאל אותו ע"כ משמע ומוכח מזה דלדעת הרא"ש ז"ל ל"ח גם לזה וכן ראיתי בתשובה אחת דלהרא"ש ז"ל ל"ח להכי אבל לפי המבואר בתשובת הרא"ש לא משמע כן רק אפשר לומר דשם ל"ח לזה משום דאמר עמי ואם היה עוד אחד היה לו