בת עין רסד

לומר עמנו אבל בנ"ד ניחש להכי הן אמת שבתשובה מ"ב התיר גם בזה אבל אין ע"ז ראיה מדברי הרא"ש ז"ל ועוד יש ליחוש בנידון זה מחמת שלא נמצאו אצל הנכרי ולא בסמוך לו כלל לא הוא ולא בגדיו ועוד דגם את הנכרי לא הכירו תיכף בעלותו מן המים ואין הכרתו כלום וגם כמה ספיקות בהכרת הנכרי גופא ובפרט לפי הג"ע אשר כעת אינו מבואר רק שאיש מוכר טיליביס נסע עם הנכרי ושמא אחר הוא והנה אחר כל אלו הספיקות הנופלים בזה היה נראה לכאורה דאשה זו בחזקת א"א גמורה היא גם לדעת המבי"ט ז"ל הובא בק"ס דהא לא ידעינן כלל שבא בזה הדרך ובלאו הכי האחרונים חולקים על דבריו

אמנם כאשר יבורר שיש כאן סמ"ב בכליו וגם אפשר דברים דל"ח בהו לשאלה נראה דיש להתיר האשה הזאת וטרם נבא לביאור היתר הזה של אשה זו מוכרח אני לבאר טעם לדברי הט"ז ז"ל דאם לא נמצא רק בגדיו אין להתיר למה חיישינן בזה טפי משאלה ואפילו אי ל"ח לשאלה חיישינן לזה אם נימא דזה שכיח יותר משאלה ואף אם ל"ח לשאלה חיישינן לזה היא כנגד הסברה באמת דשאלה שכיחי יותר ויותר ממאי דהוא האביד את בגדיו והפקיר אותו והוא שוטה גמור ואם נימא דהיתה על פי איזה סיבה קרובה שניצרך לזה מ"מ קשה דגם אם נמצא מלובש בהם נמי ניחש להכי דהא מציאה ודאי שכיחי אין לספק בזה דהא בעבור זה אינו מיאש עצמו דמימר אמר סימנא אית לי בגוה וגם בלא"ה אין לספק בזה כלל וגם אין לומר דבנמצאו על גביו יש חזקה כל מה שיש ת"י אדם היא שלו כאשר הוקשה בתשובת נ"ב **(סי' ל"ז וס' מ"ג ולע"ד אינו מוכרח כ"כ דבנידון חזקה אנו דנין אחר השתא ואמרינן כמו דהשתא אין שלו כ"כ לא היה מתחלה שלו כיון דאין השתנות ממקום למקום:

)** על חשש שאלה ובלא נמצאו על גביו לא שייך זה ז"א דגם בנמצאו על גביו ניחש דבעל הבגדים כבר הפקיר אותם אם ברצון אם באונס והאיש שמצאם ולבש אותם הם שלו ממש אלא ודאי טעם דבר הט"ז הוא משום דבאין נמצאים על גבי איש מוקמינן יותר בחזקת חי כיון שאין כאן שום אדם מת לפניו אבל בנמצאים על גבי איש הנה כבר אחד מת נמצא דהוא בעל הבגדים אם אמנם היה אפשר לומר דדא ודא אחת הוא דגם בנמצאו על גביו יש לומר דהוא מרובא דעלמא ולא שדינן ליה בתר זה הגם דראיתי בנ"ב שתמה על דבר זה וכתב וכי זה האיש בעל האשה אינו מרובא דעלמא דבריו צ"ע דהדבר פשוט מבואר בש"ס דזה מקרי' רובא גבי רוב וקרוב הולכין אחר הרוב וא"כ דדא ודא אחת הוא ושאלה עדיפא יותר דשכיחי יותר ויותר מ"מ דבר פשוט הוא לבעל הט"ז ז"ל דהא עדיפא משום דהכא תרתי חזקת חיים ורובא דעלמא ממש דרוב ב"א מתים על מטותיהם ומיתתן נודעת בנמצאים עליו אין כאן רק רובא דעלמא וקרא מסייע ליה ושפיר כתב ואפילו תנוקות של ב"ר יודעים זה אך במה דכתב בנטבע ג"כ חיישינן לאבידה יותר משאלה עדיין לא נתבררו לי היטיב אם אמנם לשאלה ל"ח במים רק לאבידה זה פשוט הוא והלבוש המציא זה בעצמו דגם דל"ח לשאלה במים לאבידה חיישינן דעשה זה להצלת נפשות אמנם כתב דהלבוש המחובר בקרסים ל"ח לאבידה ומלתא דמסתבר הוא דאין לו פנאי לעסוק בזה באשר המים הזדונים עברו עליו ונחלים ישטפוהו **(סמ"ג ומדברי הנ"ב משמע דמיירי בשיש שהות שנוכל לומר דעלה ואח"כ השאיל והוא דחוק מאד דלא מיירי מזה כלל דהא טעם הלבוש הוא רק משום דבמי' אינו משאיל)** וגם הראיה שהביא מהא דמארכובה ולמטה לא זכיתי להבין כעת דאינו דמיון זה לזה מ"מ לא נסיר ח"ו מזה כאשר כתב חלילה וחלילה הלא הוא מאביר המורים כהלכה ואחרי אשר נתברר הטעם כדברי הט"ז ז"ל עתה נחזי בנידן דידן הנה נמצאו הבגדים מלוכלכים בדם וגם הפ"א מונחים בצידם נראה דבזה ל"ח לאבידה אי ל"ח לשאלה והמקרא מסייען לכאורה דאחר הטבול בדם אמר טרוף טורף אך אין משם ראיה גמורה דשאני יעקב אבינו ע"ה דוודאי היו מבחין בין דם לדם אי הוא דם הנפש אי לא אבל אנו אין בקיאים ואין מבחינים בזה איכא למימר דם מכה הוא וגם על הפאות לא נסמוך וגם בלא"ה לא מהני בכאן דהא אין סימן בבגדים המלוכלכים מ"מ כיון שנמצא גלגולת מאדם בקרוב וכבר ידעינן שמת אדם בכאן תלינן דזה הוא ולא אמרינן בזה רוב