בת עין ריז

להגיע לבחי' יראה ואהבה באמת למען שמו דווקא ולא לשום קיבול פרס וכ"ו מרומז בפ' אלה מסעי גימ' יראה ר"ל שהמסעות היו לבחי' יראה לצבאותם מארץ מצרים כיד משה ואהרן פי' שעל המסעות היו ביד משה ואהרן המרומז לבחי' אמת ובחי' ירא"וא כי משה שושבינ' דמלכא בחי' אהבה ואהרן שושבינא דמטרוניתא בחי' יראה וכמאמר שהיה אהרן ירא ובוש לגשת שהיה לו בחי' יראת בושת יראה פנימית כידוע גם תבת ביד מרמז לאות מ' כי יוד פעמים ד' עולה מ"ם ועוד שאות מ' הוא אות י"ד שבא"ב ואמצע של כ"ז אותיות ומשה מרמז לאות א' של אמת כי הוא בחי' אהבה כנ"ל ואהבה היא בחי' א' בחי' ראשון ליראה מלמעלה למטה ואהרן מרמז לאות ת' של אמת שהיא בחי' יראה שהוא סופא דכל דרגין כמו אות ת' שהיא אחרונה שבאותיות וע"י בחי' אלו שהן אמת עלו ממדריגה למדריגה במ"ב מסעות עד שהגיעו לבחי' ארץ ישראל בחי' יראה אמיתית שיוכלו להגיע אחר כך לבחי' אהבה אמיתית

א"י אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים וגו' ואלה מסעיהם למוצאיהם וגו'. הנה ידוע שמ"ב מסעות שנסעו ישראל הוא נגד שם מ"ב ולהבין ענין שם מ"ב ע"ד המוסר גם להבין לשון הפסוק שאמר בתחלה מסעיהם ואח"כ למוצאיהם שלכאורה ה"ל לכתוב בתחילה מוצאיהם ואח"כ היה בחי' מסעיהם. הנה עיקר העבודה הוא דע את אלהי אביך ועבדהו היינו שצריך האדם, לעבוד את ה' בבחי' דע"ת בחי' התחברות חו"ג בחי' יראה ואהבה בחי' אם אב היינו בחי' יראה נקראת א"ם לשון אימא וגם שהוא אמה של העולם שבשבילה נברא העולם כידוע ובחי' אהבה נקרא א"ב מלשון תא"ב ומשתוקק לה' והנה שני מלות אלו היינו א"ם א"ב נעשה מצירוף שלשה אותיות שהם אמ"ב לרמז שע"י שהוא מתבונן בגדולתו ואחדותו ית' ואיך שהוא גומל טוב למי שישמור מצותיו ויעניש למי שיעבור על מצותיו ומאמין בזה מאוד נופל עליו אימה ופחד ומדבק א"ע לג' אותיות הנ"ל אמ"ב כשהם במילואם כזה אל"ף מ"ם בי"ת היינו שנדבק בבחי' אלף אלופו של עולם ונעשה האלף במילואה ע"י מ"ם שנתחבר לאלף ונעשה א"ם וע"י בחי' בי"ת שנתחבר לאלף ונעשה א"ב כנ"ל שאין ליראה רק מא' וכן עיקר האהבה יהי' לאלף כענין ובו תדבק והוא אל"ף מ"ם בי"ת בגימטריא בנ"י ישראל והוא בחי' ישראל אשר בך אתפאר שהוא מלשון פארות ענפים שהם אהבה ויראה כידוע והוא בחי' וה' בהיכל קדשו כי בוודאי א"א להגיע לבחי' אהבה בלתי אם יש לו בחי' יראה תחלה ואח"כ שוכן בחי' אהבה בחי' ה' בבחי' יראה בחי' אדנ"י בחי' וה' בהיכל קדשו והנה ישראל בשעת יציאתם ממצרים הי' להם אז אור גדול מאוד בבחי' דקדושה רבה בחי' א"ם א"ב בשלימות וגם בשעת קריעת ים סוף היה האור גדול מאוד ומה שלא הבינו כ"כ במצרים הבינו אח"כ בשעת קריעת י"ס היינו שבשעת מכת בכורות אעפ"י שמשה אמר וה' הכה כל בכור משמע אבל לא איש אחר רק הבכורים בלבד מ"מ האנשים לא ידעו להבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור כמאה"כ אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם וגו' ודרז"ל אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינו של בכור אני הוא שמבחין בין תכלת לקלא אילן וכו' פי' כי הקב"ה בעצמו מבחין בין טיפה וכו' אבל האנשים לא ידעו וכאשר ראו שמתים הרבה יותר ממה שהכירו בהם שהם בכורים לכן אמרו כולנו מתים כי סברו בדעתם שהוא גזרה על כולם ולכך אמרו המצרים וגם ישראל ג"כ יען שלא הבינו ולא ידעו כל זאת וסברו ג"כ שכל המצרים ימיתו ולא ישאר בהם כלום אבל אח"כ על הים כתיב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים היינו שראו שלא מתו כולם במצרים ונשאר עוד סך רב שרדפו אחריהם וימותו בים אז וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים פי' שאז ראו והבינו את גדולת הבוב"ה שבמצרים שלא מתו כולם כ"א הבכורים דווקא ולא יותר ואעפ"י שהאנשים לא ידעו מי הוא הבכור אבל הבוב"ה הוא המבחין כנ"ל ואח"כ כשישראל נכנסו במדבר נסתלקה מהם גודל האור והקדושה ויראה ואהבה שהיה להם בשעת יציאת מצרים ורק רישומו נשאר והיה אז מסעי ב"י שנסעו והלכו עד שיגיעו לבחי' הראשונה שהיה להם בשעת יציאתם ממצרים