בת עין רג

דמיונות הנ"ל שבחי' תכלת מרמז עליהם שצריך האדם לקדש ולטהר ג' לבושין הנ"ל וע"י הכנף פתיל תכלת שעושה ורואה אותם תמיד יוכל לבא לבחי' קדושה עליונה בג' לבושין הנ"ל ובזה כלול כל התורה והמצות כמאה"כ זאת התורה אדם פי' זאת כלל כל התורה הוא בחי' אדם מרמז על ג' בחי' מדו"מ לפי שאותיות אל"ף במילואו הוא אותיות פלא לשון מכוסה לרמז על המחשבה שהיא מכוסה ובחי' התקשרות ג' לבושין אלו למקורם א"א רק ע"י פתיל תכלת שעושה בהכנף לבד כמאה"כ וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' אבל בטלית שכולה תכלת א"א לבא לבחי' קדושה עליונה בג' לבושין הנ"ל לפי שבבחי' תורה אינו רשאי להוסיף ולא לגרוע כמאה"כ לא תוסיפו ולא תגרעו וכו' וקרח היה רוצה להמשיך בחי' קדושה עליונה בג' לבושין הנ"ל ע"י טלית שכולה תכלת וזה אינו באפשרי כלל וזה מרומז בפ' ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי יצהר קהת לוי גימט' תכלת ו' אות ו' מרמז על בחי' המשכה כנודע וג' שמות אלו יצהר קהת לוי מרמז על ג' לבושין אלו הנ"ל פי' שקרח היה רוצה להמשיך בחי' קדושה עליונה בג' לבושין הנ"ל ע"י טלית שכולה תכלת וזהו אינו באפשרי ולא די שלא בא לבחי' התקשרות עי"ז אלא שעוד היה נפרד מבחי' קדושה עי"ז וזהו שת"א ואתפלג עי"ז היה בחי' התחלקות מבחי' קדושה עליונה רק שהתורה כתבה ע"ש סופה דהנה כל הבחי' חטאים ר"ל שיש לאדם סוף כל סוף נעשה מהם זכיות ע"י יסורים וגלגולים רבים עד אין חקר עכ"פ מוכרחים להעשות זכיות כמ"ש המגיד זללה"ה. על הפ' והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה עקב לשון סוף כמו שהעקב הוא בסוף הגוף היינו שסוף הדבר שתהיו מוכרחים לשמוע את המשפטים האלו וזה כוונת הפ' ויקח היינו שסוף הדבר יהיה בחי' קיחה בחי' התקשרות אעפ"י שלע"ע היא בחי' ואתפלג אבל לבסוף יהיה בחי' דביקות וזהו בוקר ויודע ה' את אשר לו היינו בחי' בוקר הוא ימות המשיח בחי' בוקר אור אז יהיה ויודע ה' את אשר לו בחי' קדושה עליונה בבחי' מחשבה ואת הקדוש והקריב אליו בבחי' דיבור ואת אשר יבחר בו יקריב אליו בבחי' מעשה שאז יצרפו ויזדככו כל הבחי' חטא ועון ויעשה מהם זכיות אעפ"י שכעת הם בחי' התרחקות גי לבושין אלו ע"י מעשה קרח אבל לימות המשיח יתקרבו כולם לבחי' קדושה ב"ב אכי"ר

או יאמר עד"ז דהנה עיקר העבודה הוא בחי' קבלת, עומ"ש בשלימות שהיא בחי' יראה אמיתית היינו לקבל עליו עול מלכותו ית' בגודל אימה ויראה מפחד ה' ומהדר גאונו בכל עת ובכל רגע כמאה"כ שויתי ה' לנגדי תמיד ואמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וגו' כי זה כל האדם שיהיה תמיד יראת ה' על פניו כמאה"כ סוף דבר וכו' את האלהים ירא וכו' כי זה כל האדם ועיקר הבחי' הגורמת שיהיה דבוק תמיד בבחי' יראה כזו והבחי' יראה יהיה קיום אצלו הוא רק ע"י בחי' הכנעה אמיתית היינו שיתבונן תעיד בשכלו שוה הבחי' יראה הוא רק חסד ה' שמשפיע לו בחי' יראה זו ולא מצד מעשיו הטובים זכה לכ"ז ואז כשהוא בבחי' הכנעה זו ממשיך עליו השראת זיו שכינתו ית' כמאה"כ אני אשכון את דכא ומחמת זה הוא דבוק תמיד לבחי' יראה מבו"ע ב"ה ע"י ההמשכות וקבלת עומ"ש עליו שהוא השראת זיו שכינתו ית' אבל כשיש לו בחי' גסות הרוח ח"ו היינו שסובר בדעתו שמצד מעשיו זכה לבחי' יראה כזו אז גורם בחי' הסתלקות הקדושה ר"ל כמ"ש אין אני והוא וכו' ונפרד מבחי' יראה שהוא בחי' קבלת עמ"ש בשלימות שמרומז בשם אדנ"י ית' ואיתא בכתבי האריז"ל ששם אדנ"י מרמז על שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות אות א' הוא כנגד שרי אלפים אות ד' נתחלף באות ק' בא"ת ב"ש מרמז על שרי מאות נון מרמז על שרי חמשים יוד מרמז על שרי עשרות וכך איתא בכתבים והנה אות א' שהיא כנגד שרי אלפים מרמז על מה שצריך להתבונן תמיד ולידע שהבחי' קבלת עמ"ש שם אדני ית' שהוא בחי' יראה עילאה הוא רק חסד מבו"ע ב"ה שהוא אלופו של עולם וע"ז מרמז אות א' בחי' שרי אלפים וכשאין לו התבוננות זה שהוא רק חסד ה' אז גורם בחי' הסתלקות אות א' משם אדנ"י ונשאר רק בחי' דין ר"ל ג' אותיות אחרונות משם הנ"ל והכלל שעיקר העבדות הוא לידע בידיעה אמיתיות שזה שהוא דבוק לבו"ע עד שנקרא אלהינו