בת עין קצו

בחי' שבת לשלשה ימים שלאחר השבת ועוד המשיכו עליהם שפע חיים רוחנים לשלשה ימים מבחי' שבת הנוסע לפניהם היינו משבת הבא היינו שארון ברית ה' הוא התורה ושבת נוסע לפניהם לתור להם מנוחה ולהמשיך עליהם שפע ועיקר גלוי הרצון רעוא דרעוין היא במנחה של שבת וע"ז מרמז הכתוב בנסעם מן המחנ"ה אותיות מנחה וזהו מרומז ג"כ באות נון הפוכה שלפני ויהי בנסוע הארון ואחר ויהי בנסוע וגו' כי הארון הוא מרמז לבחי' תורה ושבת כנ"ל והמשכת השפע של שבת אינו שוה היינו שקודם השבת נמשך בזה הסדר נפש רוח נשמה וזה מרמז תיבת נו"ן במילואה היינו אות נ' מרמז לבחי' נפ"ש אות וא"ו מרמז לבחי' האמצעית היינו בחי' רו"ח והנון פשוטה מרמז לבחי' נשמה והמשכת השפע שלאחר השבת הוא בזה הסדר נשמה רוח נפש הפוכה מסדר הראשון שקודם השבת ולזה הנונין הפוכין והנה כ"ו בהיות המשכן על מכונו ובהיכל קודש הקדשים היה הארון שבו התורה והלוחות ומשם יצא שפע וחיים רוחניים וגופניים נמשך ע"י המנורה והשלחן והיה המנורה בימין כי מנורה מרמז לבחי' חכמה בחי' חיים רוחניים להבין ולהשכיל בתורה ובגדולת הבורא ב"ה והוא חכמ"ה כ"ח מ"ה שמבין גדולת הבורא ב"ה ומבין שפלותו של עצמו איך שהוא כלא חשיב ונעשה בחי' מ"ה אנו מ"ה חיינו ונכנע ונשפל לפני גדולת הבורא ב"ה וממשיך עליו בחי' קדושה עליונה והעלאת הנרות היה מנר המערבי שסמוך, לקודש הקדשים מרמז לבחי' שבת ומשם בא אור לכל שאר ששה נרות לששת ימי החול כנ"ל וע"י השלחן עם לחם הפנים שבצפון נמשך שפע ומזון גופני מבחי' שמאל שבתורה ג"כ ע"י שבת שהיו סודרין הלחם הפנים בשבת דביה ברכתא דכלא וכ"ז נעשה ע"י אהרן וממילא כאשר העלה את הנרות של המנורה והמשיך שפע רוחני וחיים רוחניים על הכלל ממילא נתוסף לו קדושה על קדושתו וחיים טובים וארוכים רוחנים וזה היה פיוסו כשחלשה דעתו של אהרן אחר שראה שלא היה בחנוכה עם הנשיאים אמר לו הקב"ה חייך שלך גדול משלהם פי' חייך היינו חיים רוחניים שאתה ממשיך על עצמך בהעלות הנרות גדול משלהם ע"י הקרבת הקרבנות של הנשיאים וזהו שאמר הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו פי' תפייסו ואמרת שהעלאת הנרות יהיה פעולה גדולה אלי"ו היינו לעצמו כנ"ל ואחר כ"ז מעיד עליו הכתוב ואמר ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן של"א שינה מרמז שהמשיך השפע קדושה מבחי' תורה ושבת בבחי' ל"א באלף בדביקות באלופו של עולם כנ"ל ובזה שנה הל"א באלף ונעשה ל"ז בוא"ו שהמשיך כל שפע וחיים רוחנים לכל ששת ימי החול ע"י המנורה ומזון גופני ע"י לחם הפנים על השלחן כנ"ל וזהו מרומז במלת ויעש כ"ן גימ' שבעים שהמשיך בחי' קדושה לכל יום מימי השבוע ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה ונעשה מן שבעה ימי שבתא שבעים גימ' כ"ן שנזכה לזה במהרה בימינו כי"ר אמן

אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות וכו' ויעש כן אהרן וכו' ולכאורה הקושיא מפורסמת דהול"ל את ששת הנרות ולא שבעת הגרות ויתבאר זאת בהקדם לנו פי' הפסוק בפרשה הקודמת ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר וגו' מבין שני הכרובים וידבר אליו ולשום לב חל תוכן הכוונה מפני מה היה הדיבור יוצא מבין שני הכרובים דווקא והענין הוא ע"פ שידוע שעיקר בחי' השראת השכינה הוא על נשברי לב ונמוכי רוח כמאה"כ קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע וכתיב מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וזה היה מדריגת משרע"ה שכה לקבל את התורה ונקראת על שמו כמאה"כ זכרו תורת משה עבדי מפני שהיה בתכלית הענוה כמאה"כ והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר ע"פ האדמה ומבואר באוה"ח טל מה שתיבת ענו חסר יוד מרמז לנו הכ' שהיה מדריגת משה בענוה שבענוה כ"כ עד שהיה בדעתו שלא השיג למעלתו בשלימות והיה לו לב נשבר ונדכה מאוד עבור זה שלא היה לו ענוה בשלימות לפי ערכו ומדת ענוה היא בחי חכמה שהוא יוד קטנה כהאי נקודה דלית ביה חיור שחורה אני ונאוה ובחי' משה רבינו עליו השלום שהיה לו ענוה שבענוה כנ"ל והוא שני יודין נקראת מעשר מן המעשר וכל