בת עין קפז

עליונה בעוד שנפגם ח"ו הקדושה ע"י מדו"מ והנה בחי' שחורה הוא בחי' גבורה ולבנה הוא בחי' חסד וזהו שהתורה ניתנה אש שחורה ע"ג אש לבנה היינו אש שתורה שמרמז על בחי' גבורה מרמז על בחי' ל"ת היה ע"ג אש לבנה שמרמז על בחי' חסד בחי' מ"ע היינו שמקודם צריך ליזהר מלעבור על מל"ת במדו"מ ואח"כ יוכל לקיים מ"ע להמשיך קדושה עליונה עליו והנה מ"ע נקרא עשייה ומל"ת נקרא שמיעה ששומע ומקיים מצות ה' אבל אינו עושה כלל והנה מי שמקיים מ"ע וממשיך ע"ע קדושה עליונה זה הבחי' קדושה שממשיך עליו הוא יותר במעלה מהשראת הקדושה שהיה שורה על ה"ס בעת קבלת התורה והסברה נותנת כן שהשראת הקדושה שעל הר סיני היה עיקר המכוון בשביל שיקיימו מ"ע וימשיכו עליהם קדושה עליונה ע"כ מסתמא זה יותר במעלה מקדושת הר סיני שהוא רק הכנה לקדושה זו ומי שאינו מקיים מ"ע ואינו עובר על ל"ת זה הבחי' הוא למטה מבחי' קדושת הר סיני שעל ה"ס היה עכ"פ בחי' קדושה וזה האדם אין עליו שום קדושה כלל רק שאינו פוגם בקדושה עליונה והנה כשישראל יצאו ממצרים מקום הטומאה נכספה וגם כלתה נפשם לבחי' המשכת הקדושה העליונה על גופם ונפשם ע"י קיום מ"ע להיות בבחי' גדולה למעלה יותר מקדושת הר סיני וזהו שקדמה עשייה שהוא מ"ע לשמיעה שהוא מל"ת ואינו באפשרי לקיים מצות ה' קודם שמטהר גופו ונפשו בשמורה כפולה ומכופלת מלעבור על מל"ת במדו"מ וצריך להיות לכתחילה למטה מבחי' הר סיני ואח"כ יוכל לבא לבחי' של מעלה בחי' הר סיני וזהו בשעה שישראל עמדו להיות בבחי' על הר סיני היינו יותר במעלה מהר סיני תיכף ומיד פסקה זוהמתן אעפ"י שא"א בתחילה לבא תיכף להמשכת הקדושה אעפ"כ פסקה זוהמתן אבל האמת היה ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם ההר כגיגית להיות בתחילה בבחי' למטה מהר סיני להיות זהירין תחילה בשס"ה ל"ת במדו"מ ואח"כ יכולין לקיים רמ"ח מ"ע כדי להמשיך קדושה עליונה ולפי זה ניחא מה שכפה עליהם הר כגיגית קלא אמרו נעשה ונשמע אדרבה מחמת שאמרו נעשה ונשמע ורצו להקדים עשייה לשמיעה בחי' מ"ע לבחי' מל"ת והיו רצונם להיות ביותר מעלה מהר סיני לכך כפה עליהם היינו להיות מתחילה בבחי' למטה מהר סיני ומזה יוכלו לבא לבחי' קיום מ"ע המשכת הקדושה עליונה יה"ר שנזכה לזה אכי"ר:

בפ' מקץ וישתו וישכרו עמו. פירש"י מיום שמכרוהו לא שתו יין לא הוא ולא הם ועכשיו שתו ולכאורה אינו מובן למה שתי הם הלא עדיין לא ידעו שהוא יוסף אך נוכל לומר בד"ז דהנה איתא מיום שפירש יוסף מהם נסתלקה רוה"ק מיעקב אבינו ע"ה שהוא קדושה עליונה ומן הסתם גם על שבטי י"ה ג"כ לא היה השראת השכינה הקדושה העליונה כמו שהיה מקודם לכך היו נזירים מן היין ועכשיו כשבאו ליוסף השרה הבורא ית' עליהם הקדושה העליונה בשלימות כמו שהיה מקודם ולכן שתו יין אעפ"י שלא ידעו שהוא יוסף אעפ"כ הרגישו בעצמם שהם בשלימות כמקודם והנה השראת הקדושה שהיה במע"ב עד מתן תורה היה בבחי' אות ב' ואח"כ בשעת מתן תורה השרה הבוב"ה עליהם הקדושה העליונה בבחי' אות אלף שפתח באנכי ואיתא בגמרא שלכך נקרא יום טבוח שיש זיקא ששמיה טבוח אם יקבלו את התורה מוטב ואם לאו וכו' וזה מרומז בפסוק ויאמר לאשר על ביתו הבא האנשים הביתה וטבוח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים פי' הבא האנשים הביתה שהם לע"ע בבחי' אות ב' וייראו לע"ע מזיקא דשמיה טבוח ע"כ הבא אותם אלי וטבוח טבח פי' שמחמת שיהיה אצלי יהיה נטבח הזיקא ששמיה טבוח מה טעם כי אתי יאכלו האנשים בצהרים ויבואו להשראת הקדושה העליונה שהיה במתן תורה יהי רצון שנזכה לזה אכי"ר

איתא בגמרא רב יוסף ביומא דמעצרתא עבדי ליה עגלא תלתא אמר אי לאו האי יומא דקא גרם כמה יוסף איכא בשוקא ודקדקו בזה המפורשים מאי האי לישנא דקאמר אי לאו האי יומא דמשמע דיומא קא גרים הל"ל אי לאו מתן תורה דקא גרים עוד גם הקשו האיך אנו אומרים בשבועו' זמן מתן תורתנו הלא קי"ל בז' בסיון ניתנה התורה אך נוכל לומר ע"ד מוסר ועבודה דהנה איתא בגמרא משה הוסיף יום אחד מדעתו וכו' ונ"ל עד"ז דזה כלל גדול בתורה שכל אדם שעושה מצוה