בת עין קנט

דזהו הפי' בכתוב והנה לא הפך הנגע את עינו שלא נתהפך העין להיות הצרוף ענ"ג והנה לבאר זה דאיתא במשנה דאבות ג' מדות מתלמידיו של אברהם אבינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה ותלמידיו של בלעם הרשע הוא בהיפך עין רעה ונפש רחבה ורוח גבוהה ונוכל לומר שזהו הפי' בכתוב ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו ומבואר בזוה"ק מלאכא דרחמי הוה לשטן לו דייקא והיינו שהיה מצה להפך מדותיו מרעה לטובה שיהיה לו נפש שפלה ועין טובה ורוח נמוכה וזהו שט"ן ש"פנה ט"ובה נ"מוכה וא"ל שלוה עמד בשלשה מקומות ואפשר שרמזו זה בדבריהם ז"ל שאמרו סימני אבות הראהו זהו סימני אבות ג' מדות הנ"ל ובזה השפיל דעתו באותה שעה שאפילו דעת בהמתו לא הוה ידע וזהו המקור למדות טובות הללו רוח נמוכה וכאשר היה בו מדות הללו לא יחפוץ בקללה ויהיה ראוי לברך אותם כמ"ש לאברהם אבינו ע"ה והיה ברכה וכן הוא אומר טוב עין הוא יבורך קרי וביה יברך כמבואר בזוה"ק והנה עין טובה מרומז ומכונה בשם עין ימין ועין רעה בשם עין שמאל והנה בענ"ג העין הוא מימין והוא עין טובה ובנגע העין הוא בשמאל והוא עין רעה והנון עם הג' המה נגררים ונסמכים אל העין מימין הנון היא נפש שפלה והג' נתחלף בר' באית ב"ש והוא רוח נמוכה ועין מצד שמאל מרומז על עין רעה והנון עם הגימל ג"כ בהיפוך מתלמידיו של בלעם הרשע ונוכל לרמוז זה בפ' אשה כי תזריע וגו' כי ר"ת של רו"ח נמו"כה ונפש שפלה ועין טובה היא גי' תרע"ט והנה אות טי"ת הוא בעצמה טוב ולכן נכלל בו מספר טוב ולזה מספרם תזריע ובזה וילדה זכר היא ברכה שע"י מדות הללו בבחי' אדם בתו של א"א אשה יראת ה' נולד בחי' ברכה כמאה"כ והיה ברכה ואז היא פתיחא דברכאן וההיפך מזה היא הנגע סגירא דטובא סגירא דנהורא כמבואר בזוה"ק וזהו זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והנה זאת היא מיעוט היינו שישפיל דעתו ברוח נמוכה ונפש שפלה ומרומז ביום טהרתו שהוא מספר תרע"ח ועם הכולל הוא מספר תרע"ט שהוא רוח נמוכה ונפש שפלה ועין טובה: דרוש לשבת הגדול מפרשת מצורע (מה שאמר הרב זצ"ל כשחל להיות בשבת זו

) וידבר ה' אל משה לאמר זאת תהיה תורת המצורע ביוש טהרתו והובא אל הכהן ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע. להבין סדר אלה הפסוקים וגם להבין ענין המאמר בהגדה מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו וגו' ויש לדקדק מהו לשון ועכשיו הול"ל ואח"כ קרבנו וגו' כי ענין אבותינו ויצ"מ היה כבר לא עכשיו ולהבין כ"ז נקדים מה ששמעתי מאדוני אבי ז"ל שאמר בשם הרב ר' ליפא ז"ל על מה שכתבו הפוסקים שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שהיה בו ואמר ז"ל ע"פ משאחז"ל דיבור של חול אסור בשבת דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר וכו' ע"כ צריך האדם לשמור את פיו ולשונו מלדבר דברי חול בשבת ומכ"ש שלא לדבר דברים בטלים או שאר דיבורים אשר לא לה' המה וצריך ליזהר מאוד יותר מבחול וזה הוא נקרא בחי' פסח נוטריקון פ"ה ס"ח פי' ששומר את פיו מלהסיח בדברי חול בבחי' הדיבור אבל יש עוד בחי' יותר גדולה והוא בחי' המחשבה לשמור את המחשבה שתהיה תמיד דבוקה בה' ובחי' זאת נקראת שבת שלפני הפסח פי' בחי' המחשבה שלפני בחי' הדיבור פ"ה ס"ח וקורין אותו בחי' שבת הגדול שהוא גדולה במעלה יותר מבחי' פסח בחי' הדיבור כנ"ל ע"כ דבריו ז"ל וצריך להבין לפי זה מהו מפני הנס וכו' הנה עיקר הנס ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים וגו' המחשבה נקראת בכור כי היא ראשונה לכל דיבור ומעשה ועיקר העבודה לתקן המחשבה כי אעפ"י שאדם מתפלל לפעמים בהתלהבות גדול או עוסק בשאר מצות אעפ"כ לבו בל עמו כ"א מחשבה זרה ובזה מפריד בין המחשבה ובין הדיבור לכן צריך כל אדם ל להשתדל ולייגע א"ע בעבודה זו לחבר ולקשר לה המחשבה והדיבור לדבקם בה' כמאה"כ ואתם הדבקים בה' וגו' וזהו שאה"כ הן גאלתי אתכם