בת עין קנא

לחולה ולא ימצא פי' הרע"מ שלא יהיה חולה מרמז לדברינו שע"י שיבוקש בחי' ד"ג שיהיה אות דל"ת קודם לאות גימ"ל ועי"ז לא יהיה חולה כיון שיוכל להמשיך על ידי בחי' זו כל טוב כנ"ל וזהו בחי' ספירה אותיות פרוסה לשון מצה פרוסה לחם עוני וזשאה"כ וספרתם לכם וגו' פי' שיהיה לכם בחי' פרוסה הנ"ל ועי"ז יהיה לכם בחי' ספירה שתהיו נמנים בכל שעה כצאן החביבה על בעלה ויאמר הכ' תספרו חמשים יום ויש לדקדק הלא אין סופרים רק מ"ט יום אלא מרמז לעניננו שיש שני בחי' נפילה ושפלות האחד בחי' נפילה ממש היינו שנשקע מאוד בתאוות גשמיים ממש ועם שהוא יודע כ"ז מ"מ היא נפילה ממש ונקרא חושך ובחי' ב' עד"ה כי נפלתי קמתי היינו שתמיד הוא רואה את נגעיו ופחיתות ערכו ומיעוט עבודתו לה' ובעבור זה הוא נכנע מאוד מלפני הבוב"ה ושב בתשובה שלימה לפניו ית' וזהו בחי' ד"ג הנ"ל היינו בחי' נפילה בתחלה בחי' נון ונון הוא חמשים בחי' נפילה של אור בחי' נפלתי קמתי הנ"ל וע"ז מזהיר הכתוב ואמר תספרו חמשים יום ר"ל שיהיה לכם בחי' פרוסה היינו בחי' נפילה של יום היינו נפילה הנקראת בחי' נפילה של אור ועי"ז יוכל להיות אח"כ בחי' יציאת מצרים בחי' יציאה מהקליפות לגמרי בחי' גאולה אבל אם הוא אינו עושה כך אלא עומד להתפלל ולהמשיך שפע בקדושה בעולמות ולהיות גומל דלים בלא שיהיה לו בתחלה בחי' ד"ל כנ"ל אזי האותיות הם כסדר ג"ד בתחילה הג' ואח"כ הד' אזי אינו יכול להיות בחי' גאולה וזשאה"כ ומושב ב"י אשר ישבו במצרים פי' מה שנתעכבו ישראל במצרים זמן מאות שנה פי' מחמת שהיה בחי' שלשים שנה וארבע מאות שנה פי' שלשים מרמז על בחי' ג' וארבע מאות מרמז על בחי' ד' ר"ל מחמת שהיה בתחילה בחי' ג' ואח"כ ד' לכן לא היה יכול להיות בחי' גאולה ומסיים הכ' ויהי מקץ שלשים וגו' פי' שהלכה לה אותה הבחי' שבא בחי' אות ד' קודם לאות ג' תכף יצאו ממצרים שהיה בחי' גאולה יה"ר שנזכה לזה אכי"ר

צריך להבין למה בפסח צריך דווקא מצה ובחג השבועות דווקא חמץ כי שתי הלחם היה בא מחמץ דווקא ולהבין זה נקדים לבאר מה דכתיב תספרו חמשים יום והלא כתיב שבעה שבועות תספר לך ואינו צריך לספור רק מ"ט יום אך י"ל בדרך מוסר דהנה בבחי' קדושה יש ב' בחי' עבדות יש שעובד את ה' בבחי' עבדות בהתגלות ע"י תנועת האברים רק שבחי' זו אינה בשלימות ועיקר בחי' עבדות הוא באתכסיא היינו להיות דבוק בפנימיות מחשבתו בהבוב"ה באהבה עזה ובתשוקה גדולה ולא בהתגלות האברים אדרבה צריך להיות צרור וחתום בחי' עבדות שלו רק שכל בחי' מבחי' הנ"ל כלול משניהם היינו מי שעובד את ה' בהתגלות האברים מתחילה הוא טמון בלבו רק שהוא מוציא ההתלהבות שהוא טמון בלבו מכח אל הפועל בהתגלות האברים רק שיש בו ג"כ בחי' עבדות באתכסיא ומי שעובד את השי"ת באתכסיא נצרך ג"כ לבחי' התגלות האברים עכ"פ לדבר בפה שבלא זה א"א רק שעיקר ההתלהבות טמונה בלבו ואינו מתגלה באברים רק מה שא"א בלא זה וזהו גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום פי' גל הוא לשון התגלות מרמז על בחי' עבדות בהתגלות ונעול מרמז על בחי' עבדות באתכסיא שהוא נעול מכל אדם וזהו גל נעול ב' בחי' הנ"ל מעין חתום צריך להיות צרור וחתום היינו שעיקר ההתלהבות צריך להיות טמונה בלבו רק מה שא"א בלא זה רק שא"א לבא לבחי' זה רק בהזדככות החומריות מכל וכל תאוות גופניות ועתה נחזור לענינינו שמצה מרמז על בחי' עבדות בהתגלות שאותיות מ"צ הוא י"ה בחילוף א"ת ב"ש מורה על תורה ותפלה ואות ה"א מרמז על בחי' התגלות שיש לפתחה של ה' וזהו מצה פי' שתורה ותפלה שלו הוא א באתגליא ותיבת חמץ מרמז על בחי' עבדות באתכסיא שאות ח' הוא דבוק וא"ו לגוף האות זה מורה שתורה ותפלה שלו הוא נעול צרור וסתום לכך בפסח שיצאו ישראל ממצרים מקום הטומאה ולא היו בבחי' הזדככות החומריות לא היו יכולים לבא לבחי' עבדות באתכסיא ולזה אכלו מצה מרמז על בחי' התגלות ואח"כ כשספרו שבעה שבועות בשעת קבלת התורה פסקה זוהמתן ונזדככו מחומריות מכל וכל אז היו באים לבחי' עבדות באתכסיא וזהו תספרו חמשים יום גימטר' חתום פי' שצריך לספור שבעה שבועות לבא לבחי' הזדככות החומריות כדי שיוכל לבא לבחי' חמשים יום וזהו